תת אבחון של אי-ספיקת לב בישראל

כ-180,000 ישראלים, המהווים כ-1.8% מאוכלוסיית המדינה סובלים מאי-ספיקת לב, זאת להערכת האיגוד הקרדיולוגי. אך נתוני קופות החולים מצביעים על מספר נמוך יותר של מאובחנים - כ-99,000 איש, המהווים כ-1% מהמבוטחים. הפער מעלה חשש לתת-אבחון משמעותי של המחלה בישראל.

הנתונים בדבר אי-ספיקת לב בישראל נלקחו ממסמך שהכין מרכז המחקר והמידע של הכנסת לבקשת חה"כ אחמד חוג'יראת.

אבחון מוקדם של אי-ספיקת לב קריטי לשיפור הפרוגנוזה ואיכות החיים של החולים. האבחון מבוסס על שילוב של תסמינים קליניים, בדיקה גופנית ובדיקות עזר.

תת-אבחון משמעותי של המחלה בישראל נובע על פי הערכות בשל חפיפה בין תסמיני אי-ספיקת לב לתסמינים של מחלות אחרות, כגון מחלת ריאות כרונית או מחלות מטבוליות. בנוסף, קיימת מגבלה בזמינות בדיקות מתקדמות בקהילה להערכת תפקוד הלב.

באיגוד הקרדיולוגי מסבירים כי אי-ספיקת לב היא מחלה שכיחה, אך לעתים קרובות מאובחנת באיחור ותסמיניה יכולים להיות מעורפלים ולהתפתח בהדרגה, מה שמקשה על זיהוי מוקדם של המחלה.

אחת מנקודות התורפה המרכזיות היא הקושי בביצוע בדיקת BNP בקהילה, למרות המלצות בינלאומיות והנחיות האיגוד הקרדיולוגי. קיימת מחלוקת בין משרד הבריאות לקופות החולים לגבי הכללת הבדיקה בסל השירותים.

על פי המסמך, בשנת 2022 משך ההמתנה הממוצע למומחה בקרדיולוגיה השתנה בין קופות החולים והמחוזות השונים. בכללית, מספר ימי ההמתנה בחיפה היה הגבוה ביותר (33 ימים), בעוד שבמחוזות ירושלים, הצפון והדרום נרשם הזמן הקצר ביותר (21 יום). במכבי, מחוז חיפה הציג את זמן ההמתנה הארוך ביותר (43 ימים), ומחוז הצפון את הקצר ביותר (20 יום). בלאומית, מספר ימי ההמתנה הגבוה ביותר נרשם במחוז המרכז (35 ימים), והנמוך ביותר במחוז הצפון (15 ימים).

מבחינת תשתיות, קיים מחסור במרפאות ייעודיות לאי-ספיקת לב, במיוחד בפריפריה. כיום פועלות רק תשע מרפאות ייעודיות בבתי החולים בישראל, כאשר במחוז הדרום אין אף מרפאה ייעודית.

באיגוד הקרדיולוגיה אומרים כי יש צורך בהקמת מרפאות ייעודיות נוספות לאי-ספיקת לב, בעיקר בפריפריה. מרפאות אלו מאפשרות מעקב צמוד ומניעת החמרות, ובכך מפחיתות אשפוזים ומשפרות את איכות החיים של החולים.

אתגר נוסף הוא המחסור בכוח אדם מקצועי. בישראל יש כ-570 קרדיולוגים פעילים מתחת לגיל פרישה, אך קיים מחסור במומחים המתמקדים באי-ספיקת לב. בנוסף, מורגש מחסור באחיות מומחיות בתחום - כיום יש רק 130 אחיות שעברו הכשרה ייעודית לטיפול באי-ספיקת לב.

הנתונים מראים כי הסיכון לאי-ספיקת לב עולה משמעותית עם הגיל. על פי הערכות משרד הבריאות, כ-10% מבני 65 ומעלה בישראל סובלים מהמחלה.

עוד עולה מהמסמך כי קיימים פערים מגדריים ואתניים בשכיחות המחלה ובחומרתה. בעוד שרוב המאובחנים הם גברים (כ-58%), נשים מהוות רוב בקרב החולים בדרגות החמורות יותר של המחלה. בנוסף, שיעור המאובחנים מקרב האוכלוסייה הערבית בישראל נמוך יחסית. למרות שהאוכלוסייה הערבית מהווה כ-21% מאוכלוסיית ישראל, רק כ-5%-14% מהמאובחנים באי-ספיקת לב משתייכים לקבוצה זו. הפער מצביע על קושי בנגישות לשירותי בריאות ומודעות למחלה בקרב האוכלוסייה הערבית.

הטיפול באי-ספיקת לב מורכב וכולל שילוב של אמצעים תרופתיים ולא תרופתיים. בשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית בטיפול התרופתי, עם כניסתן של תרופות חדשניות לסל הבריאות. עם זאת, קיים פער בין ההמלצות הקליניות לבין השימוש בפועל בתרופות אלו. וקיים פער טיפולי משמעותי עבור חולים עם מקטע פליטה שמור, המהווים כמחצית מכלל החולים.

לצד הטיפול התרופתי, יש חשיבות רבה לטיפולים לא תרופתיים כמו שיקום לבבי, התאמת קוצבי לב מיוחדים ובמקרים מסוימים אף השתלות לב. עם זאת, נתוני משרד הבריאות מראים כי שיעור השתלות הלב בישראל נמוך יחסית למדינות מערביות אחרות.