ברגישות ואפילו בטיפת חשש, אני משתף את הציבור ב"אפשר גם אחרת", כאשר ברור לי שאיני בא למחות או להתלונן, אלא אולי אם דבריי אלה יגיעו לאוזניים הנכונות, אולי גם כאן בארצנו האהובה "נעשה את זה אחרת".
הסגר המושל בכיפה כבר שבוע שלישי מבוסס על ההנחה שככל שעם ישראל ייסגר יותר בבית וימעיט במגעים, תרד רמת ההדבקה ונחווה פחות חולים בקורונה, ומכאן פחות לחץ על בתי החולים והקטנת התחלואה למימדים שנוכל לקיים חיים מלאים לצד הקורונה יחד עם הקפדה על כל מה שדרוש על מנת שלא נגיע לגל שלישי של קפיצה בתחלואה.
איך ניתן להסביר את הכלא הגדול והעוצר על נסיעות לחו"ל מהבחינה הרפואית?! ברור שאין בעוצר הזה ממש. איך נוכל להסביר אי פתיחת עסקים קטנים המקיימים את התו הסגול?! איך נוכל להסביר צמצום מספר הנסיעות של רכב ציבורי?!
ירידה ברמת התחלואה למספרים סבירים תאפשר גם פעילות חקירתית אפידמיולוגית ועצירת שרשראות ההדבקה, אבל בישראל כמו בישראל גם הכוונות הטובות נתקלות בסבך הפוליטי ואז הציבור מוצא את עצמו תחת תקנות חרום, כפייה, אכיפה והתמרמרות ציבורית ההולכת וגואה באופן שאנו חווים. גם הפגנות תכופות מהוות התקהלויות בעצמן והפרות של הסגר על ידי ציבורים מסוימים, ובוודאי שאם מסכמים את כל תופעות ה"אנטי" הללו, אין מנוס מהמסקנה שהציבור אינו נותן אמון במנהיגיו, כולל מנהיגיו הרפואיים.
איך ניתן להסביר את הכלא הגדול והעוצר על נסיעות לחו"ל מהבחינה הרפואית?! ברור שאין בעוצר הזה ממש. איך נוכל להסביר אי פתיחת עסקים קטנים המקיימים את התו הסגול?! איך נוכל להסביר צמצום מספר הנסיעות של רכב ציבורי הגורם להצטופפות מסוכנת של נוסעים?! הרשימה מאוד ארוכה, כאשר לציבור ברור שהגזירות אינן הכרח המציאות הרפואית, ומי שמנסה להוסיף גם אלמנטים של שוויון ואינטרסים מקדיח את התבשיל.
"אפשר גם אחרת" מתייחס לזכויות בסיסיות של אזרחים חופשיים במדינה חופשית, בלי צווי חירום דרקוניים. הוא מדבר על סובלנות, הידברות, הענקת האחריות לשלטון המקומי שנבחר על ידי ציבור של אותו היישוב ומכאן שרמת ההידברות ורמת האמון הן גבוהות מאשר בשלטון המרכזי.
השפיות המבוקשת מחייבת מחד לוותר על כל הגזירות שאינן הכרח המציאות הרפואית והפסקת ההתעלמות של השלטון המרכזי מגורמי הבריאות, כי זה חלק מליבוי היצרים ואובדן האמון בו
"אפשר גם אחרת" בהתייחסות גורמי האכיפה, הנקרעים בין חובתם המקצועית למשימות האיומות שאליהן הם נשלחים בשם השלטון המרכזי, כשהאמור יוצר חיכוך קשה עם ציבור אזרחי המדינה. אנו חייבים לחזור לשפיות ציבורית וככל שנקדים, תופעת האנרכיה תצומצם!
השפיות המבוקשת מחייבת מחד לוותר על כל הגזירות שאינן הכרח המציאות הרפואית והפסקת ההתעלמות של השלטון המרכזי מגורמי הבריאות, כי זה חלק מליבוי היצרים ואובדן האמון בו.
הטור הזה של "אפשר גם אחרת" הוא זעקה לכולם להוריד אוקטבה, להקל בגזירות לא חיוניות, להידבר, להסביר בשפה ברורה והכי חשוב - להתאחד סביב מטרה אחת חשובה, ממדינה אחרונה במירוץ להכחדת המגיפה לעבור להיות מדינה מתוחכמת וחכמה שתראה לעולם כיצד ישראל עוברת מהפך ומצליחה היכן שמדינות אחרות לא ממש הצליחו - למגר את המחלה.
יש לנו חוקרים ורופאים מצוינים, יש לנו אמצעי טיפול מתקדמים שחלקם תקועים בצורה כואבת בשל קדושת הביורוקרטיה הנוראית שממנה כולם סובלים.
יש לנו יכולות להתכוונן באופן מדויק לבידוד מפיצי העל של המחלה בעל כורחם, ואז נוכל לעשות נפלאות במניעת שרשראות ההדבקה, שהם ברי מניעה. יש לנו יכולות לפתוח את מערכת החינוך ולמנוע השתוללות המחלה באותה טכניקה של גילוי מפיצי העל וניטור התחלואה בהם, כפי שעשינו בהצלחה ב"מגן אבות".
"אפשר גם אחרת" היא סדרה של צעדים חיוביים, שעונים על היגיון רפואי פשוט והימנעות מכל מה שנראה פוליטי או אינטרס זר. רק סדרה כזאת יכולה עוד להחזיר את גלגל האנרכיה לאחור. אפשר גם אחרת וטוב שנתחיל בכך כבר בישיבת קבינט הקורונה היום.
הכותב הוא מנכ"ל בית החולים הדסה עין כרם, ירושלים
(המאמר התפרסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות")
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
