• יו"ר: פרופ' חגי לוין
  • מזכיר האיגוד: ד"ר ערן קופל
  • גזבר: פרופ' נדב דוידוביץ'
  • חברת ועד: ד"ר מאיה לבנטר-רוברטס
  • חברת ועד: ד"ר מיכל ברומברג
  • ועדת ביקורת: ד"ר עמוס מור, פרופ' אילנה בלמקר
דעות

רופאה בגבול אוקראינה-פולין: "איפה היו כולם לפני 80 שנה?"

המראה מצמרר. אותו נוף פולני כפרי, הקור, השלג, טורי אנשים שהוצאו בכוח מביתם עם מזוודה אחת ביד אל הלא נודע. איפה היו אז כל גופי ההתנדבות הללו? האם ההבדל הוא שהפעם הפליטים לא נרדפים בשל היותם יהודים?

"אני פה כבר שבוע ולא מתרגלת למראות של אוטובוסים מגיעים, לטורים של נשים וילדים הנעמדים בתור, מזוודה אחת ביד, אולי גם שקית ניילון שנארזה בחיפזון, ומחכים להוראות". פליטים אוקראינים בגבול פולין. צילום: שאטרסטוק

כשנסעתי למחנה שבפולין על גבול אוקראינה עם המשלחת הרפואית של "הדסה" לעבוד עם הפליטים, הגדרת העבודה היתה אמורפית קמעה. עם יציאתי, לא הבנתי בדיוק מה תהיה מהות עבודתי.

מדי יום מתפרסמות ידיעות הרואיות, כגון ילד שהמשלחת של "הדסה" הצילה את חייו, או משפחה שהצוות עזר לה במצוקתה, אבל לא הבנתי את גודל התרומה עבור הפליטים. ראשית, לא הבנתי בדיוק לאן אנו נוסעים. גיאוגרפית כן - פולין גבול אוקראינה. מהותית - לא.

לא הכרתי את המושג של מרכזי מעבר של פליטים: פליטים מגיעים לגבול אוקראינה-פולין, חלקם לאחר ימים של נסיעה בדרכים. שם הם עוברים רישום ומועברים לאחד ממרכזי המעבר ואז נוסעים ועוברים בתוך מספר ימים לארצות אירופה השונות. אני פה כבר שבוע ולא מתרגלת למראות של אוטובוסים מגיעים, לטורים של נשים וילדים הנעמדים בתור, מזוודה אחת ביד, אולי גם שקית ניילון שנארזה בחיפזון, ומחכים להוראות. קל וחומר כאן בפולין, המראה מצמרר. אני מרגישה שאנו רואים את ההיסטוריה אבל בצבע.

אין צורך בסיפורי גבורה של אבחנות יוצאות דופן וטיפולים מצילי חיים שהתקשורת כה אוהבת כדי להבין את העוצמה והחשיבות של המשלחת הרפואית הזו. זו הדרמה שבשגרה, ההרואיות שבשקט היומיומי פה

שנית, עד שלא הגעתי לא הבנתי את מהות עבודתנו כאן כמשלחת רפואית. מדובר באנשים שנסו על נפשם וכעת באו לבקש טיפול לכאבים קשים שהחריפו; תרופות כי נגמרו להם הכדורים נגד לחץ דם; אמא המגיעה לקבלת תרופה נגד הקאות עבור הילד שלה לפני נסיעה של 18 שעות ליעד החדש והלא מוכר; אישה המבקשת תרופה נגד חרדה ועוד רבים עם בעיות שונות.

אחרי שבוע כאן, אני יכולה לומר שכל יום, כל אדם, כל פנייה פה זו דרמה. אין צורך בסיפורי גבורה של אבחנות יוצאות דופן וטיפולים מצילי חיים שהתקשורת כה אוהבת כדי להבין את העוצמה והחשיבות של המשלחת הרפואית הזו. זו הדרמה שבשגרה, ההרואיות שבשקט היומיומי פה.

