האם רופאים צעירים מעדיפים איזון בין עבודה לחיים פרטיים ורופאים מבוגרים חשים מחויבות עמוקה שדורשת התמסרות כמעט טוטאלית? לאחרונה הקדיש הוול סטריט ג'ורנל כתבה נרחבת לשוני בתפישת מקצוע הרפואה בין רופאים צעירים לרופאים מבוגרים המייצגים את האסכולה הישנה. בכתבה מוצגים ההבדלים בתפישות כמאפיין בינלאומי של פערי הדורות ברפואה.
מחקר ישראלי שעסק בשאלת יחסי הכוחות בין רופאים בכירים למתמחים צעירים ופורסם בכתב העת Journal of Intergenerational Relationships בשנת 2022, מציג עמדות דומות. המחקר נערך על רקע מאבק המתמחים לקיצור התורנויות משנת 2021 והתבסס על ראיונות עומק עם 35 רופאים - 23 בכירים ו-12 מתמחים. המחקר הצביע על שינוי תרבותי עמוק במקצוע הרפואה, אך השינוי, כאמור, אינו מוגבל לישראל בלבד וגם הכתבה שפורסמה ב"וול סטריט ג'ורנל" מאשרת כי מדובר במגמה עולמית המאתגרת את התפישות המסורתיות של מקצוע הרפואה.
ייעוד או מקצוע: תפישות משתנות של מקצוע הרופא
אמירות כמו "היום הדור הצעיר חושב רק על עצמו", מצד אחד, ל"הם דינוזאורים שלא מבינים טכנולוגיה" מצד שני, הן חלק קטן מהתמונה המורכבת שעלתה מהמחקר של ד"ר שלומית מנור מהחוג לסוציולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי וד"ר רועי הולנד ממכון הקרינה באגף האונקולוגי של הקריה הרפואית רמב"ם. מחקרם חשף את המורכבות ביחסים בין רופאים בכירים למתמחים צעירים בישראל, והצביע על גילנות דו-כיוונית במערכת הבריאות.
"המאבק שניהלו הרופאים המתמחים לקיצור שעות התורנות חשף פערים בין-דוריים משמעותיים", מסבירה ד"ר מנור. "אם האתוס של הדור הקודם היה להקריב את החיים האישיים על חשבון חיי משפחה ופנאי כביטוי למצוינות, הרי שהדור הנוכחי מקדש גם ערכים נוספים כמו איזון בית-עבודה, זמן פנוי, איכות חיים סבירה ולכן לא מוכן להקריב את חייו האישיים למען העבודה.
"יתרה מכך", היא מוסיפה, "בעוד שבקרב מרבית הרופאים הבכירים מקצוע הרפואה מהווה מרכיב מרכזי ביותר בזהות, עבור הצעירים, להיות רופא מהווה רכיב מסוים בזהות לצד רכיבי זהות נוספים, דומיננטיים לא פחות מזהותם המקצועית".
"מהות מקצוע הרפואה היא שאתה תמיד רופא. זו לא עבודה, אלה החיים שלי, זה הכל בשבילי", מעידה ד"ר רבקה, רופאת ילדים, לשעבר מנהלת מחלקה באחד מבתי החולים הגדולים בצפון
תפישה זו מהדהדת גם בכתבה של ה"וול סטריט ג'ורנל". ד"ר ג'ואל כץ, שניהל תכנית התמחות בבית החולים בריגהם במשך 20 שנה, מעיד כי התייחסות לרפואה כ"ייעוד" נתפשת כיום בקרב חלק מהמתמחים כ"מעליבה ומקוממת". לדבריו, "יש היום קבוצה של רופאים שמרגישים כמו בורג במערכת ונוטים יותר להשתמש בהטבות כמו ימי מחלה".
מחקרם של ד"ר מנור וד"ר הולנד זיהה פער עמוק בתפישת מהות מקצוע הרפואה בין הדורות. הרופאים הבכירים, שגילם הממוצע 61, רואים ברפואה ייעוד המחייב מסירות מוחלטת.
