האם הגיע "העידן החדש" של מחלת הכליות הנדירה?

היא נחשבת עדיין למחלה נדירה ושנים רבות היא לא זכתה לתשומת הלב הראויה. לחולים נדמה היה שהרפואה פשוט זנחה אותם, לא נמצא מימון למחקרים בה והחולים טוענים שהיא גם איננה מוכרת לרופאים רבים, בעיקר רופאי משפחה. אלא שעתה, מחלת כליות נדירה זוכה למה שמכונה בתקשורת האמריקאית ל"עידן חדש", במחקר שאולי יביא תוצאות לצורכי האבחון המהיר, המוקדם והטיפול בה. שמה של המחלה נפרופתיה של IgA או מחלת ברגר (IgA nephropathy או Berger's disease).

דלקת הכליות IgAי(Immunoglobulin – A) היא מחלה כרונית ויש הערכה שהיא שכיחה ביותר בעולם המתועש אבל נחשבת עדיין לדי נדירה. אצל חלק מהחולים מהלך המחלה שפיר ותיתכן החלמה עצמונית. אצל כשליש מהם, ובשיעור גבוה יותר אצל המבוגרים, נפגם תפקוד הכליות עד כדי אי ספיקה סופנית. הגורם למחלה אינו ידוע. בין ביטוייה: עלייה מתמדת בלחץ הדם שהרופאים ייחסו לסטרס, לעבודה קשה והמליצו בעיקר לרדת במשקל, גם באופן דרסטי.

בתיאור מקרה שפורסם השבוע באתר לנושאי רפואה Statnews נאמר כי נדרשו שנים כדי לזהות את המחלה הנדירה. במקרה שמתואר, האבחנה הושגה רק לאחר "מיליוני מחזורים של בדיקות שונות במעבדה, כמה מהם בתוך שבועות מעטים וגם בדיקות גופניות". בדיקות דם ושתן הראו שתפקוד הכליות נמצא בצניחה מהירה וההחמרה גוברת עם הזמן. מדידת קצב הסינון הגלומרולי (glomerular filtration rate - GFR) הכריעה באבחון.

באוגוסט האחרון הגיעה החולה לאשפוז כאשר רמת ה-GFR שלה עלתה ל-22 – רמה שמתאימה לחולים בשלב 4 של המחלה חשוכת המרפא. הרופאים מיהרו לטיפול בסטרואידים לדיכוי המערכת החיסונית ונטלו ביופסיה מהכליות. עברו כמה ימים עד שנקבע באיזו מחלה נדירה מדובר.

מדובר במחלה חשוכת מרפא וגם השתלת כליה תחזיק מעמד שישה חודשים לכל היותר. רוב החולים במחלה זאת מאובחנים רק בשנות ה-20 או ה-30 שלהם – מאוחר מדי. עד כה יש רק טיפול מאושר FDA אחד שניתן לחולים הללו. רק בשנים האחרונות נפתחה הדלת למציאת טיפולים אפשריים אחרים הודות להנהגת הליך רגולטורי מהיר לאישורם. לזה קוראים עתה האמריקאים "עידן הזהב" של המחלה כיוון שיש תקווה לטיפולים חדשניים במיוחד עבור חולים בעוד מחלות כליה נדירות שתשומת הלב להן הוזנחה.

למרבה ההפתעה – בניגוד לעמדותיהן בעבר – מביעות עתה כמה חברות תרופות נכונות ועניין בפיתוח תרופות למחלת IgA. בין השאר משום שייתכן שהחיפוש אחרי טיפולים מתקדמים וחדשניים למחלה זאת יוביל גם למציאת טיפולים למחלות כליה שכיחות יותר המתבטאות בעיקר בירידה בתפקוד הכלייתי.

לפי הערכות ה-CDC, בארה"ב לבדה יש 37 מיליון חולים במחלת הכליה הכרונית ה"רגילה", אם כי יש מומחים הסבורים שהשיעור שלה באוכלוסיה גבוה הרבה יותר וכמעט תשעה מכל עשרה חולים כלל אינם יודעים שהם חולים בה. עם זאת, לא יותר מ-200 אלף אמריקאים חולים ב-IgA, שבה הפגיעה היא פקעיתית. 40% מהחולים יזדקקו לטיפולי דיאליזה, שניתנים להם לעתים 20 שנה אחרי האבחון.

ההערכה המקובלת עתה היא שהמחלה נגרמת עקב בעיה אוטואימונית תפקודית שעדיין איננה מובנית במלואה לרפואה. נוגדנים עצמיים, המצטברים ופוגעים בכליה, גורמים לדלקת ב"פקעיות" – יחידות הסינון של הכליה. הפקעיות הזעירות מכילות כלי דם ותאי כליה מיוחדים שמבצעים את ניפוי הפסולת, חלבון ורכיבים אחרים מהדם. בכל כליה יש כמיליון פקעיות. במחלה, עקב התפקעות – חלבון ותאי דם שלא היו אמורים לצאת מהגוף גם נפלטים בעת השתנה.

עוד ידוע כיום שאצל חולי IgA מוצאים גירסה מזיקה של נוגדנים נורמליים – מה שמכונה אימונוגלובולין A. נוגדנים אלה, הפוגעים ביכולת להילחם בחיידקים מחוללי מחלות, נתגלו לראשונה תחת מיקרוסקופ במעבדה צרפתית בידי החוקר ז'ן ברגר. בשלב מתקדם של המחלה מוצאים אותם ברוק בעת שהחולה יורק, בדמעות ובנוזלי מערכת העיכול. בקרב חולי IgA נמצאה כאמור מוטציה של נוגדן שנצמד לחלבון, כולא אותו בתוך הפקעית העדינה והורס בכך עוד נוגדנים ואת יכולתם למלא תפקיד בסינון. התוצאה: דלקת חמורה.