אנחנו, שהגענו מטעם המרכז הרפואי הדסה, מפעילים מרפאה בשיתוף פעולה עם ארגון נתן והצלב האדום. הצוות כולל שני רופאים פנימאים, שני רופאי ילדים - ביניהם אני, שניים מהצוות הסיעודי, רכז מנהלתי ודוש, הליצן הרפואי שלנו. אנחנו מפעילים באופן רשמי שתי מרפאות בשני מרכזי פליטים גדולים ועוד שניים קטנים יותר. תוך כדי שהותנו כאן, אנו מקבלים מדי פעם בקשות לבוא למרכזים קטנים, בהם אין רופאים או מרפאה.

האנשים שמגיעים למרפאה מאופקים, הילדים שקטים, מנומסים. מדי. כולנו מבינים מהר מאוד שתפקידנו כאן, בנוסף למתן מענה לתלונה הרשמית איתה הגיעו, הוא לאפשר פריקת מתח, לבכות, לדבר, לספר ואפילו לקבל מיטה לשעה-שעתיים ולישון. כמובן, יש גם את המקרים הדרמטיים יותר: זיהום בשל רסיסים, נמק באצבעות מכוויות קור, סרטן, ציסטיק פיברוזיס, שטיפת PORT ועוד.

מול טרגדיה זו של אלפי נשים וילדים ללא בית, רואים את המציאות המדהימה של המשלחות ההתנדבותיות. אנשים טובים, שעוזבים הכל כדי להגיע לאזורים מוכי אסון

המשלחת שלנו כוללת את דוש, הליצן הרפואי. ב"הדסה" הבינו את מהות התרומה והצורך בפן הזה של טיפול - רפואת הגוף המשולבת ברפואת הנפש. קשה לתאר במילים את התרומה העצומה של דוש לנעשה כאן. הוא מסתובב בין האנשים, מפזר לבביות, אהבה וסיבה לצחוק, וצחוק אינו מובן מאליו פה. כשאני צריכה את דוש עבור ילד שמגיע, אני יודעת בדיוק איפה למצוא אותו: כל מה שצריך זה לעקוב אחרי קול הצחוק ואני יודעת שהוא שם, במרכז. זוהי גדולת האנושיות וטבע האדם, בלי קשר לגזע, לאום או דת, בלי קשר להיותך פליט, מתנדב או שוטר פולני. כשליצן מדבר ג'יבריש, מעיף בלון, מחייך לאנשים בעיניים ומדבר איתם בשפת הג'יבריש הבינלאומית, כולם צוחקים והעולם נראה יפה יותר, אפילו במרכז פליטים.

מול טרגדיה זו של אלפי נשים וילדים ללא בית (הגברים נשארו באוקראינה), רואים את המציאות המדהימה של המשלחות ההתנדבותיות. אנשים טובים, שעוזבים הכל כדי להגיע לאזורים מוכי אסון, מרימים מטבח, דוכני אוכל (צ'יפס, נקניקיות, המבורגרים, פיצות), הכל כמובן ללא תשלום. אפילו דוכן מזון לכלבים ולחתולים שהובאו על ידי הפליטים מביתם יש כאן.

בולטת במיוחד המעורבות היהודית: חמש משלחות ישראליות נמצאות כאן וגם נוער ישראלי-יחידני מצאתי פה. נערים ונערות שהיו בטיול בחו"ל, עצרו הכל ובאו לפה להתנדב. לבד, פשוט ככה, קמו והגיעו.

ואי אפשר שלא לתהות: איפה היו כולם לפני 80 שנה? אותו נוף פולני כפרי, הקור, השלג, טורי אנשים שהוצאו בכוח מביתם עם מזוודה אחת ביד אל הלא נודע. איפה היו כל גופי ההתנדבות הללו? האם ההבדל הוא שהפעם הפליטים לא נרדפים בשל היותם יהודים, או שמא ה-social media אחראי לשינוי הזה, של התגייסות למען עם רדוף הנמצא במנוסה בשל שיגעון של אדם אחד מטורף?

