דו"ח המבקר: כישלון בטיפול בבריאות הנפש מתחילת המלחמה

כ-900 אלף ישראלים מדווחים על תסמיני פוסט טראומה, דיכאון או חרדה מאז שבעה באוקטובר. מתוכם, כ-580 אלף איש עלולים לסבול מתסמין אחד לפחות ברמה חמורה. עם זאת, רק פחות מ-1% מאוכלוסיית ישראל (כ-60 אלף מתוך כ-9.5 מיליון) נוספו למטופלי בריאות הנפש מאז שבעה באוקטובר, בהשוואה לשיעור המדווחים על תסמינים ברמה בינונית וחמורה בכלל האוכלוסיה, העומד על 38%.

ממצאים אלה עולים מדו"ח מבקר המדינה מתניהו אנגלמן שפורסם היום (ג') בנושא הטיפול באוכלוסיה בשבעה באוקטובר 2023 ובמלחמה. על פי הדו"ח, משך ההמתנה הממוצע לקבלת טיפול נפשי בקופות החולים בחודשים מרץ-אפריל 2024 עמד על יותר מחצי שנה.

בעקבות פרסום הדו"ח מיהרו מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב ויו"ר המועצה הלאומית פרופ' איל פרוכטר להדוף אחת לאחת את מסקנותיו ומתחו ביקורת על מתודולוגיית הדו"ח: "אומדנים לא מבוססים ומסקנות שגויות שעלולות לפגוע בחוסן הציבורי" - ראו ידיעה נפרדת.

הדו"ח מתמקד בשלושה תחומים בטיפול באוכלוסיה מאז השבעה באוקטובר 2023: מערך בריאות הנפש, מרכזי החוסן וצוותי החירום היישוביים. הבחינה של הטיפול בבריאות הנפש כוללת את היקף הנפגעים, זמני המתנה לטיפול, פערים במתן מענה טיפולי והיערכות קיימת ונדרשת של מערכת הבריאות לטיפול בהיקף חסר תקדים של נפגעי טראומה נפשית: התאמת התקציבים, הכשרת כוח אדם והיכולת לספק מענה מיידי וארוך טווח לנפגעים.

הדו"ח מצביע על פערים משמעותיים בין הצרכים בשטח לבין המענה שניתן בפועל, ובמיוחד על היעדר היערכות מוקדמת של המערכת למצבי חירום בסדר גודל כזה.

כותבי הדו"ח מתארים חלק מהאירועים הקיצוניים של השבעה באוקטובר שאיתם התמודדו בדרום ואליהם נחשפה שאר האוכלוסיה ואת הצורך במתן מענה טיפולי נפשי בהיקפים נרחבים כדי לסייע לאוכלוסיה לחזור לתפקוד תקין מבלי לפתח תסמינים נפשיים חמורים כרוניים.

על פי המחקרים המצוטטים בדו"ח, חלון ההזדמנויות לטיפול בפוסט טראומה בניסיון למנוע מצב כרוני הוא שלושה עד שישה חודשים, וייתכן שטיפול יוכל להועיל גם לאחר תשעה חודשים עד שנה ממועד האירועים. אי קבלת טיפול בתקופה זו עלול להביא לתחלואה כרונית המלווה בפגיעה בתפקוד. "משמעות הדבר כי נוסף על הסבל הרב שעלול להיגרם עקב היעדר טיפול בזמן, עלולות להיות לו גם השלכות כלכליות משמעותיות, ובהן הזדקקות לגמלאות מביטוח לאומי".

95% מתביעות נפגעי פעולות איבה בגין פגיעה נפשית

ניתוח התביעות של נפגעי פעולות איבה שהוגשו לביטוח הלאומי מראה כי 95% מהתביעות הן בגין פגיעה נפשית - פי שלושה מהשנים הקודמות. גם חומרת הפגיעות השתנתה משמעותית: אם לפני המלחמה רק 55% מהנפגעים היו זכאים לקצבה חודשית (עם דרגת נכות מעל 20%), הרי שלאחר שבעה באוקטובר 84% מהנפגעים נמצאו זכאים לקצבה חודשית.

מקור: דו"ח מבקר המדינה

ממצאי הדו"ח מראים כי 90% ממשתתפי סקר מייצג שערך משרד המבקר לא פנו לקבלת טיפול, כולל רוב מי שנכחו באירועי שבעה באוקטובר או היו בקרבת פיגוע או נפילת טיל. מתוך אלה שלא פנו, כ-900 אלף איש מתכוונים לפנות לטיפול במסגרת כלשהי.

הערכת משרד הבריאות צנועה יותר. המשרד מעריך שכ-340 אלף איש זקוקים למענה ממערך בריאות הנפש וצופה הכפלה של מספר המטופלים ל-680 אלף איש. על פי שני האומדנים, מדובר בהיקף רחב ביותר, שאף אם יתממש רק בחלקו הדבר עלול להגביר מאוד את שיעור הנזקקים לקבלת שירותי בריאות הנפש.

