• יו"ר: פרופ' חגי לוין
  • מזכיר האיגוד: ד"ר ערן קופל
  • גזבר: פרופ' נדב דוידוביץ'
  • חברת ועד: ד"ר מאיה לבנטר-רוברטס
  • חברת ועד: ד"ר מיכל ברומברג
  • ועדת ביקורת: ד"ר עמוס מור, פרופ' אילנה בלמקר, פרופ' ליטל קינן בוקר
מגזין

פרופיל רפואי: ד"ר רועי בינרט, מנהל המרכז להפרעות קצב במכון הלב ב"שיבא"

"אני חותר למתן ייעוץ מרחוק בטלרפואה. החלום יתממש כשמטופל יופנה בקהילה לייעוץ וירטואלי למרכז להפרעות קצב ולמעשה לא יצטרך להגיע לבית החולים, על כל המשתמע מכך", אומר מזכיר החוג הישראלי לקיצוב ולאלקטרופיזיולוגיה

לד"ר רועי בינרט, מנהל המרכז להפרעות קצב ע"ש דוידאי במכון הלב של בית החולים שיבא ומזכיר החוג הישראלי לקיצוב ולאלקטרופיזיולוגיה, יועדה בכלל קריירה מוזיקלית ו"אם לא הייתי רופא, הייתי בוודאי מוזיקאי", הוא מודה. בגיל חמש התחיל ללמוד נגינה בכינור באקדמיה למוזיקה בירושלים, שם נולד, ילדותו ושנות נעוריו עברו עליו באימונים יומיומיים, בנגינה בהרכבים קאמריים ובתזמורות וכן בהשתתפות במחנות קיץ. "ניגנתי להנאתי גם מוזיקה קלה בקלידים ובסקסופון, עד שהצבא קטע את הקריירה המוזיקלית שלי ואני מקווה שיום אחד אחזור לנגן", הוא אומר.

ד"ר בינרט, בן 47, נשוי ואב לשלושה ילדים, מתגורר בקריית קריניצי ברמת גן, מול המרכז הרפואי שבו הוא עובד. את לימודי רפואה סיים באוניברסיטה העברית בירושלים, עשה התמחות משולבת בפנימית ובקרדיולוגיה (פנימית ד' ומכון הלב ב"שיבא", התמחות על באלקטרופיזיולוגיה ב-MGH והתמחות ב-MRI פולשני ב- Johns Hopkinsבארה"ב, והוא בעל תואר בניהול יחידות להפרעות קצב מאוניברסיטת מסטריכט בהולנד.

"לאחר שסיימתי את התמחות העל באלקטרופיזיולוגיה, נשלחתי על ידי הנהלת 'שיבא' ללמוד טכנולוגיה פורצת דרך לביצוע פעולות אלקטרופיזיולוגיות בסביבת MRI בבית החולים Johns Hopkins", הוא מספר. "הייתי שותף לפיתוח הטכנולוגיה ולניסויים הראשוניים יחד עם צוות של פיזיקאים, מהנדסים ומומחי MRI. לבודדים בעולם יש ניסיון בפעולות מסוג זה ואחת המטרות שלי כשחזרתי לארץ היתה להביא את הטכנולוגיה לישראל".

ד"ר בינרט הוא גם בוגר המחזור הראשון של תכנית DAS-CAM (Diploma of Advanced Studies Cardiac Arrhythmia Management). זוהי תכנית אירופאית ייחודית ויוקרתית שמטרתה להכשיר את מנהיגי העתיד בתחום הפרעות הקצב, שאליה נבחר מבין יותר מ-120 מועמדים מכל רחבי אירופה. "במשך שנתיים של לימודים אינטנסיביים נחשפתי לחוד החנית של המומחים העולמיים, למיטב הטכנולוגיות הקיימות ואלו שעדיין בפיתוח ולאספקטים ניהוליים ואחרים. אני מאמין שייצגתי את ישראל בכבוד ושפתחתי צוהר למומחים נוספים מישראל שייקחו חלק בתכנית זו בעתיד".

מדוע בחרת בתחום זה?

"אלקטרופיזיולוגיה הוא תת תחום מאתגר, שעבר תמורות משמעותיות בעשור האחרון והפך בשנים האחרונות לחלק מרכזי בקרדיולוגיה המודרנית. התחום נמצא בהתפתחות טכנולוגית מתמדת ולמעשה נמצא בחזית המחקר. מעבר לכך, בשונה מתחומים אחרים ברפואה, בתחום זה כל מקרה שונה ממשנהו. היופי במקצוע הוא שכל מקרה הוא מעין חידה שאנו פותרים תוך כדי הפעילות בחדר הצנתורים. אין ספק שהתחום דורש שילוב של כושר חשיבה, אינטואיציה קלינית ויכולות מנואליות, כמו גם כישורים בתחום יחסי האנוש, שמאפשרים את המגע האינטנסיבי עם מטופלים, חלקם נמצא בסכנת חיים".

ספר בבקשה על מקרה בלתי נשכח בחיים המקצועיים.

