מומחי בריאות הציבור: על ישראל להצטרף להסכם המגיפות הבינלאומי

על מדינת ישראל לקדם את אישור הסכם המגיפות החדש של ארגון הבריאות העולמי, שכן ההסכם, לצד תיקוני תקנות הבריאות הבינלאומיות שאושרו לאחרונה, חיוני להתמודדות עם איומי בריאות הציבור, מבלי לפגוע בריבונותה של ישראל. זהו המסר העולה ממאמר שפרסמו מומחים בבריאות הציבור, בזמן שבכנסת דנים בפרישת ישראל מארגון הבריאות העולמי.

המאמר פורסם ביום ו' בכתב העת Israel Journal of Health Policy Research של המכון הלאומי לחקר מדיניות בריאות ועליו חתומים פרופ' דורית ניצן ופרופ' נדב דוידוביץ' מאוניברסיטת בן גוריון, פרופ' חגי לוין מהאוניברסיטה העברית וד"ר שלי קמין-פרידמן מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה.

הכותבים בחנו את תיקוני תקנות הבריאות הבינלאומיות (IHR) שאושרו בעצרת הבריאות העולמית ה-77, ממאי 2024, ואת טיוטת "הסכם המגיפות" החדש, שעדיין מתגבש בתהליכי משא ומתן. במאמר הם התמקדו בשאלה האם הם התיקונים פוגעים בריבונות מדינת ישראל, כפי שטוענים מתנגדיהם, והציגו הצדקות מוסריות ותועלתיות לתמיכה של ישראל בהם.

התיקונים העיקריים לתקנות כוללים מיקוד בשיפור גישה שוויונית למוצרים ומשאבים רפואיים בזמן חירום בריאותי, ומחויבות של המדינות החברות להקצאת משאבים כספיים למטרה זו. כמו כן, על פי התיקונים, ארגון הבריאות העולמי יסייע למדינות החברות, לפי בקשתן, בקידום גישה למוצרי בריאות באמצעות פלטפורמות המאפשרות הפצה שוויונית והוגנת.

בהסכם המגיפות המתגבש, המדינות החתומות מתחייבות ליישם מגוון אמצעים למניעת מגיפות, כמו שמירה על תברואת מים, הבטחת חיסוני שגרה וניהול סיכונים במעבדות למניעת חשיפה לפתוגנים. בנוסף, המדינות מתחייבות לקדם את גישת בריאות אחת (One Health), המכירה בקשר ההדדי בין בריאות האדם, בעלי חיים והסביבה בהתפתחות מגיפות. כדי לשפר את המוכנות למגיפות, המדינות מתחייבות לחזק את מערכות הבריאות שלהן ולקדם השקעה בכוח אדם רב-תחומי המיומן בתגובה למגיפות.

המחקר מדגיש את חשיבותו של מנגנון ה-PABSי(Pathogen Access and Benefit-Sharing System), שמטרתו להבטיח שיתוף מהיר של דגימות ביולוגיות מפתוגנים בעלי פוטנציאל מגיפתי, וגישה גלובלית למוצרי בריאות שפותחו על בסיס דגימות אלו. על פי ההסכם, לפחות 20% ממוצרי הבריאות הנחוצים במהלך מגיפה יוקצו לארגון הבריאות העולמי (10% כתרומה ו-10% במחיר סביר) כדי להבטיח את הפצתם ההוגנת.

התקנות אינן פוגעות בריבונות המדינות החברות

הכותבים מדגישים כי בניגוד לטענות המתנגדים, המסמכים אינם פוגעים בריבונות המדינות החברות. סעיף ההגדרות (סעיף 1) בתקנות הבריאות הבינלאומיות קובע במפורש כי המלצות ארגון הבריאות העולמי לתגובת המדינות לאיומי בריאות אינן מחייבות.

בנוסף, זכותן של המדינות לחוקק וליישם חוקים בהתאם למדיניות הבריאות הלאומית מוזכרת במפורש בסעיף 3. הסכם המגיפות (סעיף 24) קובע כי לארגון הבריאות העולמי לא תהיה סמכות לדרוש ממדינות חברות לנקוט בפעולות ספציפיות, כגון איסור כניסת נוסעים, חיוב חיסונים או בדיקות אבחון, או כפיית בידוד.