הסיבה השכיחה ביותר לאי-פנייה לטיפול היא משך ההמתנה בקופות החולים (38% מהנשאלים). 23% ציינו שלא ידעו על האפשרות לקבל טיפול. 19% דיווחו שאינם סומכים על המטפלים בקופה ו-17% חוששים משמירת המידע.

כשלי המערכת

בביקורת על תפקוד משרד הבריאות אמר מבקר המדינה אנגלמן כי "שר הבריאות אוריאל בוסו ומנכ"ל משרדו משה בר סימן טוב לא וידאו מראש שמשרד הבריאות ערוך לתת סיוע נפשי למאות אלפי מפונים".

על פי הדו"ח, מערך בריאות הנפש, שהתקשה לתפקד עוד לפני שבעה באוקטובר, קרס בימים הראשונים למלחמה. משרד הבריאות לא נערך מראש למתן סיוע נפשי למאות אלפי מפונים, אף על פי שהיה תרחיש לפינוי נרחב של אוכלוסיה שהמשרד היה אמור לפעול לפיו. חמור מכך, משרד הבריאות לא עדכן את תרחיש הייחוס הענפי למערכת הבריאות מאז 2001 - במשך 23 שנים.

בהיעדר מערך מסודר, הטיפול התבסס על מתנדבים, ללא כל פיקוח: למשרד הבריאות לא היה מידע על זהותם, הכשרתם והרקע המקצועי של המתנדבים. המשרד לא פיקח על פעילותם המקצועית ולא ניהל רישום של המטופלים, מועדי הטיפול ומהותו. כתוצאה מכך, לא ניתן היה לשמר רצף טיפולי.

נקודה חשובה נוספת נוגעת לרצף הטיפולי בבתי החולים הפסיכיאטריים: למטפלים שטיפלו במפונים בבתי המלון מטעם בתי החולים הפסיכיאטריים לא היתה גישה לתיקים הרפואיים של המטופלים במערכות המידע של קופות החולים. כתוצאה מכך, לא היה להם מידע מוסמך ושלם על העבר הנפשי והטיפולי של המטופלים, כולל היסטוריה רפואית של פוסט-טראומה, דיכאון וחרדה ומידע על תרופות.

חמור מכך, עבור מפונים רבים לא ניהלו בתי החולים הפסיכיאטריים תיעוד של מידע שעלה מהאבחון ומהטיפול עצמו, כולל טיפול תרופתי. היעדר התיעוד עלול לפגוע ברצף הטיפולי בהמשך וגם בזכויותיהם העתידיות של המטופלים בביטוח הלאומי.

לאן הלך התקציב לבריאות הנפש?

הביקורת מופנית גם לנושא ניהול התקציב לבריאות הנפש. בינואר 2024 הוקצה תקציב של 2.3 מיליארד שקל לתחום בריאות הנפש, אך גם כאן התגלו כשלים: משרד הבריאות אינו מבצע מעקב אחרי זמני ההמתנה לטיפולים בקופות החולים ואין בידיו נתונים על ביצוע התקציב בפועל. בנוסף, למרות מסמך הבנות שנחתם באוגוסט 2024, טרם נחתם הסכם שכר לפסיכולוגים בשירות הציבורי, דבר המקשה על גיוס כוח אדם נוסף למערכת.

ניצולי המסיבות, המפונים ומתנדבי זק"א

המצב בקבוצות ספציפיות מדגים את עומק הכשל: יותר ממחצית מניצולי המסיבות (כ-1,900 איש) לא קיבלו כל טיפול נפשי במרכזי החוסן או בקופות החולים בחצי השנה שלאחר האירועים. רק 24% מהניצולים קיבלו טיפול והשלימו אותו. זאת, למרות ששיעור הסובלים מתסמינים נפשיים בקרב מי שנכחו באירועים כמעט כפול בהשוואה לאחרים (54% לעומת 27% בתסמיני פוסט-טראומה). המבקר מצא כי משרד הבריאות וקופות החולים אפילו לא יצרו קשר עם חמישית מהניצולים ואינם יודעים מה מצבם.

בקרב המפונים המצב דומה: רק 11% קיבלו טיפול נפשי מקופות החולים וממרכזי החוסן. בקרב ילדי שדרות המפונים, רק כ-440 מתוך כ-10,500 (כ-4%) קיבלו טיפול נפשי, זאת למרות שהורים רבים (39%) דיווחו שילדיהם נמצאים בחרדה ומתח ברמות גבוהות במיוחד הדורשות מענה טיפולי מיידי.

