אף על פי שאלבומינוריה נקשרת עם אי ספיקת לב באוכלוסייה הכללית, הקשר בין יחס האלבומין לקריאטינין בשתן (uACR: urine albumin-to-creatinine ratio) לבין אי ספיקת לב בחולי סוכרת סוג 2 אינו ברור דיו. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Cardiovascular Diabetology', מטרת החוקרים הייתה לבדוק את הקשר בין uACR לבין אי ספיקת לב חדשה (HF) בחולי סוכרת סוג 2.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים מסין אספו 9,287 מטופלים חולי סוכרת מסוג 2 (T2D) וללא אי ספיקת לב (HF). המטופלים עברו הערכה של ה- uACR בין השנים 2014 ל-2016. משתתפי המחקר חולקו לשלוש קבוצות על סמך ה-uACR שלהם בעת תחילת המחקר: תקין (< 3 מיליגרם/מילימול), מיקרואלבומינוריה (3-30 מיליגרם/מילימול), ומאקרואלבומינוריה (≥ 30 מיליגרם/מילימול). לצורך בחינת הקשר בין ה-uACR להופעה חדשה של HF החוקרים השתמשו במודלים הפרופורציונליים של קוקס וב-restricted cubic spline. כמו כן, החוקרים השתמשו ב-area under the receiver operating characteristic curve (AUC), net reclassification improvement (NRI), and integrated discrimination improvement (IDI) על מנת לבדוק האם שילוב של ה-uACR במודלים קיימים עשוי לשפר את הביצועים שלהם.
מתוצאות המחקר עולה כי במסגרת תקופת מעקב חציונית של 4.05 שנים אירעו 216 מקרים חדשים של HFי(2.33%). בהשוואה לערך תקין של ה-uACR, עלייה ב-uACR נקשרה עם סיכון מוגבר ל-HF חדש, כאשר הערכים נעו החל ממיקרואלבומינוריה (יחס סיכונים מתוקנן, 2.21; רווח בר-סמך של 95% 1.59-3.06) למאקרואלבומינוריה (יחס סיכונים מתוקנן, 6.02; רווח בר-סמך של 95% 4.11-8.80), ולסטיית תקן אחת ב-lnי(uACR) (יחס סיכונים מתוקנן, 1.89; רווח בר-סמך של 95% 1.68-2.13). התוצאות היו עקביות מבחינת מין המטופלים, קצב הסינון הגלומרולרי המשוער, ערך לחץ הדם הסיסטולי ועל פני תתי הקבוצות שחולקו לפי ערך ההמוגלובין המסוכרר. כמו כן, הוספת נתון ה-uACR למודלים הקיימים להערכת הסיכון ל-HF שיפרה את יעילותם.
לסיכום, הגדלה של ה-uACR, אפילו מתחת לטווח הנורמה, מהווה גורם סיכון בלתי תלוי ל-HF חדשה בחולי סוכרת סוג 2. כמו כן, הערכת ה-uACR עשויה לשפר את יכולת ניבוי הסיכון ל-HF בקרב חולי T2D גם במסגרת הקהילה.
מקור: