סיסטיק פיברוזיס מאופיינת על ידי זיהומים חוזרים בפסאודומונס אאוריגנוזה המובילים לפגיעה מבנית בריאה ולשרידות מופחתת. עוד לא ידוע מספיק על האפידמיולוגיה של זיהום בפסאודומונס אאוריגנוזה ולהשלכה שלו על תפקוד ריאתי בקרב חולי סיסטיק פיברוזיס, במיוחד בקבוצות שנולדו לאחרונה.
עוד בעניין דומה
במחקר שתוצאותיו פורסמו בכתב העת Journal of Cystic Fibrosis השתתפו 1,231 חולי סיסטיק פיברוזיס מצרפת מתחת לגיל 18. באמצעות שיטת קפלן-מאייר הוערכו: גיל בתחילת הזיהום, קולוניזציה כרונית ומשך הזמן בין תחילת הזיהום לקולוניזציה. מאפיינים דמוגרפים, קלינים וגנטיים נותחו כגורמי סיכון לזיהום בפסאודומונס אאוריגנוזה באמצעות מודל הרגרסיה של קוקס. הדרדרות התפקוד הריאתי הוערך באמצעות מידול אחוז נפח הנשיפה המאומצת בשנייה הראשונה הצפוי (ppFEV1) לפני הזיהום בפסאודומונס, אחרי הזיהום ולאחר קולניזציה כרונית.
מתוך 1,231 חולי סיסטיק פיברוזיס ל-50% היה זיהום ראשוני בפסאודומונס עד גיל 5.1 שנים (רווח בר סמך 95%, 3.8-6.2), והייתה להם קולוניזציה כרונית עד גיל 14.7 (רווח בר סמך 95%, 12.1 עד אינסוף). סוכרת ומחלת כבד הקשורות לסיסטיק פיברוזיס היוו גורמי סיכון לזיהום בפאסודומונס. לעומת זאת, מין, CFTR שונים וגודל מרכז הסיסטיק פיברוזיס לא היוו גורמי סיכון. וריאנטים גנטיים שונים של TNF, DCTN4, SLC9A3 ו-CAV2 קשורים עם זיהום בפסאודמונס. קצב ההידרדרות השנתית של ppFEV1 לפני זיהום היה 0.38% צפוי לשנה (רווח בר סמך 95% -0.59 עד -0.18), הוא פחת משמעותית לאחר זיהום ראשוני ל-0.93% צפוי לשנה (רווח בר סמך 95%, -1.14 עד -0.71) ואחרי קולוניזציה כרונית ירד ל-1.51% צפוי לשנה (רווח בר סמך 95%, -1.86 עד -1.16).
החוקרים מציינים כי הם זיהו ואימתו מספר גורמי סיכון הקשורים בזיהום בפסאודומונס אאוריגנוזה והראו את ההשפעה המזיקה של זיהום זה על תפקוד ריאתי בקרב חולי סיסטיק פיברוזיס צעירים. זהו מחקר בקנה מידה גדול המאשש את השפעת זיהום בפסאודומונס אאוריגנוזה בדרכי הנשימה על חומרת המחלה הריאתית.
מקור: