המחקר בוצע במתכונת של סקירה שיטתית ומטא-אנליזה של 74 מחקרים (64 מחקרי חתך ו-10 מחקרי עוקבה), רובם (n=45) בוצעו בסין. מתוך המחקרים שנכללו, 52 דורגו בסיכון גבוה להטיה ו-22 בסיכון נמוך. החוקרים בדקו את הקשר בין חשיפה לפלואוריד לפני ואחרי הלידה לבין ציוני IQ של ילדים.
עוד בעניין דומה
תוצאות המחקר הדגימו כי בניתוח של 59 מחקרים עם מדדים קבוצתיים של פלואוריד במי שתייה, פלואורוזיס דנטלי, או מדדי חשיפה אחרים (47 בסיכון גבוה להטיה, 12 בסיכון נמוך להטיה; n=20,932 ילדים) נמצא קשר שלילי בין חשיפה לפלואוריד ו-IQ (הבדל ממוצע מתוקנן -0.45; רווח בר-סמך 95%: -0.57--0.33; P<0.001).
ב-31 מחקרים שדיווחו על פלואוריד שנמדד במי שתייה, נמצא קשר מנה-תגובה בין קבוצות החשיפה לקבוצות הייחוס (הבדל ממוצע מתוקנן -0.15; רווח בר-סמך 95%: -0.20--0.11; P<0.001). בניתוח של 13 מחקרים עם מדדים ברמת הפרט נמצאה ירידה של 1.63 נקודות IQ (רווח בר-סמך 95%: -2.33--0.93; P<0.001) לכל עלייה של 1 מ"ג/ל בפלואוריד בשתן. במחקרים בסיכון נמוך להטיה נמצאה ירידה של 1.14 נקודות IQ (רווח בר-סמך 95%: -1.68--0.61; P<0.001).
תוצאות המחקר הדגימו כי קיים קשר שלילי מובהק בין רמות פלואוריד בשתן ובמי שתייה לבין רמת המשכל של ילדים. עם זאת, החוקרים מציינים כי קיימים נתונים מוגבלים ואי-ודאות לגבי הקשר כאשר החשיפה לפלואוריד נאמדת על פי מי שתייה בלבד בריכוזים הנמוכים מ-1.5 מ"ג/ל.
הממצאים מעוררים שאלה מהותית: האם היתרונות של פלואוריד במניעת עששת, שהפכו אותו לסטנדרט במי השתייה ברחבי העולם, עולים על הסיכונים הפוטנציאליים להתפתחות קוגניטיבית לא תקינה של ילדים? בעידן שבו אנו מבינים יותר ויותר את החשיבות של התפתחות מוחית בילדות המוקדמת והשפעותיה על חיי הבגרות, כל גורם שעלול לפגוע בכך – אפילו כזה שנחשב בטוח במשך עשורים – מחייב דיון מחודש, מבוסס ראיות ועדכני.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
