חוק ההסדרים עומד להיכנס לתוקף ללא הכנה מוקדמת

מאז הצטרפה ישראל ל-OECD מתפרסמים מדי שנה נתונים השוואתיים על מערכת הבריאות הישראלית. מדי שנה אנחנו טופחים לעצמנו על השכם, שכן ישראל נמצאת בראש הרשימה באריכות הימים, בזמני המתנה קצרים לניתוחי קטרקט ובהחלפת מפרקים, בנגישות לשירותים רפואיים בסיסיים וכדומה.

אנו נהנים מהתשבוחות על יעילות מערכת הבריאות - ההוצאה הלאומית לבריאות הינה רק 7.5% מהתוצר הלאומי הגולמי (ממוצע ה-OECD הוא 8.9% מהתוצר), מקום 27 מבין המדינות החברות, בעוד שבריאות האוכלוסייה נמצאת בראש הרשימה. פלא ישראלי.

"עם כניסת חוק ההסדרים לתוקף ב-1 ליולי, אתם צפויים לקבל פחות החזרים, לבחור פחות, ולחכות יותר בתור לשירותים אותם התרגלתם לקבל כמובנים מאליהם"

אך אבוי לנו, כשמנתחים את מקורות המימון להוצאה הלאומית, מוקעת ישראל מדי שנה. רק 38% מההוצאה הלאומית לבריאות מגיעים מתקציב המדינה, בהשוואה למדינות אליהם אנו רוצים להידמות כמו דנמרק – 84%, שוודיה ובריטניה -83%, איטליה 77%, קנדה 69% ואפילו ארה"ב המושמצת - 48%.

שאר המקורות מגיעים מכיסנו, האזרחים: 24% מהביטוח הלאומי - מס הבריאות אותו אנו משלמים, ועוד 38% מגיעים רחמנא לצלן, בתשלומים ישירים לביטוחי הבריאות השונים ובהשתתפות העצמית בקניית תרופות. כך, מדי שנה, נאלצים אנשי האוצר להתנצל בפני העולם על כך שאחוז כל כך גבוה מההוצאה הלאומית לבריאות ממומן על ידי אזרחיה.

את החלוקה בין ההוצאה הפרטית לציבורית ניתן לשנות בשתי דרכים. דרך המלך עוקבת אחר המלצותיהם של הפרופסורים גלזר וקנדל, חברי ועדת גרמן, שהתוו בחוות דעת המיעוט מסלול נדרש ברור. פערי התקצוב שנוצרו מאז נחקק חוק בריאות ממלכתי מחייבים להגדיל את תקציב הבריאות בכ-2 מיליארדי ש"ח מדי שנה ב-10 השנים הקרובות.

כך, תעלה השתתפות הממשלה בהוצאה הלאומית לבריאות, נוכל להגדיל את מספר מיטות האשפוז, את תקני הרופאים והאחיות, לבנות חדרי ניתוח נוספים, ובדוחות ה-OECD הבאים נזכה לשבחים להם אנו ראויים.

הגישה השנייה, הנאו-ליברלית, דוגלת בהקטנת ההוצאה הפרטית וצמצום השירותים לאזרח. על פי גישה זו, מקור חלק גדול מההוצאה הלאומית לבריאות בביטוחי הבריאות הנוספים אותם רוכשים אזרחי ישראל.

"חוק ההסדרים יופעל ללא הכנה מתאימה, ללא הרחבת תשתית כח האדם, מיטות האשפוז וחדרי הניתוח"

הקטנת האטרקטיביות של ביטוחים אלה על ידי הגדלת ההשתתפות העצמית של המבוטחים, צמצום אפשרות הבחירה הנוכחית שלהם על ידי ביטול האפשרות לקבל החזר כספי על הוצאות יעוץ ניתוח ומשתלים, ובחירה רק מתוך רשימות מצומצמות של יועצים ומנתחים, תגרום להקטנת סעיף הוצאה זה של משקי הבית. מי אמר שבחירת יועץ למתן חוות דעת שניה או בחירת מנתח הם זכות אזרחית מוקנית? יש לנו מערכת בריאות ציבורית נהדרת, והיא מן הסתם מספקת.

לצערי, ניצחו הדוגלים בגישה השנייה. חוק ההסדרים יופעל ללא הכנה מתאימה, ללא הרחבת תשתית כח האדם, מיטות האשפוז וחדרי הניתוח. המציאות העגומה בה תפוסת המיטות השנתית בישראל מתקרבת ל-100%, חדרי הניתוח בבתי החולים הציבוריים עובדים בתפוסה מלאה ומגבלת הפעלתם נובעת ממחסור ברופאים ואחיות, והגרעון האדיר והקבוע של כל בתי החולים הציבוריים מונעת מהמערכת הציבורית להרחיב פעילות ולתת שירות ראוי לאזרחים.

אנשי האוצר מתעלמים מכך שלמרות כל הרצון הטוב, לא ניתן להעביר, ללא הכנה, מעל 100,000 ניתוחים המתבצעים היום במערכת הפרטית אל המערכת הציבורית. אין איפה להשכיב את החולים.

ובכן ציבור יקר, עם כניסת חוק ההסדרים לתוקף ב-1 ליולי, אתם צפויים לקבל פחות החזרים, לבחור פחות, ולחכות יותר בתור לשירותים אותם התרגלתם לקבל כמובנים מאליהם. כפי שאני מכיר אתכם, גם את הגזירות האלה תקבלו לצערי בשקט.

• המאמר פורסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות"