הזדקנות האוכלוסיה מאיימת על מערכת הבריאות בישראל

ישראל ממוקמת בשליש התחתון של מדינות ה-OECD בהוצאה על בריאות לנפש. בשנת 2022 עמדה ההוצאה לנפש על בריאות בישראל במונחי שווי כוח קנייה על 3,596 דולר, מן הנמוכות שבמדינות ה-OECD. כך עולה מחוברת "תמונת מצב המדינה לשנת 2024" שמפרסם מרכז טאוב. החוברת מתמקדת בסוגיות פנים ישראליות בתחומי הכלכלה, שוק העבודה, בריאות, דמוגרפיה, רווחה, חינוך, הגיל הרך, סביבה ובריאות.

בחוברת נתונים עדכניים וממצאים ממחקרים שפורסמו לאחרונה על ידי מרכז טאוב העוסקים, בין השאר, בשוק הביטוח הסיעודי בישראל, מספר סטודנטים לרפואה, שימוש באופיואידים והשוואות של ישראל למדינות ה-OECD במגוון נושאים. את החוברת כתב וערך פרופ' אבי וייס, נשיא מרכז טאוב ופרופסור לכלכלה באוניברסיטת בר אילן.

בפתח הפרק העוסק במערכת הבריאות בישראל מתרים המחברים כי הישגיה של מערכת הבריאות עלולים להישחק בשל האתגרים, כפי שהודגם בתקופת הקורונה והמלחמה הנוכחית, שהביאו אותה לכמעט "נקודת שבר".

הכותבים מציינים כי המערכת ידועה במבנה שלה ובביצועיה המוצלחים במדדים כמו אריכות ימים, תמותה נמוכה של תינוקות ושנות חיים בבריאות טובה. עם זאת, נתונים כמותיים מצביעים על הישגים נמוכים מאוד בתחומים אחרים וכן על אי שוויון בבריאות על רקע חברתי-כלכלי, גיאוגרפי ודמוגרפי. "אם נושאים אלה לא יטופלו, ביצועיה הטובים של המערכת בעבר עלולים להישחק, במיוחד לנוכח הגידול המשמעותי הצפוי באוכלוסיית האזרחים הוותיקים בישראל במהלך העשור הקרוב", נכתב.

היענות לחיסונים

מאז מגיפת הקורונה חלה ירידה בשיעור ההתחסנות של האוכלוסיה בחיסוני שגרה. שיעורי ההתחסנות כנגד מחלות החצבת, חזרת, אדמת ואבעבועות רוח (MMRV) נמצאים בירידה בהשוואה לשנת 2019, ממש לפני פרוץ מגיפת הקורונה.

מקור: מרכז טאוב

שיעורי ההתחסנות כנגד שפעת נמצאים גם הם בירידה, ומבדיקה לפי מצב חברתי-כלכלי עולה כי באשכולות 8-10 שיעורי ההתחסנות הם הגבוהים ביותר ובאשכולות 3-1 הם הנמוכים ביותר. הכותבים מדגישים כי מצב זה מחייב התערבות כוללת להעלאת שיעורי ההתחסנות בכל חלקי האוכלוסיה, תוך תשומת לב מיוחדת לשכבות החלשות.

ההוצאה הלאומית על בריאות - מהנמוכות ב-OECD

מהפרק שעוסק בבריאות עולה עוד כי שיעור הוצאות הבריאות במימון הממשלה הוא מהנמוכים ב-OECD. בשנת 2022 ההוצאה הלאומית על בריאות במחירים שוטפים היתה 132.6 מיליארד שקל, שהיוו 7.3% מהתמ"ג, נמוך בהרבה מהממוצע במדינות ה-OECD שעומד על 9.3% מהתמ"ג. נתון זה ממקם את ישראל בשליש התחתון של מדינות ה-OECD והפער מייצג שחיקה במערכת הבריאות הציבורית, המשתקפת בצרכיה הגדלים של מערכת הבריאות, החל בעדכון סל הבריאות וכלה בהשקעה בהון אנושי ובתשתיות.

מקור: מרכז טאוב

בדו"ח מצוין כי לאחר העלייה בהוצאה הציבורית על בריאות בזמן מגיפת הקורונה, כמו במדינות רבות אחרות, חזרה ישראל מהר למדי ל"נורמלי הישן", המתאפיין בשיעור נמוך של הוצאה ציבורית על בריאות. בהתחשב בגידול הרב בצרכים בתחומים כמו בריאות הנפש והשיקום בעקבות המלחמה, תת המימון של מערכת הבריאות מציב אתגר משמעותי.

מספר הרופאים לאלף נפש

מספר הרופאים לאלף נפש בישראל עומד על 3, נמוך מעט מהממוצע ב-OECD שעומד על 3.7. הכותבים מציינים כי במהלך העשור האחרון עלה מעט מספר הרופאים לנפש, ל-3.3 רופאים לאלף נפש, וחזר קרוב לרמה שהיה בה בשנת 2000, אך עדיין נשאר נמוך מהממוצע במדינות ה-OECD.