"מהות מקצוע הרפואה היא שאתה תמיד רופא. זו לא עבודה, אלה החיים שלי, זה הכל בשבילי", מעידה ד"ר רבקה, רופאת ילדים, לשעבר מנהלת מחלקה באחד מבתי החולים הגדולים באזור הצפון. הקרבת החיים הפרטיים למען המקצוע נתפשת כביטוי למצוינות רפואית בדור הוותיק, כפי שגם עולה גם בכתבה של ה"וול סטריט ג'ורנל". "זה מקצוע מאוד תובעני; זה חלק מהחיים שלי. הפעילות היא 24/7, גם בלילה. כשאני לא בבית החולים, אני מתגעגע אליו", אומר הרופא הוותיק ד"ר שוורץ, המצוטט בכתבה. "המתמחים של היום לא מרגישים ככה כי הם לא אוהבים מספיק את מקצוע הרפואה. הם בעיקר אוהבים את עצמם".
לעומתם, המתמחים הצעירים, שגילם הממוצע 29, מציגים תפישה שונה. כל 12 המתמחים שרואיינו למחקר הישראלי הביעו רצון לשלב בין הקריירה הרפואית לחיי משפחה ופנאי. עבורם, איכות הטיפול הרפואי אינה נמדדת במספר שעות העבודה אלא ביכולת לספק טיפול מיטבי, תוך שמירה על איזון נפשי ופיזי.
שעות עבודה ואיזון חיים: המאבק על גבולות המקצוע
למרות שרוב הרופאים מסכימים כי תורנות ארוכה שוחקת ומקשה על מתן טיפול הולם וראוי לחולים, קיימים חילוקי דעות בין הרופאים הבכירים לבין המתמחים הנובעים כאמור מתפישה שונה של מקצוע הרפואה, ממחויבות שונה למקצוע ומידת מרכזיותו בזהותם המקצועית. הבדלי תפישות אלה באים לידי ביטוי בין היתר בסטריאוטיפים ובכך שכל דור מחזיק בעמדות גילניות כלפי הדור האחר.
כך לדוגמה, מתייחסים הבכירים למתמחים הצעירים כאל דור עצלן, דור המסכים, דור חומרני, המונע מאינטרסים כלכליים גרידא ולא מתוך אהבת המקצוע. לדעתם של הבכירים, המתמחים הצעירים בוחרים לעתים קרובות בהתמחויות לפי פוטנציאל השכר העתידי ולא מתוך העניין ברפואה לכשעצמו. בנוסף, הם נוטים לבחור את ההתמחות שתאפשר להם באופן האופטימלי איזון בין עבודה לבין היבטים אחרים בחיים כמו משפחה, פנאי, חברים וכדומה.
פרופ' סמואל, לשעבר מנהל מחלקת כירורגיה: "בדור שלי הלכנו לכירורגיה בגלל האידיאל. אני רואה את הדור הזה וחושב שהם לא ייצאו רופאים באותה איכות כמו הרופאים בדור שלי. הם לא יהיו מקצועיים. אין דור המשך טוב, אין את מי ללמד את המקצוע"
"לצערי, הדור הצעיר יש לו מנטליות שונה לחלוטין. דור X, דור Y, דור הסמארטפונים", אומר פרופ' סמואל, שרואיין למחקר הישראלי. פרופ' סמואל הוא מומחה לכירורגיה, לשעבר מנהל מחלקה בבית חולים גדול במרכז הארץ. לדבריו, "כשהם (הרופאים הצעירים) מגיעים לרפואה, הם לא אותו דור כמו שאנחנו היינו ואין להם אותה מנטליות, מוטיבציה או אידיאליזם לעסוק ברפואה כמו לדור שלי. בדור שלי הלכנו לכירורגיה בגלל האידאל. אני רואה את הדור הזה וחושב לעצמי, שהם לא ייצאו רופאים באותה איכות כמו הרופאים בדור שלי. הם לא יהיו מקצועיים. אין דור המשך טוב, הדור הולך ומשתנה... זה מתסכל. אין מתמחים טובים, אין את מי ללמד את המקצוע הזה".