מבחינה מוסרית, החוקרים טוענים כי ישראל מחויבת לקידום ערכי בריאות ציבורית גלובלית וכיסוי בריאות אוניברסלי הן ברמה הבינלאומית והן ברמה האזורית. ישראל בעלת כלכלה חזקה יחסית למדינות השכנות לה, ויכולת טובה יותר להתמודד עם משבר בריאותי, ולכן עליה להוביל ביצירת שיתופי פעולה שמטרתם לקדם את בריאות האזור כולו.

האחריות למערכת הבריאות הפלסטינית

לגבי האוכלוסיה הפלסטינית, הסכמי אוסלו יצרו מערכת מורכבת שבה האחריות למערכת הבריאות הפלסטינית הועברה ברובה לרשות הפלסטינית, אולם ישראל עדיין מפעילה שליטה משמעותית על גישה לשירותים, תנועת סחורות, תרופות וצוותים רפואיים, ולכן נותרת מחויבת להבטחת בריאות האוכלוסיה הפלסטינית וגישתה למשאבי בריאות.

מבחינה תועלת, הכותבים מונים מספר יתרונות עבור ישראל. מחלות, במיוחד מחלות זיהומיות, אינן עוצרות בגבולות. ישראל ושכנותיה (במיוחד הרשות הפלסטינית) מהוות יחידה אפידמיולוגית אחת - תיירים נוצרים המבקרים בבית לחם (ברשות הפלסטינית) מבקרים לעתים קרובות גם באתרים קדושים בישראל, ועובדים המתגוררים ברשות הפלסטינית מגיעים מדי יום לעבוד בישראל.

דוגמה לכך היא התפרצות הפוליו בעזה במהלך המלחמה, שאיימה על בריאות הציבור הן בעזה והן בישראל. תינוקות לא מחוסנים, אוכלוסיות פגיעות, חיילים וחטופים היו בסיכון חמור לשיתוק לכל החיים. מדינת ישראל מילאה את מחויבותה המוסרית על ידי סיוע למאמצי ארגונים בינלאומיים לחסן 94% מהאוכלוסייה המיועדת בעזה נגד פוליו במהלך המלחמה, במבצע שתואר על ידי ארגון הבריאות העולמי כ"הישג יוצא דופן".

גישה למידע מוקדם על איומי בריאות ציבורית גלובליים

המאמר מדגיש גם את החשיבות של גישה למידע מוקדם על איומי בריאות ציבורית גלובליים. בהקשר הישראלי, גישה למידע מוקדם על התפרצות כולרה בעקבות המשבר ההומניטרי בסוריה, מידע על זיהום בנהרות שמקורם בלבנון, או מידע על נוכחות נגיף הפוליו במצרים הועברו באמצעות מנגנון תקנות הבריאות הבינלאומיות ואפשרו לרשויות הבריאות הישראליות לנקוט צעדים למזעור ההשפעה על בריאות הציבור בישראל.

בנוסף, הכותבים מציינים כי ההתחייבות של ישראל במסגרת התקנות וההסכם לפתח יכולות להתמודדות עם מגיפות ברמה הלאומית, עשויה לקדם מודעות לצורך ביכולות אלו בישראל.

לדבריהם, שירותי בריאות הציבור בישראל סובלים כיום מחוסרים תקציביים וכוח אדם מקצועי משמעותיים. חוסרים אלה השפיעו לרעה על מוכנותה של ישראל ותגובתה למגיפת הקורונה. במיוחד, המחסור בכוח אדם מיומן לביצוע חקירות אפידמיולוגיות הצריך הסתמכות על חיילים חסרי מומחיות בתחום מקצועי זה, ואף הוביל את משרד הבריאות לבקש את סיוע שירות הביטחון הכללי במאמצי איתור מגעים.

הכותבים מציינים כי ההתנגדות הישראלית לתיקונים ולהסכם התגברה במהלך המלחמה הנוכחית, בעיקר בשל תמיכתו החד משמעית של ארגון הבריאות העולמי בצד הפלסטיני ואי נכונותו לקדם את שחרור החטופים הישראלים.

לסיכום, החוקרים קובעים כי ישראל צריכה לפעול לקידום אישור הסכם המגיפות ותיקוני תקנות הבריאות הבינלאומיות, שכן הם חיוניים להתמודדות עם איומי בריאות ציבורית מבלי לפגוע בריבונות הלאומית.