מקור: מרכז טאוב

שיעור הרופאים שלמדו בחו"ל

שיעור הרופאים בישראל שלמדו מחוץ למדינה הוא הגבוה ביותר במדינות ה-OECD. כלומר, כוח האדם של מערכת הבריאות מושפע מאוד מבוגרים של בתי ספר לרפואה בחו"ל, ששיעורם מתוך סך הרופאים בישראל מתקרב ל-60%, גבוה באופן ניכר מהשיעור בשאר מדינות ה-OECD.

הכותבים מציינים כי רפורמת יציב משנת 2019, שצמצמה את רשימת בתי הספר לרפואה בחו"ל שהלימודים בהם מוכרים בישראל, תגרום לכך שבשנת 2025 יירד משמעותית מספר הרופאים החדשים הנכנסים למערכת וכי הדבר ישפיע במיוחד על הפריפריה.

מקור: מרכז טאוב

במקביל, הסך הכולל של רשיונות חדשים לעסוק ברפואה נמצא במגמת עלייה: בשנת 2021 הונפקו 2,024 רשיונות חדשים, פי 2.8 ממספר הרשיונות שהונפקו ב-2010, מתוכם 776 ניתנו לבוגרי בתי ספר לרפואה בישראל, שהם פי 2.2 ממספר הרשיונות שניתנו בשנת 2010. הכותבים מציינים כי עם זאת, לנוכח הגידול באוכלוסיית ישראל והזדקנותה, אין די במספרים אלה ונדרשים פתרונות נוספים.

סטודנטים לרפואה – מאפיינים דמוגרפיים

בפרק העוסק בחינוך מתייחסים כותבי הדו"ח לחלקם של הסטודנטים לרפואה ולמקצועות עזר רפואיים מתוך סך הסטודנטים הערבים, שצנח ב-30% אף שמספרם הכולל של הסטודנטים הערבים גדל, בעוד שחלקם של הסטודנטים היהודים והאחרים במקצועות אלה גדל ב-54%. "הירידה ברוב מקצועות הבריאות (כולל רפואה) בקרב הערבים עשויה להיות תוצאה של העלייה במספרם הכולל של הסטודנטים הערבים בשילוב העלייה בחלקם של הלומדים בחו"ל", נכתב.

מספר מיטות אשפוז

הדו"ח מצביע על כך שמספר המיטות לאשפוז כללי בבתי החולים בישראל נמוך במיוחד - שתי מיטות לאשפוז כללי לאלף נפש, כולל מיטות לאשפוז פסיכיאטרי ו-1.77 ללא מיטות אלו. זהו גידול זניח לעומת שנת 2021 שבה היו 1.75 מיטות לאלף נפש.

מקור: מרכז טאוב

עוד מצוין כי הפיזור הגיאוגרפי של המיטות אינו שוויוני וכי במחוזות תל אביב וחיפה מספרן הוא הגבוה ביותר, ואילו במחוזות הצפון והדרום הוא הנמוך ביותר.

אי ביטחון תזונתי

כותבי הדו"ח מתייחסים לאי ביטחון תזונתי ומציינים כי רמתו בישראל גבוהה. בסקר שערך המוסד לביטוח לאומי בשנת 2021 נמצא כי 16.2% מהמשפחות בישראל חיו באי ביטחון תזונתי ו-8.2% סבלו מאי ביטחון תזונתי חמור. כפי שניתן לראות בתרשים, הממוצע במדינות ה-OECD עומד על 7.5%, וישראל, שניצבת במקום השני, שיעור אי ביטחון תזונתי עומד על 14.2%.

מקור: מרכז טאוב

הזדקנות וסיעוד

אחד מתוך ארבעה אנשים בישראל יהיה סיעודי עד גיל 80, ואילו עבור בן או בת 90 ההסתברות היא 48% ו-57% בהתאמה. עוד עולה מהדו"ח כי הסיכוי של ישראלים להזדקק לטיפול סיעודי גדל משמעותית מעל גיל 70.

מחברי הדו"ח עוסקים רבות בקצב הזדקנות האוכלוסיה המואץ בישראל. ההערכה היא כי עד לשנת 2040 יגדל קצב הגידול של בני 75 ומעלה בכ-20-30 אלף בשנה. בעשור עד לשנת 2020 גדלה אוכלוסיית בני ה-75 ומעלה בממוצע בכ-9,000 נפש בשנה.

מקור: מרכז טאוב

כותבי הדו"ח ממליצים על גיבוש מדיניות שתשלב בין הגורמים השונים המטפלים באוכלוסיה זו. על פי הנתונים, משנת 1999 ועד שנת 2021 עלתה תוחלת החיים של גבר בן 65 בכשלוש שנים ושל אישה בת 65 בשלוש שנים וחצי. "עליות אלו מציבות אתגר של ממש בכל הקשור לשאיפה לאפשר לקשישים יותר שנות חיים בבריאות איתנה וברמת תפקוד גבוהה", צוין.

