סימן שאתה צעיר

70 זה ה-60 החדש - זו המסקנה העולה ממחקר שמראה כי תפקוד של בני 70 כיום שקול לזה של בני 60 בדור הקודם. המחקר שפורסם בכתב העת Nature Aging בראשית החודש מציג ראיות מרשימות לכך שהדורות הצעירים יותר נכנסים כיום לגיל השלישי עם יכולות תפקודיות גבוהות יותר בהשוואה לדורות הקודמים.

המחקר, שנערך על ידי צוות בינלאומי בהובלת פרופ' ג'ון ביירד מאוניברסיטת קולומביה, בשיתוף פעולה עם ארגון הבריאות העולמי ועם חוקרים מאוסטרליה ומאנגליה, מצא כי בני ה-70 של היום מתפקדים ברמה דומה לבני ה-60 לפני כמה עשורים. אולם, להערכתם המגמה הזו תיעצר ולא תמשיך גם בעתיד.

החוקרים התבססו על ניתוח נתונים מקיף של שני מחקרי אורך גדולים - המחקר האורכי של הזדקנות באנגליה (ELSA - English Longitudinal Study of Ageing) והמחקר הסיני להזדקנות ופרישה (CHARLS - China Health and Retirement Longitudinal Study).

לצורך המחקר השתמשו החוקרים במדד היכולת הפנימית (Intrinsic Capacity) שפותח בשנת 2015  על ידי ארגון הבריאות העולמי כדרך למדוד את בריאותם ותפקודם של אנשים מבוגרים. יכולת פנימית מתייחסת לכל היכולות הפיזיות והנפשיות של אדם ונחשבת לגורם מרכזי בקביעת יכולתו לתפקד באופן עצמאי ולחיות חיים מלאים ופעילים. במחקר הנוכחי, החוקרים פיתחו ותיקפו שיטה למדידת המדד באמצעות הנתונים הזמינים במחקרי האורך באנגליה ובסין.

שיטת המחקר

החוקרים ניתחו נתונים מ-14,710 משתתפים באנגליה ו-11,411 משתתפים בסין, כולם מעל גיל 60.

מדד היכולת הפנימית כלל חמישה תחומי תפקוד: קוגניטיבי, ניידות, חושים, פסיכולוגיה וחיוניות. לדברי החוקרים, מבנה זה של קיבולת פנימית עולה בקנה אחד עם תיאוריות קודמות בגרונטולוגיה והוא נמצא כמנבא חזק של תלות בטיפול בהמשך החיים. זאת, גם לאחר תקנון למחלות כרוניות, גיל, מין ומצב סוציואקונומי.

המדידות כללו מבחנים אובייקטיביים כמו מהירות הליכה, יכולת לקום מכיסא, שיווי משקל, כוח אחיזה, תפקוד ריאתי (FEV), רמות המוגלובין בדם (HBA) וביצועים קוגניטיביים שנמדדו באמצעות מבחני זיכרון מיידי ומושהה ויכולת התמצאות בזמן. נעשו גם הערכות סובייקטיביות של ראייה, שמיעה ומצב רוח, כמו גם איכות השינה ותחושות של מאמץ ובדידות באמצעות סולם הדיכאון של המרכז למחקרים אפידמיולוגיים (CESD - Center for Epidemiological Studies-Depression Scale). החוקרים השתמשו במודלים סטטיסטיים מתקדמים כדי לעקוב אחרי השינויים בתפקוד לאורך זמן ולהשוות בין הקוהורטות השונות.

החוקרים השוו את הקוהורטות - קבוצות ילידי הקוהורטה של שנות ה-20 במאה הקודמת (בשנות 1920-1929), קוהורטה של שנות ה-30 (1930-1939), קוהורטה של שנות ה-40 (1940-1949) וקוהורטה של שנות ה-50 (1950-1959).