דוגמה נוספת להתייחסות של הרופאים הבכירים לדור המתמחים הצעירים נמצאת בציטוט דבריה של ד"ר רות, מנהלת מיון באחד מבתי החולים בצפון הארץ: "אני עובדת הרבה עם מתמחים. יש מעטים שאפשר להגיד עליהם שהם בולטים וטובים. הבעיה המרכזית היא העצלנות שלהם. רק מעטים מתאמצים ומשתדלים ובאים לפני הזמן והולכים אחרי הזמן. רוב המתמחים, הדבר הראשון שהם שואלים אותי זה מתי הם יכולים לקחת חופש... הם לא רוצים לעבוד 26 שעות. הם פשוט לא רוצים לעבוד קשה. זה דור אחר".
הוויכוח על שעות העבודה מהווה את חזית המאבק בין התפישות השונות. "אנחנו לא רוצים לעבוד 26 שעות. אנחנו רוצים ללכת הביתה איך שנגמרת התורנות", מסבירה יעל, מתמחה במחלקה פנימית בישראל, שהשתתפה במחקר של ד"ר מנור וד"ר הולנד. "פעם זה לא היה ככה, הם היו ממשיכים לעבוד בלי סוף. אבל יש לי משפחה, ילדים... וזה מאוד קשה כי מי שמנהל את המחלקה היום הוא בעצם חי בסיבוב הקודם ולמתמחים היום אין אותה גישה".
בארה"ב, המצב דומה. ד"ר כריסטופר דומנסקי, מתמחה בן 29 מסן פרנסיסקו ואב טרי, מתכנן לעבור לשבוע עבודה בן ארבעה ימים לאחר סיום ההתמחות. "אני שמח מאוד להעניק טיפול יוצא דופן למטופליי ולהיות שם בשבילם", הוא אומר, "אבל הרפואה הפכה להיות יותר תאגידית".
המחיר האישי והמערכתי: שחיקה ורווחת הרופא
הדיון על המחיר הכבד של שעות העבודה הממושכות אינו תיאורטי. כמעט מחצית מהרופאים בארה"ב מדווחים על תחושת שחיקה, כך עולה מנתונים שפרסם האיגוד הרפואי האמריקאי (AMA) בכתב העת JAMA. בסקר שנערך בשנת 2023 וכלל יותר מ-12,400 רופאים, 48.2% דיווחו על לפחות תסמין אחד של שחיקה. המחיר למערכת הבריאות מוערך ב-4.6 מיליארד דולר בשנה, בעיקר בשל תחלופת רופאים והפחתת שעות עבודה.
הרופאים הבכירים, מצידם, רואים בשעות העבודה הארוכות חלק בלתי נפרד מתהליך ההכשרה. ד"ר מריה אנסארי (55), מנכ"לית של "פרמננטה מדיקל", קבוצה גדולה להעסקת רופאים בארה"ב, מסבירה: "חלק גדול מהלמידה שלי התרחש בשעות הקטנות של הלילה ובמעקב אחרי מטופל במשך 45 שעות. משברים רבים מתרחשים אחרי שעות העבודה הרגילות".
גילנות: בין ניסיון קליני לחדשנות דיגיטלית
המחקר הישראלי מצביע על פער משמעותי נוסף בין הדורות. בעוד הרופאים הבכירים מדגישים את חשיבות הניסיון הקליני, המתמחים מצביעים על הקושי של הדור הוותיק להסתגל לשיטות טיפול חדשניות ולטכנולוגיות מתקדמות. 18 מתוך 23 הרופאים הבכירים שהתראיינו למחקר הדגישו שניסיון קליני חשוב יותר מאוריינות טכנולוגית, בעוד המתמחים רואים בשליטה בטכנולוגיות חדשות מרכיב הכרחי ברפואה המודרנית.