אוכלוסיית מקבלי קצבאות הסיעוד גדלה בקצב מהיר משמעותית בהשוואה לאוכלוסיית האזרחים הוותיקים וכיום, יותר מ-340 אלף אזרחים ותיקים מקבלים גמלת סיעוד מהמוסד לביטוח לאומי. "גידול זה צפוי להאיץ את התרוקנות הקופה של הביטוח הלאומי. הגידול במספר מקבלי הגמלה מורגש היטב גם בביטוחי הסיעוד הפרטיים של קופות החולים, והוא הוביל בשנה האחרונה לפגיעה בזכויות המבוטחים ולהגדלת תשלומי הפרמיה", נכתב.

בהתייחסות לטיפול סיעודי ארוך טווח נכתב בדו"ח כי ישראל היא בין המובילות בשיעור הקשישים הסיעודיים וכי בשנים האחרונות חל גידול דרמטי במספר הקשישים המוגדרים סיעודיים ומקבלים גמלת סיעוד מהביטוח הלאומי. משנת 2012 ועד 2022 הוכפל מספרם של מקבלי גמלת הסיעוד, בשעה שמספרם של מקבלי גמלת אזרח ותיק, שניתנת בהגעה לגיל הפרישה, גדל ב-40% בלבד. אין מידע שמסביר את הגידול הדרמטי הזה וגם לא ידוע אם הוא לווה בגידול בהידרדרות התפקודית. מספרם של מקבלי גמלת סיעוד דרך ביטוחי הסיעוד של קופות החולים גדל בתקופה זו בשיעור חד אף יותר – פי 2.5.

השוואה בינלאומית מציבה את ישראל באחד המקומות הגבוהים ב-OECD בשיעור האנשים המקבלים טיפול סיעודי בקרב בני 65 ומעלה. מקומה הגבוה של ישראל נובע מהשיעור הגבוה של אנשים סיעודיים המטופלים בקהילה. מבחינת שיעור המטופלים המאושפזים במוסדות סיעודיים, ישראל מדורגת באחד המקומות הנמוכים. עוד עולה מהדו"ח כי רוב ניכר מההוצאה הציבורית והפרטית על סיעוד מופנה לטיפול ביתי.

מקור: מרכז טאוב

צריכת אופיואידים

הדו"ח עוסק גם בצריכת אופיואידים בישראל ומחבריו מציינים כי חלה ירידה דרסטית בניפוק ראשוני של אופיואידים מאז שונו הנהלים להנפקת מרשמים. "לאחר עלייה ניכרת בשימוש באופיואידים בישראל, כפי שדווח במחקר של מרכז טאוב, החלו משרד הבריאות וקופות החולים ליישם חלק מההמלצות שעלו במסגרת ועדה שהקים משרד הבריאות ובדיונים שנערכו בקופות החולים. מאז נוספה הדרישה לאישור מומחה כתנאי לכל התחלת טיפול בפנטניל, האופיואיד החזק ביותר, מורגשת ירידה חדה ברישום הראשוני של תרופה זו בקרב מבוטחי שירותי בריאות כללית", נכתב.

סביבה ובריאות

בפרק העוסק באיכות הסביבה והשפעתה על הבריאות נכתב כי היקף הפליטות של גזי חממה בשנת 2022 היה גבוה מזה שהיה בתחילת המאה אך זהה לזה שבשנת 2015, זאת לאחר ירידה קלה בין השנים הללו ועלייה של 3.75% בשנת 2022. עלייה זו נבעה מכך שקצב העלייה של ייצור חשמל ממקורות מסורתיים באותה שנה היה גדול מקצב עליית הייצור ממקורות מתחדשים. שיעורם היחסי של הגזים הנפלטים כמעט לא השתנה לאורך תקופה זו.

בחינה של מצאי הפליטות לאוויר ב-2022 ביחס ל-2021 מעלה שכמות הפליטות של פחמן דו-חמצני גדלה בכ-3.5%, פליטות המתאן גדלו בכ-3% וכמות הפליטות של גזי קירור גדלה בכ-7%.

גם ביחס להטמנה של פסולת ביתית ישראל רושמת 80% הטמנה, אחד השיעורים הגבוהים בעולם המפותח. בניגוד למדינות ה-OECD, שבהן שיעורי המיחזור של פסולת נעים סביב 60% בממוצע (40% הטמנה), בשנת 2021 שיעור המיחזור בישראל היה סביב 20% בלבד. בשנת 2022 כבר נועדו להיסגר חמש מטמנות, ובתוך שנים אחדות לא יהיו עוד שטחים מאושרים להטמנת פסולת. "החזון של המשרד להגנת הסביבה למשק פסולת בר-קיימא עד 2050 נראה רחוק ממימוש", נכתב.