מדוע טכנולוגיות רפואיות קיימות אינן מיושמות במערכת הבריאות?

ישראל זקוקה לבניית יכולות ב"מדע היישום" כדי לקדם שיפורים מערכתיים במערכת הבריאות. כך עולה ממחקר שפורסם בכתב העת Israel Journal of Health Policy Research בשבוע שעבר.

החוקרים - פרופ' אדם רוז מביה"ס לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית, ד"ר סיון שפיצר מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת בר אילן ופרופ' מוריה אלן מהמחלקה למדיניות וניהול בריאות באוניברסיטת בן גוריון - מסבירים כי בעוד טכנולוגיות ושיטות טיפול חדשות מפותחות בקצב מהיר, הטמעתן במערכת הבריאות עדיין נמשכת בממוצע 17 שנים.

"מדע היישום" (Implementation Science) הוא תחום מחקר יחסית חדש שמטרתו לפתח שיטות שיטתיות וראיות להטמעה מהירה יותר של פרקטיקות מבוססות ראיות במערכת הבריאות. ההבדל בין המחקר הקליני המסורתי למדע היישום הוא שבעוד שמחקר קליני בודק "האם הטיפול עובד?", מדע היישום שואל "איך לגרום לטיפול שכבר יודעים שהוא עובד להיות מיושם בצורה נכונה ועקבית במערכות בריאות"?

החוקרים בחנו שתי מערכות בריאות בארה"ב שהשקיעו בבניית יכולות במדע היישום - מערכת הבריאות של משרד ותיקי המלחמה (Veterans Health Administration) ומערכת הבריאות Intermountain Healthcare. בשני המקרים, ההשקעה בתחום הובילה לפיתוח גישות מערכתיות להטמעת חידושים ולשיפור משמעותי בתוצאי בריאות. לדוגמה, תכנית שהוקמה במערכת הבריאות של משרד ותיקי המלחמה האמריקאי בשנת 1998 הובילה לפיתוח כלי שהוכח כמפחית תמותה מכל הסיבות בקרב מטופלים המקבלים אופיואידים.

דוגמה מוצלחת נוספת למדע היישום היא יוזמה כלל מערכתית לשיפור הטיפול בשבץ מוחי חד מ-Intermountain Healthcare, שהתמקדה במחלקות לרפואה דחופה בבתי חולים שאינם מרכזי שבץ. מחקר שבחן את היוזמה הראה שיפור משמעותי בכל המרכזים המשתתפים, עם השיפור הגדול ביותר במרכזים כפריים ומרוחקים שאינם מרכזי שבץ מוחי. דוגמה זו ממחישה כיצד גישה מרכזית המותאמת מקומית יכולה לשפר טיפול במצבים רפואיים אקוטיים בסביבות מגוונות.

בישראל, מספר חוקרים החלו ליישם את עקרונות מדע היישום לפרויקטים מקומיים חשובים. פרופ' רוז מוביל כעת יישום והערכה של שימוש בשיחות וידיאו לקבלת החלטות על אשפוז כפוי במספר מחלקות לרפואה דחופה פסיכיאטרית בישראל; ד"ר שפיצר מובילה יוזמה לאומית להפחתת אי שוויון בריאותי הקשור לסוכרת והשמנה ופרופ' אלן הובילה את הזרוע הישראלית של פרויקט המחקרOpen Stewardship , שמעריך ומייעל התערבויות של משוב וביקורת לשיפור מתן מרשמים אנטיביוטיים במערכות בריאות אנושיות ווטרינריות בקנדה ובישראל.

הממצאים מראים כי בישראל חסרה תשתית מחקרית תומכת בתחום מדע היישום. רוב המחקר הבריאותי בישראל מתמקד באפידמיולוגיה קלאסית, אך תחום זה לבדו אינו מספיק כדי להוביל לשינויים מערכתיים. החוקרים מציינים כי הם עצמם מבין החוקרים היחידים בישראל שקיבלו הכשרה בתחום מדע היישום ומובילים פרויקטים בתחום.

המחקר מציע חמש המלצות לבניית יכולות בתחום בישראל: הגדלת ייצוג תחום מדע היישום בסגל האוניברסיטאות; יצירת מרכזים ייעודיים לתחום בקופות החולים, במשרד הבריאות ובבתי חולים גדולים; יצירת מקורות מימון ייעודיים למחקרים בתחום; פיתוח במות לפרסום תוצאות של מחקרי יישום בישראל; והגברת שקיפות במערכת הבריאות הישראלית באמצעות שיפור הגישה לנתונים עבור חוקרים.

החוקרים מסכמים כי למרות שבניית יכולות במדע היישום היא השקעה ארוכת טווח שלא תניב תוצאות מיידיות, ישראל יכולה להפיק תועלת רבה מהשקעה בתחום זה לאורך השנים הבאות, כפי שעשו מערכות בריאות מובילות בעולם.