תוצאות המחקר   

הממצאים מבחינת המדד לאורך זמן היו דרמטיים. החוקרים מצאו כי הקוהורטות המאוחרות יותר נכנסו לגיל המבוגר עם רמות גבוהות יותר של תפקוד, וקצב הירידה התפקודית שלהם היה איטי יותר בהשוואה לקוהורטות מוקדמות יותר.

כך למשל, משתתף בן 68 שנולד ב-1950 הציג רמות תפקוד גבוהות יותר מאשר משתתף בן 62 שנולד עשור קודם לכן. השיפור היה בולט במיוחד בתחומים הקוגניטיבי, הלוקומוטורי והחיוניות. המגמות היו דומות בקרב גברים ונשים והיו עקביות הן באנגליה והן בסין.

החוקרים מציעים מספר הסברים משמעותיים לשיפור התפקודי שנצפה בין הדורות. הסיבות מתחלקות לשתי קטגוריות עיקריות: השפעות מוקדמות בחיים והתפתחויות בטיפול הרפואי.

בקטגוריה הראשונה נכללים שינויים חברתיים משמעותיים שהתרחשו במהלך המאה ה-20: מערכות חינוך משופרות שהעניקו השכלה איכותית יותר ותרמו לשיפור ביכולות הקוגנטיביות; תזונה טובה יותר הן של האמהות והן של הילדים, גם בילדות וגם בבגרות, כולל נגישות למגוון רחב יותר של מזונות מזינים; ושיפור בתנאים הסביבתיים כמו תברואה טובה יותר, מים נקיים, ותנאי מגורים משופרים שהובילו לירידה בחשיפה למחלות זיהומיות בגיל צעיר. גורמים אלה השפיעו על ההתפתחות הפיזית והקוגניטיבית מגיל צעיר ויצרו בסיס טוב יותר לתפקוד בגיל מבוגר.

בקטגוריה השנייה נמצאות התקדמויות משמעותיות ונגישות לרפואה המודרנית שמפחיתות את ההשפעות של מחלות כרוניות ומשפרות את תפקודם של מבוגרים. הדוגמה הבולטת שהחוקרים מציגים היא הטיפול בדלקת מפרקים: בעבר, אדם שסבל ממחלה זו היה נידון למוגבלות תפקודית משמעותית, אך כיום, הודות לניתוחי החלפת מפרקים והתפתחויות בטיפול התרופתי, רבים מהחולים מסוגלים לשמור על רמת תפקוד גבוהה. דוגמאות נוספות כוללות טיפול משופר במחלות כרוניות, התפתחות בתחום השיקום ונגישות טובה יותר לשירותי בריאות מונעת.

בנוסף מציינים החוקרים כי חלו שינויים בהתנהגויות בריאותיות, שלמרות שהמגמות שלהן משתנות בין מדינות, קיימים סימנים למודעות גבוהה לחשיבות תזונה בריאה, פעילות גופנית והימנעות מעישון.

צפי להאטת המגמה

פרופ' אלה קון שוורץ, ראש התכנית לתואר שני בגרונטולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב, מוסיפה כי לצד הגורמים לעיל, יש להביא בחשבון גם אירועים היסטוריים שאירעו במאה הקודמת והשפיעו על בריאות הציבור. כך לדבריה, "ילידי 1940 ושנים מוקדמות יותר חוו אירועים כמו מלחמת העולם השנייה, עברו שנים מכריעות בילדותם, כשתנאי המחיה היו קשים מאוד, לעומת ילידי 1950 שנולדו אחרי המלחמה וגדלו בתקופה של שגשוג ויציבות יחסיים וגם לכך יש השלכות המסבירות את הממצאים ויהיה מעניין לבדוק בעתיד את ההבדלים בין קוהורטות מאוחרות יותר".

פרופ' אלה קון שוורץ. "קיימת האטה בקצב העלייה בתוחלת החיים בשנים האחרונות"

נציין כי ההשפעות הללו משלימות זו את זו: אנשים שנהנו מתנאים טובים יותר בצעירותם מגיעים לגיל מבוגר במצב בריאותי טוב יותר ואז יכולים להפיק תועלת רבה יותר מהטיפולים הרפואיים המתקדמים הזמינים כיום.

