מחקר שפורסם לאחרונה ב"דוקטורס אונלי" זעזע אותי במידה לא מבוטלת. ד"ר נטע אבנון, חוקרת באוניברסיטת תל אביב, מצאה כי מחצית מכתבי העת המדעיים בגינקולוגיה מצמצמים את התחום לכדי פריון וילודה בלבד, ורק 12% מהם עוסקים בנושאי בריאות האישה שאינם קשורים לילודה.
אני מודה שעל אף הזעזוע, לא הופתעתי מתוצאות המחקר. כמי שחי את תחום בריאות האישה, הבעיות בתחומנו מוכרות לי וההבנה שכל עוד השליטה הגברית בתחום נמשכת, כך גם ימשיך להיראות המצב, גינקולוגים וחוקרים גברים ימשיכו להסתכל על נשים כאל "מכונות ילודה" ויפספסו את רוחב היריעה הענק שטמון בחובו של התחום המרתק והנרחב.
הדוגמה הטובה ביותר לדרך הארוכה שעוד ישנה ללכת היא ההתמודדות עם מחלת אנדומטריוזיס, מחלה קשה לאבחון, שקשיים בפוריות אמנם מופיעים אצל 30% מהחולות בה, אבל עיקר ההשלכות הפיזיות שלה אינן נוגעות ישירות ליכולתה של אישה להביא ילדים לעולם. המחלה השקופה פוגעת בכ-10% מהנשים בגיל הפריון ומתבטאת בכאבים עזים, בסבל רב ובפגיעה משמעותית באיכות החיים.
המודעות לקיומה של אנדומטריוזיס כה מצומצמת בספירה הציבורית שנשים החשות את הכאבים הנלווים למחלה לרוב יפספסו את האבחנה ובמקרים רבים גם הרופאים המטפלים אינם מכירים את המחלה דיה על מנת לאבחן אותה. המודעות הנמוכה מובילה לאחוזי אבחון נמוכים שמובילים לטיפול בלתי יעיל ולכאב שיכול להיות בלתי נסבל ואף להוציא מתפקוד נשים רבות.
פערי מידע אצל מומחי בריאות פוגעים בקיומו של טיפול נכון בנשים בגיל המעבר. "הכשרת גיל המעבר" במקרים רבים אינה חובה וישנו צורך בהסתמכות על למידה עצמית של רופאים
ומה בנוגע לגיל המעבר? בגיל המעבר חלה ירידה הדרגתית בייצור והפרשת אסטרוגן ופרוגסטרון המובילה לכך שנשים רבות סובלות מגלי חום, יובש נרתיקי, כאבי מפרקים, הפרעות בשינה, כאבים בעת קיום יחסי מין, עלייה במשקל ותופעות רבות נוספות. בשנים האחרונות ישנה עלייה ניכרת בתוחלת החיים הממוצעת ובקרב נשים בפרט ועל כל המעבר פוגש את מרבית הנשים כאשר הן נמצאות בשיאן, והכאבים ותופעות הלוואי מקשות על תפקודן היומיומי.
קיימים פערי מידע אצל מומחי בריאות שפוגעים בקיומו של טיפול נכון בנשים בגיל המעבר. לדוגמה, "הכשרת גיל המעבר" במקרים רבים אינה חובה וישנו צורך בהסתמכות על למידה עצמית של רופאים. בנוסף, קווי הנחיה קליניים לרוב נוטים לשים דגש על הסיכונים שמביאים איתם טיפולים כדוגמת טיפולים הורמונליים, ואינם שמים דגש כלל על ההקלות שיכולות לבוא עימם ועל התשובות האפשריות כדי לתמוך בנשים כך שיקבלו החלטה מושכלת.
גם לאחר גיל המעבר ישנם קשיים הנחווים בעיקר על ידי נשים ואינם זוכים לתשומת הלב הראויה של הקהילה הרפואית. תוחלת החיים הממוצעת של נשים גבוהה משל גברים, ועם זאת הן נוטות להעביר חלק גדול יותר מחייהן בבריאות לא טובה, לצד המוגבלות שזו מביאה עימה. תופעות כמו בריחת שתן ושבירת עצם עקב אוסטאופורוזיס מוכרות ונפוצות בקרב נשים מבוגרות ועם זאת הן מקובלות בדרך כלל כחלק מההשלכות הבלתי נמנעות של הזדקנות. למרות שכל אלה ידועים בקהילה הרפואית, המיקוד בתופעות הלוואי של הזיקנה בנשים לוקה בחסר ועננה של חוסר רצון לגעת בבעיות הנלוות אליה מלווה את רמת הטיפול הנמוכה.
רק כשעולם הרפואה יתאים את עצמו לנשות הפלנטה, יהיה ניתן אולי להסיר את הזרקור מהרפואה הנשית ולהתמקד ברפואה כוללת לכלל המינים והמגדרים
כל אלה מתלווים לחוסר הבנה לאופן שבו נשים עלולות לחוות מצבים רפואיים אחרת מגברים, מה שלעתים מוביל להופעתם יחד עם גורמי סיכון ותסמינים שונים. דוגמה לכך ניתן לראות בהנחיות המשמשות לאבחון אוטיזם, שמכילות שאלות המבוססות על סימפטומים המוצגים בעיקר על ידי גברים, מה שתורם לכך שנשים מאובחנות בשלב מאוחר יותר בחיים, ו/או מאובחנות בטעות עם חרדה או עם הפרעות רגשיות אחרות.
לא אפרט כאן את כל הבעיות העומדות על הפרק, כי קצרה היריעה מלהכיל. להשפעתן הגוברת של נשים בעולם ראוי שיינתן ביטוי גם בעולם הרפואה והמחקר הנלווה אליו. כשהתחלתי לפעול בתחום ה-FemTech שמעתי לא מעט קולות הטוענים שלא נכון לפצל את עולם הרפואה הנשית מעולם הרפואה בכלל, כיוון שמעשה זה מצמצם מעל חצי מהאוכלוסיה לתוך "נישה". אך כמו שניתן לראות, ישנם תחומים אקוטיים בעולם הרפואה שהזרקור לא הושם עליהם דיו.
אם מטרתנו היא לספק שירותים טכנולוגיים ורפואיים משודרגים, ראשית יש לצמצם את הפער המגדרי בעולם הרפואי ולספק פתרונות איכותיים לבעיות שחוות נשים רבות. רק לאחר שאלו יטופלו ועולם הרפואה יתאים את עצמו לנשות הפלנטה, יהיה ניתן אולי להסיר את הזרקור מהרפואה הנשית ולהתמקד ברפואה כוללת לכלל המינים והמגדרים.
הכותב הוא מנכ"ל חברת אורגנון ישראל
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
