• יו"ר: פרופ' חגי לוין
  • מזכיר האיגוד: ד"ר ערן קופל
  • גזבר: פרופ' נדב דוידוביץ'
  • חברת ועד: ד"ר מאיה לבנטר-רוברטס
  • חברת ועד: ד"ר מיכל ברומברג
  • ועדת ביקורת: ד"ר עמוס מור, פרופ' אילנה בלמקר, פרופ' ליטל קינן בוקר
חדשות

כמחצית מהישראלים מעדיפים שהרופא יקבל החלטות בשבילם

מחקר חדש בחן עד כמה ישראלים באמת רוצים להיות מעורבים בטיפול הרפואי בהם ועד כמה הם מעוניינים באחריות הזו. הנה התוצאות

רופאה ומטופל, מעורבות מטופל. אילוסטרציה

מחקר חדש שיוצג בכנס של המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות שייערך בסוף החודש (30.3) בתל אביב, ביקש לבחון האם מטופלים בישראל מוכנים לקבל יותר אחריות ומעורבות בבחירת הטיפול הרפואי.

בשני העשורים האחרונים גוברת המגמה במערכת הבריאות להפוך את המטופלים למעורבים יותר בהליכים הרפואיים שהם עוברים, מתוך הבנה שאם גם הם ייקחו חלק בקבלת ההחלטות ובאחריות על בריאותם, כך הטיפול כולו עשוי להשתפר. אם בשנות ה-50, הרופא נחשב לסמכות המובילה והמטופל רק נדרש למלא אחרי ההנחיות, כיום, במקרים מסוימים, ההפך הוא הנכון וגוברת השאיפה לשיתופיות גדולה יותר בין המטופל למטפל.

מחקר חדש, שבוצע על ידי המרכז הישראלי לחקר טכנולוגיות פורצות דרך בבתי חולים, בשיתוף מכון גרטנר לחקר אפידמיולוגיה ומדיניות בריאות, בהובלת פרופ' ארנה טל, סגנית מנהל "שמיר-אסף הרופא", מציע שבמקרים מסוימים, גם אם מעורבות המטופלים רצויה ונדרשת – לא בטוח שהם מעוניינים באחריות הזאת.

במסגרת המחקר נערך סקר טלפוני שבו השתתפו 462 בני אדם, אשר מהווים מדגם מייצג של האוכלוסיה הבוגרת דוברת העברית בישראל. הנתונים עובדו ונותחו על ידי ירון קונלי, כרמית רובין, ד"ר גיורא קפלן, ד"ר תמי קרני וארנונה זיו.

רוב המרואיינים דיווחו כי בנוגע לבריאותם, הם היו מעדיפים לקבל החלטות בשיתוף עם הרופא, אך מחציתם העדיפו שהרופא יהיה זה שיקבל את ההחלטה הסופית. 12% מהם העדיפו שהרופא יקבל החלטה גם אם היא מנוגדת לדעתם ו-14% מכלל המרואיינים סבורים שההחלטה הרפואית צריכה להיות בידיהם, תוך התחשבות בדעת הרופא, או בניגוד אליה.

עוד עולה מהנתונים, שאלה שמעדיפים לקבל החלטות בעצמם נוטים בסבירות גבוהה יותר שלא למלא אחרי כל הוראות הרופאים. בנוסף, קרוב לשני שלישים מהנשאלים שהעידו על רמת מעורבות גבוהה בניהול בריאותם (63%), הצהירו כי הם מעדיפים שרופא יקבל את ההחלטות הרפואיות לגביהם – בין אם בשיתוף איתם או בניגוד לדעתם. 341 משתתפים (74%) מעריכים שהם מסוגלים לקבל החלטות רפואיות ברמה בינונית עד גבוהה (5-8 מתוך 10).

"עם השיתופיות של המטופלים בתהליך, מגיעה גם אחריות גדולה", מדגיש ירון קונלי, ממובילי המחקר, המשמש כחוקר בכיר במרכז הישראלי לחקר טכנולוגיות פורצות דרך בבתי חולים במרכז הרפואי שמיר. "המטופל נדרש בין היתר לקבוע תורים, לעקוב אחרי סימפטומים ולנהל מעקב, אבל אף אחד לא שאל האם המטופל בכלל רוצה להיות במרכז והאם הוא מסוגל לכך".

לדוגמה, אנשים שעברו אירוע לב נדרשים לעשות פעולות רבות כדי לשפר את בריאותם, לצד הטיפול הרפואי, אך מכאן עולה התהייה האם יש להם את היכולות או אפילו את הכוחות המנטליים לעשות זאת בעצמם. מה שנתפס בקרב רופאים כמובן מאליו במסגרת המגמה "לשים את המטופל במרכז", לא תמיד כל כך ברור לכלל האוכלוסיה.

המחקר, שממומן על ידי המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות, מהווה רק שלב ראשון בדרך לבחינה מעמיקה ומדויקת יותר של הנושא. בהמשך יבוצע גם מחקר איכותני שיעקוב אחרי מטופלים ובני משפחה ויבחן כיצד בדיוק הם מתמודדים עם האחריות שמוטלת עליהם.

"חלק מהציפיות ממטופלים כיום נובעות מכך שלאנשים רבים יש גישה לאינטרנט ומצופה מהם לעשות בכך שימוש לצורך קבלת מידע רפואי שרלוונטי להם", מסביר קונלי, "אבל לא כל אחד יכול להפוך את המידע לידע ולתרגם אותו לקבלת החלטות מועילות. ההיעזרות הרבה בטכנולוגיה עלולה להיות חרב פפיות. קיצוניות לכל צד עלולה לעשות נזק. השאיפה לשים את המטופל במרכז היא מאוד אמורפית ורחבה. המטרה במחקר שלנו היא לשים את הנושא בפרספקטיבה חדשה ולהבין באילו מקרים כדאי לחשוב מחדש על האופן שבו מערבים את המטופלים בתהליך".

נושאים קשורים:  מחקר,  פרופ' ארנה טל,  ד"ר גיורא קפלן,  ד"ר תמי קרני,  מעורבות המטופל,  חדשות
תגובות
23.03.2022, 21:00

462 משתתפים הם מדגם מייצג....?

אנונימי/ת
23.03.2022, 22:02

ועוד בסקר טלפוני...

אנונימי/ת
23.03.2022, 23:05

מה שקובע אם מדגם מייצג זה בעיקר אופן הדגימה ולא גודל המדגם.
גודל המדגם ישפיע על הפיזור סביב המדד הנבדק.
סדר גודל של 500 איש בהחלט עשוי להיות מדגם מייצג