בשלושת החודשים הראשונים למשבר הקורונה עסק משרד הבריאות ב"קניית זמן" כדי להיערך לטיפול במשבר. התנהלות זו גרמה למתן טיפול לא שוויוני לאוכלוסיות מוחלשות ודחפה להחלטת הממשלה על צמצום התנועה במרחב הציבורי באופן חמור, תוך פגיעה חמורה בפרטיות. מסקנה זו עולה מדו"ח חדש שמפרסמת עמותת רופאים לזכויות אדם.
עוד בעניין דומה
הדו"ח, "מחסור כמדיניות: 100 הימים הראשונים להתמודדות מערכת הבריאות בישראל עם משבר הקורונה", משרטט את הסיבות שהביאו לכישלון של משרד הבריאות בהיערכות לפרוץ המגיפה ומציג כיצד כשלים אלה פגעו במענה שניתן לציבור בכלל ולאוכלוסיות מוחלשות בפרט.
הדו"ח סוקר את הליקויים שליוו את מערכת הבריאות הציבורית מיומה הראשון וקובע כי הם תוצאה של מדיניות כלכלית ארוכת שנים של השקעה חסרה בתשתיות. ליקויים אלה כללו חוסר מוכנות בציוד, מחסור בכוח אדם רפואי ובמיטות אשפוז, היעדר פריסה יעילה של תשתיות בדיקות ומיגון הצוותים הרפואיים. כתוצאה מכך, נפגעה איכות הטיפול הרפואי באוכלוסיה בעקבות הפסקת טיפולים אלקטיביים, צמצום הנגישות לטיפולים רפואיים בקהילה ופגיעה במעקבים אחרי חולים כרוניים עד לבלימת המגיפה.
עוד קובע הדו"ח כי אוכלוסיות מוחלשות נפגעו בצורה הקשה ביותר ממשבר הקורונה בעקבות הליקויים במענה מערכת הבריאות הציבורית למגיפה. אוכלוסיות אלו כוללות את המגזר החרדי, החברה הערבית, תושבי היישובים הבדואים, קשישים, אנשים עם מוגבלויות, עובדים זרים ואוכלוסיות חסרי המעמד.
לפי רופאים לזכויות אדם, הפגיעה באוכלוסיות אלו נבעה מכשל הסברתי חמור של המדינה בקרבן ומנגישות חסרה לבדיקות קורונה, לשירותי מד"א ולשירותים חברתיים חיוניים, בעיקר לאור ההוצאה החפוזה של עובדים סוציאליים רבים לחל"ת, דווקא כששיעורי הדיווחים על אלימות במשפחה, על דיכאון וחרדה חמורים ועל חוסר ביטחון תזונתי מצויים בעלייה חדה. לצד זאת, מציין הדו"ח, לא נמצאו פתרונות לקשישים, שנכלאו בביתם עם המטפלים שלהם או שנותרו ללא מטפלים וללא סיוע כלל.
טענה נוספת בדו"ח נוגעת להגבלה בלתי מידתית של זכויות וחירויות הפרט בעקבות חוסר מוכנות מערכת הבריאות. לפי רופאים לזכויות אדם, הפערים והקשיים בהכנה למגיפה הביאו את משרד הבריאות לאמץ מדיניות מחמירה של הגבלת חירויות, פגיעה בזכויות ובשירותים חברתיים וחדירה לפרטיות. לטענת העמותה, מגבלות אלו כללו הגבלות תנועה ושימוש בשירותי הביטחון למעקב אחרי אזרחים בשירות המאבק בקורונה, והן התקבלו באופן שאינו דמוקרטי, ללא שקיפות, פיקוח פרלמנטרי ודיון ציבורי.
הדו"ח קובע כי ההגבלה החמורה על זכויות הפרט אמנם סייעה להגביל את התפשטות המגיפה בגל הראשון, אולם המחירים ששילמו וישלמו התושבים מבחינה בריאותית, כלכלית וחברתית על ההגבלה הבלתי מידתית הזאת עלולים להיות גבוהים לאין ערוך מהתועלות שהושגו ביישומן.
ד"ר יותם רוזנר, מנהל תחום מחקר בעמותת רופאים לזכויות אדם: "מגיפת הקורונה חושפת את מה שאנו טוענים במשך שנים: שחיקת התקציבים החברתיים והאמונה באלוהי ההפרטה גרמו לניהול מדיניות חסרת אחריות, שהשלכותיה ניכרות על כלל אזרחי ישראל, ובמיוחד באוכלוסיות המוחלשות. מגמות אלו ניכרו גם באופן הריכוזי והבלתי שקוף שבו התקבלו החלטות ממשלת ישראל בתקופת הקורונה, שהרחיקה לכת הרבה מעבר לדמוקרטיות ליברליות אחרות בפגיעה בזכויות אדם ואזרח.
"לפיכך", אומר ד"ר רוזנר, "לא פלא כי צעדים אלה נתקלו בחוסר אמון ציבורי שהלך והתגבר לאורך המשבר. בשל כשלים אלה אנו קוראים להקמה מיידית של ועדת חקירה ממלכתית לבחינת מדיניות הממשלה שייבשה והחלישה את מערכת הבריאות הציבורית בכלל, והתנהלותה בתקופת הקורונה בפרט".