הרפואה שנעשית כאן על ידי המשלחת של "הדסה" שונה במהותה מכל שאר המשלחות הרפואיות שפה. איננו מסתפקים במתן רפואת חירום ראשונית, אלא נותנים רפואת מומחים מקצועית עם גב של בית חולים שלם שמאחורינו. צי של רופאים יועצים, מכל המומחיות, זמינים לנו 24/7 מרחוק.

חשוב להבין שיש בתמונה גם צוות ענק בלתי נראה לעין, רופאים שלא יכלו להגיע והציעו את שירותם הטלפוני, ואנו נעזרים בהם באופן יומיומי, ביועצים מרפואת עיניים, לב, אנדוקרינולוגיה, נוירולוגיה, פסיכיאטריה, וזו רק חלק מהרשימה.

מחר אני חוזרת לארץ. אני שמחה שבאתי, למרות כל ההתלבטויות שלי. לו הייתי מבינה שזה המקום וזו העבודה, לא הייתי מתלבטת. היום אני גאה מתמיד להיות הדסאית, להיות חלק מארגון שמבין את החשיבות של משלחת שכזו ושמקיים בפועל את הסיסמה החרוטה על דגלו: לתת את הרפואה הטובה והמקצועית ביותר, לכל אדם נזקק באשר הוא.

אסכם כי אחרי השבוע המטלטל רגשית, ולפני חזרתי ארצה, אני חושבת על המילים מברכת המזון ומבינה אותן היום קצת אחרת: "ונא אל תצריכנו, ה' אלוהינו, לא לידי מתנת בשר ודם, ולא לידי הלוואתם".

החיים כל כך שבריריים. לפני 80 שנה היינו פה אנחנו כפליטים, והיום אנו שוב כאן על אדמת פולין, הפעם כמשלחת רפואית, ישראלית, מ"הדסה". אשרינו.

הכותבת, ד״ר רבקה ברוקס, עד לאחרונה מנהלת היחידה לטיפול נמרץ ילדים בהדסה הר הצופים. בשהותה במחנה הפליטים התבשרה כי מונתה לתפקיד מנהלת מחלקת הילדים בבית החולים

נושאים קשורים:  ד"ר רבקה ברוקס,  "הדסה" הר הצופים,  סיוע הומניטרי,  סיוע רפואי,  אוקראינה,  מלחמת רוסיה-אוקראינה,  פליטים,  דעות,  חדשות
תגובות
27.04.2022, 01:37

רבקה יקרה. ישר כח. ובהצלחה כמנהלת מחלקה

27.04.2022, 12:28

עדות חשובה ונוגעת לכל לב. מובן שאין להשוות אסון הומניטרי כתוצאה מפעולה מלחמתית אקוטית (התוקפנות הרוסית באוקראינה) למערכת מתמשכת של השפלה, בידוד, הרעבה ולבסוף מבצעי החיסול בממדים תעשייתים שבוצעו על ידי המשטר הנאצי. אין ספק שלתקשורת והרשתות החברתיות של היום יש תפקיד מכריע בהחלצותו של העולם הנאור לטובת הצד המותקף. תודה לדר ברוקס.

עדות חשובה , ישר כוח ובהצלחה רבה בתפקיד החדש!

אנונימי/ת
27.04.2022, 20:52

יישר כח והמון בהצלחה 🙏

אנונימי/ת
28.04.2022, 00:38

ואיפה היו האוקראינים שסייעו בהשמדת היהודים ביום הזה - יום השואה, שאלה לרופאים יפי נפש מבן של ניצולי אושוויץ

28.04.2022, 14:59

80 שנה הם 3 דורות בערך. כשם שהגרמנים של היום הם לא הנאצים של שנות השלושים גם האוקראינים אינם כבר אותם אנשים ששיתפו פעולה עם מרצון ועם מכורח עם הנאצים. אנטישמיות היא לא גנטית (אבל עדיין מחלה מדבקת וממארת...). כל אדם ובפרט רופא, צריך לגנות את ההתקפה הברברית של רוסיה כנגד אוקראינה.