המחקר מדגיש כי השיפורים המשמעותיים ביותר נצפו בקוהורטות האחרונות (ילידי 1950) בהשוואה לילידי 1940, אך גם בהשוואה בין קוהורטות מוקדמות יותר נצפו שיפורים משמעותיים. החוקרים מציינים כי אין להניח שמגמה זו תימשך בהכרח בקרב הדורות הבאים, במיוחד לאור העדויות להאטה בקצב העלייה בתוחלת החיים ולהחמרה בגורמי סיכון בקרב אנשים בגיל הביניים כיום.

להערכה זו שותפה גם פרופ' קון שוורץ. "מחקר עדכני, שפורסם גם הוא בכתב העת Nature Aging באוקטובר האחרון, מצביע על האטה בקצב העלייה בתוחלת החיים בשנים האחרונות, כך שייתכן שהבדלים בין קוהורטות מאוחרות יותר יהיו פחות דרמטיים", היא אומרת.

המחקר שאליו מפנה פרופ' קון שוורץ בחן מגמות בתוחלת חיים ושיעורי תמותה בעשר מדינות (אוסטרליה, צרפת, איטליה, יפן, דרום קוריאה, ספרד, שוודיה, שוויץ, הונג קונג וארה"ב) עם תוחלת החיים הגבוהה ביותר בעולם, בין השנים 1990-2019. המחקר מצא כי נעשה קשה יותר להגיע לשיפורים נוספים בתוחלת החיים, אם כי במקביל חלה ירידה באי השוויון בתוחלת החיים וצמצום בפיזור התמותה.

החוקרים מסיקים כי ללא האטה משמעותית בתהליכי ההזדקנות הביולוגיים, לא סביר שבמאה הנוכחית יותר מ-15% מהנשים ו-5% מהגברים יגיעו לגיל 100, מה שהופך את האפשרות להארכה דרמטית של תוחלת החיים האנושית לבלתי סבירה במאה ה-21.

שיפור בלתי אחיד במדדים

ממצא מעניין נוסף שעליו מצביעים מחברי המחקר הוא שהשיפור בתפקוד לא היה אחיד בכל התחומים. בעוד שנצפה שיפור בכל תחומי התפקוד, השיפור הגדול ביותר נצפה בתחום הקוגניטיבי, הכולל זיכרון מיידי, זיכרון מושהה ויכולות קוגניטיביות אחרות; בתחום הלוקומוטורי, הכולל מדדים כמו מהירות הליכה, יכולת לקום מכיסא ושיווי משקל; ובתחום החיוניות (vitality capacity), הכולל מדדים כמו כוח אחיזה, תפקוד ריאתי והמוגלובין בדם.

לעומת זאת, בתחום הסנסורי, הכולל ראייה ושמיעה ובתחום הפסיכולוגי הכולל מדדים של מצב רוח, שינה ותחושת בדידות, השיפורים היו מתונים יותר. כך למשל, בתחום הקוגניטיבי, משתתף בן 68 שנולד ב-1950 הציג רמת תפקוד של 0.467 (בסולם המחקר), שהיתה גבוהה משמעותית מהציון 0.120 שהשיג משתתף בן 68 שנולד ב-1940. לעומת זאת, בתחום הסנסורי, ההבדלים היו קטנים יותר.

החוקרים השוו את השיפורים בין אנגליה לסין והם מדווחים כי באנגליה נצפה שיפור של 0.046 נקודות בשנה בקיבולת הפנימית הכללית, בעוד שבסין נצפה שיפור של 0.035 נקודות בשנה. בשתי המדינות, השיפורים המשמעותיים ביותר נצפו בתחומי החיוניות, הלוקומוטורי והקוגניטיבי. כמו כן, בשתי המדינות נצפתה ירידה בתפקוד עם העלייה בגיל, אך הירידה היתה מתונה יותר בקרב הקוהורטות המאוחרות יותר.

