במחקר פאזה 2, כפול סמיות עם הקצאת מטופלים אקראית שפורסם בכתב-העת 'Arthritis Rheumatology', כלל 82 מטופלים הסובלים מדלקת מפרקים שיגרונית ומטופלים עם סטרואידים באופן קבוע. מטרת המחקר הייתה להעריך כיצד הפסקת הטיפול עם דנוסומאב (פרוליה, אקסג'יבה) משפיעה על שיחלוף עצם (Bone turnover) וצפיפות עצם בקרב הנבדקים. המחקר עקב אחר המטופלים במהלך תקופת הטיפול ולאחר תקופת הטיפול עם התרופה.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, קיבלו הנבדקים דנוסומאב 60 או 180 מ"ג, או אינבו, כל 6 חודשים למשך 12 חודשים. המטופלים נמצאו במעקב למשך 12 חודשים נוספים לאחר הפסקת הטיפול. במהלך תקופה זו לא ניתן למטופלים שום טיפול נוסף המונע אובדן עצם.
לאורך תקופה המחקר הוערכו שינויים ברמות המדדים serum C-terminal telopeptide of type I collagen (CTX) ו-procollagen type I N-terminal propeptide (P1NP). כמו כן, נבדקה גם צפיפות העצם בעמוד השדרה המותני ובירך.
בשתי הקבוצות שטופלו עם דנוסומאב נמצא כי רמות ה-CTX וה-P1NP ירדו באופן מובהק ממדדי הבסיס. בבדיקה שנערכה לאחר הפסקת הטיפול, רמות ה-CTX חזרו למדדי הבסיס. ירידה זו הובילה לכך שהמדדים לא היו שונים באופן מהותי מאינבו ב-6-12 חודשים שלאחר הפסקת הטיפול.
השינוי החציוני ממדד הבסיס של P1NP בקבוצה שקיבלה 60 מיליגרם דנוסומאב היה 0.16% ו-15.3% ב-6 ו-12 חודשים לאחר ההפסקה, בהתאמה (P = 0.062 ו-0.017 לעומת אינבו). בקבוצה שקיבלה 180 מיליגרם, השינויים היו 9.0% ו-75.8%, בהתאמה (P = 0.018 ו-0.002).
בתקופת הטיפול, עלו מדדי צפיפות העצם בעמוד השדרה המותני ובירך של הנבדקים. מדדים אלו חזרו למצבם הבסיסי 12 חודשים לאחר הפסקת הטיפול. יש לציין כי לא דווחו של שברים כתוצאה מדלדול עצם (Osteoporosis) בתקופה הרלוונטית, הן בזמן הטיפול והן בזמן ללא הטיפול.
החוקרים מסכמים כי בקרב חולי RA הנוטלים סטרואידים, הפסקת טיפול קצר-מועד עם דנוסומאב מובילה לעליה הדרגתית בשיחלוף עצם. עלייה זו נקשרה לחזרה לרמות הבסיס של צפיפות העצם בעמוד השדרה המותני ובירך.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
