בעשור האחרון: עלייה באשפוזים בישראל כתוצאה מעומסי חום

בשנים 2010 עד 2019 חל בישראל גידול במספר הביקורים בבתי החולים עם אבחנה של התייבשות או מכת חום. מספר הביקורים הגדול ביותר נצפה בקרב פעוטות בני 0-4 ובקרב מבוגרים בני 75 ומעלה. כמו כן, נרשם גידול של 1.47% בביקורים במיון עם כל עלייה של מעלת צלזיוס אחת. גלי חום ועלייה בלחות נמצאו קשורים לעלייה בשיעורי ההתאבדות ולעלייה בתחלואה עקב הפרעות במצב הרוח, לרבות דיכאון וחרדה.

נתונים אלה נחשפים במחקר שערכו חוקרות מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, מאיה שדה וד"ר רקפת שפרן-נתן. החוקרות מתמקדות בשלושה היבטים סביבתיים בישראל והשפעתם על הבריאות: עומסי חום, הטמנה של פסולת שמגדילה את פליטת גזי חממה ומזהמים אחרים וחשיפה לזיהום אוויר תוך מבני. הן מדגישות שיש קשר הדוק בין שלושת הנושאים הללו וכי יש להם השלכות קריטיות על בריאות האוכלוסיה.

דו"ח מרכז טאוב מצביע על עלייה עקבית בעומס החום לאורך השנים, במיוחד בדרום ובגולן. כך עולה מבחינת עומסי החום לאורך שבעה עשורים, מתחילת שנות ה-50 ועד תחילת העשור הנוכחי, באמצעות המדד של מינהל האוקיינוסים והאטמוספרה הלאומי האמריקאי (NOAA), הקושר בין דרגת עומס החום לבין תוצאות בריאותיות אפשריות.

החוקרות חישבו את עומס החום הממוצע לכל עשור על פי הטמפרטורות והלחות היחסית שנמדדו בחודשי הקיץ בכל יום בשעה 14:00. הממצאים מראים שבכל העשורים, לפי רוב המדידות, שרר בשעות הצהריים עומס חום מעל לערך הסף המעיד על סיכוי להשפעה בריאותית – 27 מעלות צלזיוס ו-40% לחות. ממצא נוסף מצביע על מגמת עלייה עקבית בערכי עומס החום – עד שנות ה-80 העלייה ניכרה בעיקר בדרום הארץ, ולאחר מכן היא התפשטה גם אל פנים הארץ ואל מזרחה, כולל רמת הגולן.

הדו"ח מציין כי למרות העלייה באשפוזים כתוצאה מהעלייה בטמפרטורה, הנושא נדחק הצידה ולא מטופל כראוי. המחקר מציג כיצד חשיפה לעומס חום מתמשך משפיעה על היבטים שונים של בריאות, בהם התגברות הסיכון לתמותה, השפעה על בריאות הנפש והשפעה על האפשרות לבצע פעילות גופנית בחוץ.

החוקרות מציינות כי "אף שבשנתיים האחרונות נעשים מאמצים במשרדי הממשלה השונים לפתח אסטרטגיות להתמודדות עם אירועי קיצון אקלימיים, בדגש על גלי חום, אין עיסוק משמעותי בכל הקשור לחשיפה מתמשכת לעומסי חום המשפיעה על הבריאות. יש לציין כי לאורך השנים הסיכון לתמותה מטמפרטורות גבוהות הולך וגדל. מחקרים מצביעים על תמותה עודפת של 45 בני אדם בממוצע בשנה כתוצאה מחשיפה לטמפרטורות גבוהות בזמן גלי חום".

לטענת החוקרות, אף שקובעי המדיניות ערים לחשיבות ההצללה להפחתת איי חום עירוניים, הנושא עדיין לא מטופל כראוי. על פי המחקר, נכון לשנת 2022 פחות מאחוז אחד מהרחובות בישראל מוצלים די הצורך (לפחות 50% צל) ורק ב-7.6% מהרחובות יש הצללה בינונית (20% עד 50% צל).

זיהום אוויר תוך-מבני – ההמלצות לתקינה לא יושמו

בהתייחסות לזיהום אוויר תוך-מבני החוקרות מציינות כי למרות שהנושא אינו מדובר מספיק, הוא עלול להוביל למחלות ולתמותה. זיהום אוויר תוך-מבני נגרם הן ממקורות חיצוניים כמו פליטות ישירות מתעשיה ותחבורה החודרות למבנה דרך מערכות האוורור והמיזוג או פתחים במבנה, והן ממקורות פנימיים כמו רהיטים, מוצרי צריכה ומערכות חימום ובישול ביתי הפולטים חומרים שעלולה להיות להם השפעה ארוכת טווח על הבריאות.