"היה במחלקה רופא בכיר לפני פרישה, שהאמין בשיטות טיפול מאוד מסוימות למרות שחלקן חלפו מהעולם ולא הוכיחו את עצמן כיעילות, אבל בזה הוא האמין ואי אפשר היה להזיז אותו מהטיפול שהוא רצה שניתן לחולים, למרות שזה כבר טיפול לא רלוונטי"
"מי חשב פעם שרובוטים ינתחו...", מצוטט אחד המתמחים במחקרם של ד"ר מנור וד"ר הולנד. "כמעט כל הבכירים לא יודעים לעשות את זה, אורולוג בן 67 לא יודע לעשות את זה ולא ילמד לעשות את זה. מצד אחד יש להם המון ותק וניסיון, אבל מצד שני הם הרבה פעמים תקועים עם מה שהם יודעים והם לא כל כך פתוחים לדברים ולרעיונות חדשים, ולא רוצים שיחלקו על דעתם.
"לדוגמה, היה במחלקה רופא בכיר אחד לפני פרישה", הוא ממשיך ומספר, "שהאמין בשיטות טיפול מאוד מסוימות למרות שחלקן חלפו מהעולם ולא הוכיחו את עצמן כיעילות, אבל בזה הוא האמין ואי אפשר היה להזיז אותו מהטיפול שהוא רצה שניתן לחולים, למרות שזה כבר טיפול לא רלוונטי. אבל חוץ מעניין החדשנות, באמת שיש להם המון ניסיון".
"הם כמו דינוזאורים, ממש מיושנים", אומר ארנון, מתמחה בהרדמה. "הם לא נחשפו למה שאנחנו יודעים היום, לכל הגישות החדשות. זה עולם שלם של תוכן שהם לא נחשפו אליו, ולהתחיל ללמוד אותו בגיל 70 זה לא קל".
הפתרון טמון אולי בשילוב בין הישן לחדש, כפי שמציעה הכתבה ב"וול סטריט ג'ורנל". טכנולוגיה חדשה יכולה לקדם את רווחת הרופאים, כפי שמציינת ד"ר אנסארי, המספרת שכ-24,000 הרופאים בקבוצות "פרמננטה מדיקל" קיבלו גישה לכלי בינה מלאכותית בקיץ האחרון. התוכנה מסייעת בתמלול שיחות עם מטופלים ויכולה להפחית את הזמן שרופאים מבלים במילוי רשומות אלקטרוניות. "זה חשוב", אומרת ד"ר מרי לאנג, אונקולוגית מלונג איילנד, "רופאים רבים מרגישים כמו כלים לתיעוד או כקלדנים".
היררכיה ומנטורינג: מערכת יחסים מורכבת
ממצא שעלה במחקר הישראלי, אולם נעדר מהכתבה בעיתון הכלכלי האמריקאי, הוא אווירת הפחד השוררת בקרב המתמחים מחד ויחסי המנטורינג בין הדורות מאידך. עשרה מתוך 12 המתמחים שרואיינו למחקר דיווחו על תחושת השפלה וחוסר אמון מצד הבכירים.
"מנהלת המחלקה ממש סירסה אותנו. היא לא נתנה לאף אחד לעשות כלום", מספרת יעל, מתמחה ברפואת ילדים. "אתה מסיים התמחות ועדיין מתייחסים אליך כאילו אתה כלום".
"בבית החולים אתה מבין את המיקום שלך", מספרת דנה, מתמחה ברפואת עיניים. "התחושה היא תמיד שאני מגיעה מעמדת נחיתות, אז אני משמיעה את הקול שלי בשקט, בנימוס ובזהירות רבה יותר".