המחקר התמקד באוכלוסיה הכללית בקהילה ולא כלל דיירי מוסדות סיעודיים. כמו כן, ייתכן שהיתה הטיה של הישרדות, כך שמשתתפים עם תפקוד נמוך יותר נפטרו או נשרו מהמחקר בשיעורים גבוהים יותר. עם זאת, הטיות אלו היו כנראה גדולות יותר בקוהורטות המוקדמות, כך שהן דווקא מחזקות את מהימנות הממצאים על השיפור בין הדורות.

נציין כי במסגרת המחקר לא נבדקו השפעתם של שינויים בדפוסי התזונה, בפעילות הגופנית או בגורמי סגנון חיים אחרים. כמו כן, המחקר לא בדק הבדלים סוציואקונומיים בתוך הקוהורטות, שעשויים להיות משמעותיים.

ומה בישראל? למרות שבארץ יש נתונים שעשויים לאפשר השוואה כזאת במסגרת סקר SHARE שמקיף מדינות אירופאיות רבות, כולל ישראל, ומכיל נתונים דומים לסקרים שהמחקר הנוכחי התבסס עליהם, פרופ' קון שוורץ מציינת כי היא אינה מכירה מחקר דומה בארץ: "ייתכן שנראה מגמות דומות גם בישראל, אך ייתכן גם שיעלו הבדלים לאור העובדה שהרבה מהאנשים בגיל המבוגר גדלו מחוץ לישראל בנסיבות שונות ומגוונות, לעומת אנגליה וסין שהן מדינות יותר הומוגניות".

שיפור הרצף הטיפולי ושימוש יתר בתרופות

הטיפול באוכלוסיה המתבגרת בעת הנוכחית משתפר כאמור כל הזמן אך הוא אינו מושלם. אחת הבעיות המשמעותיות בטיפול בבני הגיל השלישי היא הפיצול של המערכות השונות שמטפלות באוכלוסיה זו, כך שהטיפול לעתים קרובות מפוזר בין גורמים רבים, מה שמוביל לעומס כבד על המטופל ומשפחתו.

כפתרון אפשרי לכך ממליצה פרופ' קון שוורץ לשפר את שיתוף הפעולה בין הגורמים המטפלים השונים ועל מינוי גורם שיתכלל את הטיפול בזקן על מנת לסייע לקבלת טיפול מיטבי. "גרונטולוגים, לדוגמה, יכולים לעבוד כמנהלי טיפול שמתכללים את הטיפול בזקן ומסייעים לתיאום בין הגורמים השונים", היא אומרת ומתארת יוזמות שונות שנועדו להקל במידה מסוימת על הפיצול הטיפולי, כמו מתאמי טיפול ותכנית "גשר לבריאות" המיועדת לאוכלוסיה של מטופלים שנמצאים בתחילת ירידה בריאותית ותפקודית לאחר אשפוז.

פרט נוסף שמשפיע על התארכות תוחלת החיים הוא השימוש המוגבר בתרופות בגיל השלישי ובעשורים האחרונים לחיים. מבלי להתייחס לשאלה האתית של הארכת החיים בזכות תרופות וגם במצבים בהם איכות החיים נפגעת, שאלנו את פרופ' קון שוורץ מה דעתה על המגמה הזאת. לדבריה, "תרופות יכולות לשפר מאוד את איכות החיים ועם זאת חלק מההשלכות של התארכות תוחלת החיים והחיים עם יותר מחלות היא הסכנה של ריבוי תרופות, תופעה שנקראת polypharmacy. התערבות שיכולה לסייע לשיפור המצב היא הערכה גריאטרית כוללנית של מצבו של הזקן והמלצות לצמצום או שינוי התרופות. ניטור מתמיד של תרופות שמטופלים נוטלים וביצוע הערכה תקופתית של התרופות יכולים לסייע בצמצום התרופות ולוודא כי המטופל אכן מקבל את התרופות המתאימות ביותר למצבו".