מהשפעות המלחמה: חוו התקף לב אך התמהמהו בהגעה לביה"ח

חולים עם התקף לב מסוג STEMI השתהו בטרם פנו לבית החולים בתקופת המלחמה. כך עולה ממחקר חדש שנערך במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע ופורסם השבוע בכתב העת BMC Health Services Research.

על פי המחקר, במהלך המלחמה, אנשים עם התקף לב התעכבו בבית מעל 12 שעות מאז תחילת הסימפטומים לפני שפנו לבית החולים. שיעור החולים שהתעכבו היה כמעט פי שלושה בהשוואה לפני המלחמה, מ-10.2% בתקופה שלפני המלחמה ל-28.8% במהלך המלחמה.

המחקר נערך על ידי צוות רב תחומי בראשות ד"ר ולדימיר זלדץ ממחלקת רפואה דחופה וד"ר שגיא שושר ממרכז המחקר הקליני במרכז הרפואי סורוקה, כולל רופאים ממחלקת הקרדיולוגיה והנהלת בית החולים. החוקרים ניתחו רטרוספקטיבית נתונים של 193 חולי STEMI שהגיעו למרכז הרפואי במהלך חודשיים בתקופה מקבילה בשנים 2021-2023 ומהשבעה באוקטובר 2023 ועד השבעה בדצמבר אותה שנה.

משתתפי המחקר כללו 83.4% גברים עם גיל ממוצע של 62.87 שנים, 76.2% מהמטופלים היו יהודים והשאר היו בדואים. רמת מחלות נלוות היתה בינונית עם ציון צ'רלסון קומורבידיטי של 2. לחולים היו שיעורים גבוהים של גורמי סיכון קרדיווסקולריים: 40.4% סובלים מסוכרת, 47.7% מיתר לחץ דם, 75.6% מדיסליפידמיה ו-50.3% היו מעשנים.

הממצא הבולט ביותר היה העלייה המשמעותית בהגעה מאוחרת מעל 12 שעות מתחילת הסימפטומים. במקביל נמצא ירידה דרמטית בהגעה באמבולנס - מ-59.1% בתקופה שלפני המלחמה ל-34.8% במהלך המלחמה. במקום זאת, 57.6% מהחולים הופנו דרך מרכזי רפואה דחופים קטנים בהשוואה ל-25.2% בתקופת קדם המלחמה.

הניתוח הסטטיסטי בעזרת רגרסיה לוגיסטית רב-משתנית זיהה את תקופת המלחמה כמנבא משמעותי להגעה מאוחרת, עם סיכון מוגבר פי 3.12 להגעה מאוחרת בהשוואה לתקופות רגילות. מנבאים נוספים כללו הגעה באמצעות הפניה ממרכזי רפואה דחופים עם סיכון מוגבר פי 7.26 והגעה עצמית עם סיכון מוגבר פי 9.48.

על פי הממצאים, למרות האתגרים, איכות הטיפול הרפואי נותרה עקבית. המאפיינים הקליניים בעת ההגעה ותוצאות הצנתור לא הראו הבדלים משמעותיים בין התקופות. זמני הטיפול הקריטיים, כמו זמן מדלת לבלון ומכאב לבלון, נשמרו ללא שינוי משמעותי. גם שיעורי התמותה בבית החולים ותוך 30 יום לא הראו הבדלים משמעותיים בין התקופות.

ניתוח הקורלציה בין מספר הרקטות שנורו למספר מקרי STEMI והגעות מאוחרות לא הראה מתאם סטטיסטי משמעותי. החוקרים בחנו קורלציות עם פיגור של 1-7 ימים, קורלציות מתגלגלות עם חלונות זמן של שלושה, חמישה, שבעה ו-14 ימים וקורלציות מצטברות, אך לא מצאו קשר סטטיסטי ברור.

החוקרים מציינים כי הממצאים מעלים חשש לגבי השפעת המלחמה על נגישות הטיפול הקרדיווסקולרי הדחוף. העלייה בהגעות מאוחרות מצביעה על הצורך בחינוך מטופלים ממוקד להבטחת טיפול מהיר גם בזמן עימותים, תוך חיזוק האמון בבטיחות ובזמינות של בתי החולים.