"תנאים פיזיים קשים וקושי בהענקת טיפול רפואי הולם"

"תנאים פיזיים קשים וקשיים בהענקת טיפול רפואי הולם" – כך מתארת מלכה שטיין, אחות במלר"ד ומתאמת ההשתלות של המרכז הרפואי פדה-פוריה, את מצב הפליטים בגבול פולין-אוקראינה, לאחר ששבה מאזור הלחימה.

שטיין היתה בין הראשונים שהתנדבו עם תחילת המלחמה באוקראינה לצאת לאזור הלחימה ולהעניק סיוע רפואי לפליטים. השבוע היא שבה משם לאחר ששהתה 20 יום על גבול פולין-אוקראינה יחד עם משלחת של ארגון "הצלה ללא גבולות".

שטיין, שהתנדבה בעבר במספר משלחות סיוע רפואי באירופה ובאפריקה, מתארת את היום הראשון: "הקמנו בחיפזון את האוהל שלנו, הבאנו תנור חימום וסידרנו את הציוד הרפואי הבסיסי שהיה לנו. היינו בין הראשונים להעניק סיוע רפואי, הבנו שכל רגע הוא קריטי".

סיוע רפואי לפליטים באוהל "הצלה ללא גבולות" בגבול פולין-אוקראינה. צילום: דוברות פדה-פוריה

היא מתארת תנאים פיזיים קשים וקשיים בהענקת טיפול רפואי הולם. "חלק מהפליטים הגיעו חבולים, סובלים מהיפותרמיה או ממחלות רקע שונות. רבים מהם הלכו ימים שלמים ברגל אל הגבול והגיעו במצב נפשי של לחץ וחרדה".

עקב מחסור בכוח אדם מיומן ובמכשור רפואי היא מצאה את עצמה לא אחת מבצעת החייאה בידיה. "היה אוהל אחד בגודל של חדר גדול בו התרכזו עשרות פליטים גברים, נשים, קשישים וילדים. בקושי היה מקום לשבת אבל האוהל הגן מפני הקור העז ששרר בחוץ (בין אפס למינוס שמונה מעלות). לפעמים היה צורך לבצע טיפולים דחופים באוהל. לא תמיד יש רופא זמין בסביבה".

לדבריה הניסיון הרב שלה כאחות מלר"ד (מיון) סייע לה רבות, כמו לדוגמה ביכולת לתת עדיפות בין החולים על פי חומרת הפציעה/ מחלה, לבצע אבחנה מהירה ולתת טיפול ראשוני מציל חיים בתנאי שדה.

מקרה אחד שזכור לה במיוחד: אב צעיר לשלושה ילדים קטנים סבל מפרכוסים. אשתו חששה שכתוצאה מטיפול ארוך ומתמשך המשפחה תפספס את האוטובוס שהוביל פליטים לאיטליה. שטיין הצליחה לייצב את מצבו וסייעה למשפחה להגיע יחדיו להסעה לאיטליה. "היו גם קשישים שהתחרטו ובחרו לחזור לאוקראינה כדי לא לעזוב בני משפחה שנשארו מאחור, וסבתות שהגיעו לבדן לגבול עם נכדיהן הקטנים בזמן שילדיהן בחרו להישאר ולהילחם".

שטיין התכוונה לשהות באוקראינה במשך שבוע אך השהייה התארכה לכדי שבועיים וחצי. "לא יכולתי לעזוב כאשר עדיין היתה שם מצוקת כוח אדם. הלב שלי עדיין שם. אמנם כבר יש שם יותר ציוד רפואי, ארגוני סיוע, רופאים ואחיות אבל גם יש הרבה עבודה והרבה פליטים שצריך לדאוג להם. שואלים אותי למה אני עושה את  זה ואני משיבה: 'במקום שאין אנשים, היה אתה האיש".