28.04.2022, 14:59

אם (טל\"ח)

28.04.2022, 16:07

יישר כוח! לכל המשלחות הרפואיות ממדינת ישראל.
מכאן ועד המסקנה שמביא ד\"ר רשף כי \"הגרמנים של היום הם לא הנאצים של שנות השלושים, גם האוקראינים אינם כבר אותם אנשים ששיתפו פעולה עם מרצון ועם מכורח עם הנאצים\" היא רחוקה כרחוק מזרח ממערב ואף יותר. לפני 3 דורות, רופאים ומדענים גרמניים סיפקו בהתלהבות ברוח הלאומיות הנאציונל סוציאליסטית החדשה את האליבי המדעי המתייחס ל\"גזע הנחות של היהודים\", זאת באמצעות \"עבודות מדעיות\" שהיוו אסמכתא מדעית לדעותיהם של אדוני גרמניה. לא היה ולו רופא גרמני אחד שהתנגד למסקנות הללו או שיצא נגד גירושם של רופאים ומדענים יהודים מבתי החולים ומהאוניברסיטאות בגלל \"תורת הגזע\".
מה שהיה עלול להישנות, יש צורך רק בתנאי סביבה מתאימים לצמיחה מחודשת ופראית של האנטישמיות באירופה לפחות.
אין ולא צריך להיות קשר בין השליחות החשובה של משלחות העזרה הישראליות לבין רצח יהודי אירופה בו נטלו חלק כמעט כל ארצות אירופה. חסידי אומות העולם המעטים (אף אחד מהם לא היה מדען או איש אקדמיה או רופא) הם התקווה לעתיד טוב יותר.

29.04.2022, 23:07

ארי היקר. כדאי שתעמיק קצת יותר בלימוד הסיבות שהביאו לצמיחת התנועה הנאצית באירופה. מציע לך לקרוא את התזה של עמית ורשיצקי (המטאפיזיקה של הגזע) אשר מאירה את הרקע הנפשי-אידיאולוגי שהביא לעליית הפאשיזם באיטליה והנאציזם בגרמניה ואוסטריה. למזלנו הארוע המחריד והיחודי של \"הרייך השלישי\" נמשך רק כ 10-12 שנה ויש כיום סיבות רבות לחשוב שעמי אירופה למדו את הלקח- ראה את תגובתם הנוכחית לתוקפנות הרוסית כנגד אוקראינה. כעם חופשי החי במדינה עצמאית וחזקה הגיע הזמן שנשתחרר מקומפלס השואה. הזוועות שהתרחשו לאחר מלחה\"ע II (ויטנאם, קמבודיה, רואנדה, קוסובו, סוריה, אפגניסטן, תימן, אוקראינה) מעידות שלא רק אנטישמיות מניעה בני אדם לרצוח באכזריות אחד את השני...

לד\"ר ברוקס הענווה והמקסימה ברופאות. דרך כתיבתך פתחת צוהר להבנה כמה הדסה זכתה בך ואשרי שזכיתי ללמוד איתך. עלי והצליחי. אונית .

רבקה יקרה כל הכבוד לך ולצוות
תודה על השיתוף
אכן עבודת קודש
וכל אדם כזה הוא ההירואיקה של עולם ומלואו

07.05.2022, 13:02

רבקה היקרה
תודה על עבודת הקודש שלך ושל כל הצוות הרפואי שאתך !

אנונימי/ת
07.05.2022, 13:03

נכשלת כאן
אולי תצליח כאן

מצמרר. מרגש.
עזרה לזולת ללא תנאי היא תרומה מבורכת. להם ולעולם.