"חשיפה נשימתית למקורות אלו עלולה להביא לפגיעה בכבד ובכליות, להתפתחות אסטמה ואלרגיות ואף להתפתחות תאים סרטניים. הסוכנות להגנת הסביבה בארה"ב (EPA) ציינה כי הסיכונים הבריאותיים שבזיהום אוויר תוך-מבני אינם פחותים מהסיכונים של זיהום אוויר חיצוני ואף חמורים מהם".

תקנות התכנון והבנייה מחייבות אוורור של הבניינים כדי לשפר את איכות אוויר הפנים בבניין, גם בתוך בניינים שאינם למגורים. כמו כן, התקן הישראלי מגדיר ערכי סף למזהמים מסוימים בתוך מבנים, אך הוא איננו מחייב. ב-2009 ניתנו המלצות לתקינה בנושא על סמך סקירה של התקינה הבינלאומית, אך הן לא יושמו ולמשרד להגנת הסביבה אין די משאבים וכוח אדם לקדם את הטיפול בנושא.

ד"ר רקפת שפרן-נתן, מכותבות המחקר, מצביעה על קשר ישיר בין התגברות עוצמתם ותכיפותם של אירועי קיצון אקלימיים כגון עומסי חום לבין החשיפה לזיהום אוויר תוך-מבני. לדבריה, "אירועים כאלה מביאים להתארכות השהייה בחללים סגורים ולהגברת החשיפה הנשימתית למקורות הזיהום, וכתוצאה מכך הסיכון לתחלואה גובר. על מקבלי ההחלטות לקדם את הטיפול בסוגיה, לרבות קביעת קריטריונים לאיכות האוויר התוך-מבני, ניטור ופיקוח ופעולות הסברה להגברת המודעות הציבורית לנושא".

חוקרות מכון טאוב מציינות כי ישראל מתעכבת בחקיקת חוק האקלים ובביצוע תכניות לאומיות וכי למרות התחייבותה בהסכם פריז בשנת 2016 להפחית את הפליטות בשטחה באחוזים ניכרים, היעד הסופי שישראל הציבה לעצמה לאיפוס הפליטות עד שנת 2050 אינו סופי ואינו מחייב, ולנוכח העובדה שהחוק עדיין לא עבר בכנסת קשה לדעת אם תצליח לעמוד בו. בינתיים, רמת הפליטות לנפש בישראל נשארת גבוהה יחסית לשאר מדינות ה-OECD.

יותר מ-9,000 אירועים של שריפת פסולת בשנה

בהתייחסות לייצור הפסולת לנפש בישראל, מציינות כותבות הדו"ח כי הוא גבוה ב-14% מהממוצע במדינות ה-OECD ושיעור ההטמנה כמעט כפול – 78% בישראל לעומת 40% בממוצע במדינות ה-OECD. "בשנת 2022 התרחשו בישראל יותר מ-9,000 אירועים של שריפת פסולת – פעילות האסורה על פי חוק. בהתחשב בעובדה ששריפת פסולת אחראית לפליטתם לאוויר של 74% מהחומרים המסרטנים או החשודים כמסרטנים, מדובר בנתון חמור ביותר.

"פעילות פיראטית נוספת בתחום זה היא השלכת פסולת בניין במקומות לא מוסדרים. מעבר לנזק הנופי ולפגיעה בערכי טבע, תופעה זו עלולה להביא לפליטתם לאוויר של חומרים מזהמים כמו אסבסט וחלקיקים נשימים, שהם גורמים ישירים למחלות לב ונשימה".

המשרד להגנת הסביבה מקדם תכנית אסטרטגית כוללת למשק פסולת בר קיימה, שעיקרה מעבר מכלכלה ליניארית, הצורכת משאבים בהיקף גדול ומזהמת, לכלכלה מעגלית השואפת למינימום פסולת ולהתייעלות מקסימלית בשימוש במשאבים עד שנת 2050. אחד מיעדי הביניים של התכנית הוא הורדת שיעורי ההטמנה של פסולת מכ-80% כיום ל-20% בשנת 2050. המימון לתכנית אמור לבוא מהקרן לשמירת הניקיון.

מאיה שדה, מכותבות המחקר, מסכמת: "כדי להשיג את היעדים השאפתניים שקבעה מדינת ישראל לשנת 2050 בתחום הגנת הסביבה נדרש לנקוט צעדים הן ברמה הלאומית והן ברמת השלטון המקומי, בהם קידום חקיקה ייעודית כמו חוק האקלים וחיזוק הרשויות המקומיות כדי לאפשר להן ליישם את עקרונות הכלכלה המעגלית בתחומן. כמו כן, המחסור בנתונים זמינים מקשה להתמודד עם ההשלכות של שינוי האקלים על בריאות האוכלוסיה ולכן חיוני לפעול לאיסוף נתונים שיטתי ולהנגיש אותם לחוקרים ולמקבלי ההחלטות. נקיטת צעדים אלה ואחרים הכרחית לשם התמודדות עם שינויי האקלים החזויים ואלה שכבר מתרחשים כיום".