למרפאתי הגיע לאחרונה מטופל חדש, משה, שסיפר שירד 14 ק"ג בחודש. נמצא שהסוכר שלו בדם בשמיים ומצבו הצריך טיפול דחוף. הופתעתי לראות בתיקו הרפואי שערכי הסוכר שלו היו חריגים מזה שנה וכי ביקר אצל כמה רופאים בתקופה זו בגלל מחלות קלות. אילו לאחד מהרופאים האלה היתה עוד דקה ומעט ותשומת לב לתת לו, הוא היה יכול להיות מטופל בזמן ולהימנע מההסתבכות מסכנת החיים.
עוד בעניין דומה
אבל לרופאים כיום אין זמן: העומס רב, מערכת המחשוב הרפואי אינה ידידותית והביורוקרטיה רבה. הרופא השחוק, כפי שהוכח בסקר השחיקה של משרד הבריאות, חסר את הכוחות הקוגניטיביים והרגשיים כדי לשים לב יותר. כשהרופא מחפש תמיכה מהמערכת, הוא רואה מעליו מנהלנים מכוונים לתפוקות, שחסרים הבנה של הוויית המפגש הטיפולי לעומקה. חסרה מנהיגות אמיתית, מבינה ותומכת למטפלים בקו הראשון.
היתה לי הזכות לכהן בתפקידי ניהול בכירים במערכת הבריאות, במקביל לעיסוק כרופא. במנעד העצום שבין ניהול אלפי רופאים ועובדים לבין טיפול בחולה אחד, זכיתי לקבל פרספקטיבה על מצב מערכת הבריאות כיום ועל מה שצריך לעשות כדי להתאימה לצרכים המשתנים.
כמנהל, אתה מבין שהאוכלוסיה מזדקנת וחולה יותר במחלות כרוניות. חרב התקציב מרחפת מעל הראש ואיכות הטיפול נדחקת מפני שיקולים כלכליים ושיווקיים. בתי החולים קורסים, כי רפואת הקהילה לא מעניקה את הטיפול שהרופאים שלה יודעים לתת, והמטופלים מתגלגלים שלא בטובתם לבתי החולים.
משאבי המערכת מועטים, ומה שיש אינו מושקע בדברים הנכונים: מחקרים הראו שרפואה ראשונית איתנה (רפואת משפחה וילדים), המעניקה טיפול הוליסטי, נותנת איכות רפואית גבוהה יותר בפחות כסף. לקשר ולאמון בין מטופל לרופאו, אין תחליף: הזמן שלוקח לרופא להכיר ולטפל כראוי במטופל חדש מיתרגם לאיכות נמוכה ולבדיקות ובירורים מיותרים. רופא המשפחה הקבוע צריך להיות הציר המרכזי בטיפול השלם במטופל.
כמנהל שעובד גם בשטח, אתה לומד שהדור הצעיר מעוניין בשירות זמין באיכות גבוהה, אבל שגם לדור הרופאים הצעיר חשובה איכות החיים והוא אינו מוכן עוד לעבוד בתנאי קיצון. לאט־לאט מתחדדת התובנה שליבת העיסוק של מערכת הבריאות היא המפגש מטפל־מטופל, והמרחב הזה רחוק כיום מלהיות מיטבי בכל היבטיו: האיכות המקצועית, הקשר האנושי, הזמן שמוקדש וההשלכות הכלכליות. המטופל הפך לצרכן, אך רפואה אינה מצרך והרופא אינו נותן שירות.
הרופא בשטח רואה מטופל כואב וסובל, שאינו שבע רצון מהמפגש שלו עם מערכת הבריאות. גם לרופא, העיסוק בהקלדה במחשב בחמש מתוך שבע הדקות שיש לו בממוצע להכיר, לאבחן ולטפל במטופל, לא משרת את המטרה, שהיא לראות את החולה באמת ולנסות לרפאו ולהקל עליו.
מערכת הבריאות אינה בת־קיימא לאורך זמן. השינוי הכרחי ואינו תלוי רק בתוספת תקציב. נדרשים שינויים מהותיים בגישה, בתהליכי העבודה, בטכנולוגיות ובתמריצים. הכרחי להתמקד במפגש שבין המטפל למטופל. יש לגשת אליו בחרדת קודש, מפני שהוא כה אישי וייחודי. רק כשהוא יהיה אופטימלי, תוצאותיו יהיו המיטיבות ביותר עבור המעורבים בו ועבור המערכת כולה.
יש במערכת רופאים ועובדים נפלאים, אך הם שחוקים. אפילו המבטחים בארה"ב מבינים שהשקעה ברווחת (Wellness) הרופאים, כך שיהיו נכונים ומחוברים, מחזירה את עצמה מבחינה איכותית וכלכלית. שיפור התיק הרפואי הממוחשב ותעדוף ביקורים אצל רופאים לפי דחיפות רפואית על ידי מיון מקדים של אחיות, יפנו את זמנו היקר של הרופא לטיפול במקרים המורכבים. אשפוז בבית יחסוך במיטות בתי החולים החסרות.
אלה התנאים הנדרשים כדי שהמטופל יזכה לתשומת הלב והחמלה המגיעים לו מרופא קשוב, מצבו יאובחן ויטופל נכון ויראו אותו כבן אדם. יש צורך דחוף להניע שינוי במרקם היחסים שבין המטפל למטופל, כדי שיהיה זה מרחב אנושי ואיכותי של נשמה ונשימה — למטופלים ולמטפלים.
(המאמר התפרסם לראשונה ב"דה מרקר")