"מטופל שאושפז ב'שיבא' עם הפרעת קצב מסכנת חיים, קיבל שוקים חוזרים מהדפיברילטור והידרדר במהירות למרות טיפול תרופתי ולמרות נסיון צריבה פולשני. כמוצא אחרון במסגרת טיפול חמלה, תוך שיתוף פעולה יוצא דופן של 'שיבא', משרד הבריאות והחברה המפתחת, הוטס ציוד מאירופה והותקנה אצלנו בחדר הצנתורים מערכת נסיונית של אבלציה בשיטה אחרת. ד"ר אייל נוף, האחראי על תחום האבלציות המורכבות ב'שיבא', ואני ביצענו יחדיו צריבה מוצלחת של הפרעת הקצב. החולה השתחרר לביתו כעבור מספר ימים.

"זהו בהחלט סיפור שמייצג את התפישה שלנו בבית החולים, שבה המטופל נמצא במרכז וכל המערכת כולה נרתמת לטיפול בו. זו הזדמנות נהדרת להודות לכלל הצוות שהיה שותף לפעולה, כולל צוות ביוטכנולוגים, צוות סיעודי, רופאים מרדימים, טכנאיי רנטגן וצוותים חיצוניים שעזרו בתמיכה הטכנית והביאו יחדיו להצלחת הפעולה".

מהו המוטו שלך בעבודה היומיומית?

"כל חולה הוא עולם ומלואו. בשבילי זה אומר שני דברים: האחד, כשאני עם חולה, אני משתדל להתרכז רק בו ובמשפחתו. והשני, אני לא שוכח את הרפואה הפנימית, מלכת הרפואה, ומסתכל על החולה כעל עולם שלם. יצא לי לא פעם לאבחן מחלות שאינן בתחום תת-התמחותי במטופלים שהסתובבו חודשים ארוכים ללא אבחנה".

מיהו המודל לחיקוי שלך, המאסטר?

"במסגרת לימודי הרפואה ולאחר מכן במהלך הקריירה נחשפתי למספר רופאים דגולים שמהווים עבורי מודל לחיקוי, הן מבחינת הידע הקליני, היכולת לקבל החלטות, יחסי האנוש והיכולות הניהוליות. בהתייחסות רחבה יותר, פרופ' בן קרסון מהווה עבורי דוגמה לאדם שפרץ גבולות. הסיפור האישי שלו מתחיל בילדות, אז גדל בתנאי מצוקה. למרות כל זאת ובזכות החינוך שקיבל, פילס את דרכו לאוניברסיטת ייל וללימודי הרפואה. בהמשך, הוא בחר את תחום הנוירוכירורגיה וגם שם פרץ גבולות. ב-1987 זכה לתהילת עולם כשעמד בראש צוות רפואי של 70 איש שביצע את הניתוח המוצלח הראשון בהיסטוריה להפרדת תאומים סיאמיים שהיו מחוברים בראשם. ההתמדה, החשיבה מחוץ לקופסא והרצון להביא מזור למטופלים ראויים למופת ולהערכה. ואכן, ב-2008 עוטר על ידי נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש במדליית החירות הנשיאותית".

לסיום, מהן התכניות לעתיד?

"כמנהל המרכז להפרעות קצב וקוצבים, ניתנת לי ההזדמנות להשפיע ולנסות לממש את החזון שלי. החזון כולל את שילובם המלא של הרפואה הדיגיטלית והניטור מרחוק. כבר היום מטופלים שלנו, בהם הושתלו מנטרים תת-עוריים, מקבלים שירות ניטור 24/7, וכל זה במסגרת הרפואה הציבורית. במקביל, אני פועל יחד עם הנהלת מכון הלב והנהלת 'שיבא' על מנת שנהיה החלוצים בתחום: אנו עובדים על פיתוח תשתית שתאפשר לנו ניטור של כלל המטופלים מרחוק ומבלי שיצטרכו להגיע לבית החולים. השאיפה היא שרק מטופלים שזקוקים לשינוי בטיפול תרופתי או לשינוי תכנות יוזמנו למרפאתנו בבית החולים.

"בשלב הבא, אני חותר למתן ייעוצים מרחוק לכלל המטופלים, תוך שימוש באמצעים מודרניים. אלה יאפשרו שירות במסגרות טלרפואה. החלום יתממש כאשר מטופל יופנה לייעוץ וירטואלי למרכז להפרעות קצב על ידי רופאי הקהילה, ולמעשה לא יצטרך להגיע לבית החולים, על כל המשתמע מכך".

נושאים קשורים:  ד"ר רועי בינרט,  טלרפואה,  אלקטרופיזיולוגיה,  המרכז להפרעות קצב ע"ש דוידאי,  מכון הלב ב"שיבא",  מגזין,  חדשות
תגובות
אנונימי/ת
22.12.2018, 11:03

רופא משכמו ומעלה ואדם מצוין

אנונימי/ת
15.10.2019, 16:55

לנתק בין הרופא לחולה אינו יכול להוות מטרה עלאית, אני מבין את הצורך לתת מענה מרחוק אני מבין את הצורך לאפשר טיפול מרוחק ואני חובב מושבע של הטכנולוגויות המרוחקות אבל הכל צריך להיות במקביל ל , לא במקום אין תחליף למצב שבו הרופא הטכנאי איש צוות רואה את החולה שומע אותו ומרגיש אותו