הדו"ח מצביע גם על כשלים בטיפול במתנדבי זק"א, שנחשפו לאירועים קשים במיוחד: רק 1% ממתנדבי זק"א תל אביב ו-13% ממתנדבי זק"א ישראל קיבלו טיפול מקופות החולים או ממרכז החוסן הארצי. זאת למרות שמדובר באוכלוסיה בסיכון מוגבר לפיתוח תסמיני פוסט-טראומה, במיוחד לאור חשיפתם הקודמת לאירועים טראומטיים.

מחסור חמור בכוח אדם במרכזי החוסן

בנוגע למרכזי החוסן, שמטפלים בנפגעי חרדה בעת שגרה ובשעת חירום ואמורים להוות חלק משמעותי במערך הטיפול, הדו"ח מצביע על בעיות מבניות: רק לאחר פרוץ המלחמה הוקם מרכז חוסן ארצי ו-14 מרכזי החוסן הקיימים מתמודדים עם אי-ודאות תקציבית ומחסור חמור בכוח אדם. בחודשים אוקטובר-דצמבר 2023, כלל מרכזי החוסן העניקו טיפול רק ל-15,750 מטופלים - כ-0.16% בלבד מאוכלוסיית ישראל.

מקור: דו"ח מבקר המדינה

לצד הביקורת, המבקר ציין לחיוב את התגייסותם המהירה של בתי החולים הפסיכיאטריים וצוותיהם למתן טיפול נפשי בבתי המלון, את פריסתם הנרחבת במקומות שהייתם של המפונים ברחבי הארץ ואת מתן המענה הטיפולי למפונים הרבים שהיו זקוקים לכך.

היעדר מעקב אחרי בקשות לרישיון נשק

נקודה נוספת שראויה לציון היא היעדר המעקב אחרי בקשות לרישיון נשק: שיעור הצהרות הבריאות שהועברו למשרד הבריאות לבחינת הכשירות הנפשית של מבקשי רישיון נשק ירד ל-3% בלבד לאחר שבעה באוקטובר, לעומת 4%-10% בשנים קודמות, וזאת דווקא בתקופה של עלייה משמעותית במצוקה נפשית באוכלוסיה. הכותבים מציינים כי הדבר מעלה חשש לתת דיווח על מצבם הנפשי של מבקשי הרישיון.

הציבור זכאי לתשובות

ממצאי הדו"ח מתבססים על סקר מקיף שערך משרד מבקר המדינה באפריל 2024, בהשתתפות 1,010 איש בני 18 ומעלה, המהווים מדגם מייצג של האוכלוסיה הבוגרת בישראל. בנוסף, נאספו נתונים על כלל המטופלים בבריאות הנפש בקופות החולים ומרכזי החוסן, ונתונים על זמני ההמתנה לטיפול.

בדברי ההקדמה לדו"ח, פירט מבקר המדינה את השתלשלות העניינים בנושא בקשתו לערוך ביקורות למחדל השבעה באוקטובר. "בשל העיכוב שנגרם בביקורת על נושאי הליבה הצבאיים והמדיניים, החליט מבקר המדינה אנגלמן לפרסם תחילה דו"חות העוסקים בסוגיות אזרחיות חשובות ומרכזיות. פרסום זה הינו הראשון מבין דו"חות הביקורת על מלחמת חרבות ברזל. מכאן ואילך, יפורסמו דו"חות הביקורת הבאים על המלחמה בהתאם לסיום העבודה עליהם".

עוד כתב כי "הציבור זכאי לתשובות על השאלות הקשות למחדל החמור בתולדות המדינה. מבקר המדינה לא ישקוט עד שיספק את התשובות למחדלי הדרג המדיני והדרג הצבאי, וכאשר צו הביניים יוסר בכוונתו להקדיש את מירב תשומת הלב לנושאים אלוה.

המבקר, שביקר ביישובי קו העימות בדרום ובצפון, כתב: "התרעתי על הכשלים בתחום הטיפול בבריאות הנפש במכתב לראש הממשלה כבר כחודש לאחר הטבח, אבל כלל הליקויים טרם תוקנו במלואם. במכתבו ציין המבקר כי "מערך בריאות הנפש התנהל ללא תורה סדורה, לצד יוזמות התנדבותיות מקומיות, וללא שמירה על רצף טיפולי ועל תיעודו".

המבקר ממליץ על גיבוש תכנית לאומית למערך בריאות הנפש שתכלול מתן טיפולים בהיקפים נרחבים בתוך פרקי זמן ראויים, קביעת יעדים מדידים וסדרי עדיפויות למתן הטיפולים, בדגש על אוכלוסיות בסיכון מוגבר. "למדינת ישראל יש חובה מוסרית לטפל בפצועי הנפש ולסייע להם לחזור לשגרת חייהם", קבע המבקר.

המבקר מסכם: "על הממשלה והעומד בראשה לגבש מענה כולל וארוך טווח לנפגעי שבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל ולהבטיח את התקציב הדרוש לשם כך".