אסף, מתמחה באורתופדיה: "חלק מהבכירים יודעים לעשות רפואה. רק מלהסתכל על המטופל כבר יודעים מה יהיה ב-CT. יש להם ידע מטורף, מריחים את הטעות שלך עוד לפני שהיא קרתה... בסוף זה כיף ללמוד מהם"
למרות המתחים, המחקר הישראלי מגלה שלצד העימותים קיימת גם הערכה הדדית עמוקה. דוגמה ליחס חיובי מצד הבכירים ניתן לשמוע בדבריו של ד"ר יונה, רופא בכיר: "אני אוהב לעבוד עם הרופאים הצעירים. עם המבוגרים פחות - כל אחד עם אגו בגודל של... לא מפרגנים... בחדר ניתוח בכלל... כל בכיר חושב שהוא יותר חכם מהשני. דווקא המתמחים הצעירים נחמדים, רוצים ללמוד, אני אוהב לעזור להם".
11 מתוך 12 המתמחים הביעו הערכה רבה לניסיון העשיר של הרופאים הבכירים ורואים בהם מנטורים. "אין ספק, חלק מהבכירים יודעים לעשות רפואה. רק מלהסתכל על המטופל כבר יודעים מה יהיה בסיטי... יש להם ידע מטורף... מריחים את הטעות שלך עוד לפני שהיא קרתה... בסוף זה כיף ללמוד מהם", מעיד אסף, מתמחה באורתופדיה.
מספר המרפאות הפרטיות בארה"ב מצטמצם
ביטוי לפער הבין-דורי משתקף בארה"ב גם בשינויים מבניים במערכת הבריאות כשיותר רופאים צעירים בוחרים להצטרף למערכות בריאות גדולות, אפילו בעבודה זמנית, במקום לפתוח מרפאות פרטיות. בקרב רופאים מתחת לגיל 45, רק 32% הם בעלי מרפאות, ירידה מ-44% בשנת 2012. לשם השוואה, 51% מהרופאים בני 45-55 בארה"ב הם בעלי מרפאות.
"במשך דורות רופאים השלימו עם היותם תלויים במכשירי הזימונית שלהם ועם שעות העבודה הארוכות כחלק מעול העיסוק במקצוע. קיבלנו את זה כי החשבנו את עצמנו לאדונים לגורלנו", אומר ד"ר ג'וזף קומפורט, בן 80, שעובד כיום כפנימאי במרפאה פרטית בפלורידה. "עכשיו", לדבריו, "הכל השתנה. רופאים הם כמו כל עובד אחר, וזו הדרך שבה הדור החדש מתנהג".
העתיד: איזון בין מסורת לחדשנות
ד"ר מנור וד"ר הולנד מדגישים כי בשונה ממקצועות טכנולוגיים חדשים המעודדים חדשנות, מקצוע הרפואה מאורגן היררכית על בסיס גיל, ותק וניסיון מצטבר. מבנה זה מקשה על צעירים להתבלט בגיל צעיר, שכן כדי להיחשב לרופא טוב נדרשת דרך ארוכה של צבירת ידע וניסיון קליני.
עם זאת הם מסכמים כי המתח בין הדורות אינו בהכרח שלילי. הרופאים הבכירים והצעירים משלימים זה את זה בזכות הכישורים, הניסיון והתרומה הייחודית של כל דור. האתגר העומד בפני מערכת הבריאות הוא למצוא את האיזון הנכון בין שימור הידע והניסיון של הדור הוותיק לבין אימוץ החדשנות והגמישות שמביא עימו הדור הצעיר, תוך יצירת סביבת עבודה מכבדת ומעצימה לכל הדורות.
הכתבה ב"וול סטריט ג'ורנל" מחזקת מסקנה זו. ד"ר כריסטופר וואסינק, רופא מרדים (58) מפלורידה, מסכם זאת היטב. כאב לארבעה הוא מבין את השיקולים של הדור הצעיר. במשך רוב הקריירה שלו, הכוללת 24 שנות עבודה, הוא התחרט על כך שהפך לרופא. כמי שמעולם לא לקח יום מחלה, בעיקר מתוך רגשות אשמה, הוא מעיד: "אני מזדהה עם הדרישות של הצעירים. אני לא חושב שצריך לבלות את החיים בעבודה, לא משנה מה היא".
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
