• יו"ר (בפועל): פרופ' נדב דוידוביץ
  • מזכיר האיגוד: ד"ר ערן קופל
  • גזברית: ד"ר איריס רסולי
  • חברת ועד: ד"ר מאיה לבנטר-רוברטס
  • חבר ועד: ד"ר מיכל ברומברג
  • חבר ועד: פרופ' חגי לוין
  • ועדת ביקורת: ד"ר עמוס מור, פרופ' אילנה בלמקר, ד"ר קרן לנדסמן
דעות

תכנית הרמזור לא תועיל בעת הזו: הברירה היא בין סגר כללי מיידי לכאוס עתידי

הממשלה חייבת להטיל עכשיו ומיד סגר כדי לעצור את התפשטות נגיף הקורונה בישראל. אחרת, החזרה ללימודים, המפגשים המשפחתיים בחגים והחורף הקרב יביאו לאיבוד שליטה מוחלט על התפרצות המחלה

חולה קורונה קשיש מובל על ידי צוותי מד"א לבית החולים. צילום: פלאש 90

אנו מצויים כעת בתקופה קריטית על פרשת דרכים בהתמודדותנו עם מגיפת הקורונה. אנו עומדים בפני אירועים מרכזיים ואם לא נשכיל לנקוט עכשיו ומיד בצעדים נכונים ונבונים להסגר כללי, כך שהפגיעה בכלכלה תהיה מינימלית, התפשטות הקורונה עלולה להחמיר עד כדי איבוד שליטה וקריסת הצוותים הרפואיים.

כל זאת, בהנחה שאנו כעם היהודי שומרים על הערך הרב לחיי אדם כביטוי "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו", כולל האוכלוסיה המבוגרת/ הקשישה, הנפגעת העיקרית בתמותה מקורונה, שבעניינה נשמעים לא מעט "ידענים ופרשנים" שמסבירים: "קורונה פוגעת רק בגילאים גבוהים ולכן אפשר להרפות...".

אם ברצוננו להכות בהתפשטות הקורונה מכה קשה ולמנוע אי שליטה טוטלית על המגיפה וכדי להתכונן לבאות, אין מנוס מהפעלת סגר למשך שבועיים. לאחר הסגר נוכל ללמד בבטחה בבתי הספר ולחגוג את ראש השנה בשמחה וברוגע

התקופה הקרובה עלולה להשפיע לרעה על התפשטות הקורונה: התלמידים חזרו לבתי הספר והגנים, וכל תכנית, טובה ככל שתהיה, לא תוכל למנוע כליל הידבקויות של תלמידים ומורים. בעוד כשבועיים יחלו חגי תשרי וככל שנקפיד לא ניתן יהיה להימנע לחלוטין מחגיגות משפחתיות נרחבות, מעבר לגרעיניות. על הסף, סתיו וחורף עם תחלואת השפעת שתבלבל אותנו לחלוטין - כיצד נדע להבחין בבדיקה קלינית בילדים ובבוגרים אם זו שפעת או שמא קורונה.

שלושה אירועים מרכזיים אלה ונוספים עלולים להגביר את התפשטות הקורונה באופן קיצוני, אם לא נשכיל לנקוט עכשיו וכעת בצעדי סגר נבונים. עדיין מוצעים פתרונות חלקיים כמו תכנית הרמזור, שייתכן שהיתה יכולה להועיל במידה חלקית מאוד לו היינו מנסים אותה לפני חמישה-שישה שבועות, אולם איחרנו את המועד ועכשיו זו לא העת לנסיונות. בעת הזו, הברירה היא בין סגר כללי עכשיו לכאוס עתידי.

אם ברצוננו להכות בהתפשטות הקורונה מכה קשה ולמנוע אי שליטה טוטלית על המגיפה וכדי להתכונן לבאות, אין מנוס מהפעלת סגר למשך שבועיים. לאחר הסגר נוכל ללמד בבטחה בבתי הספר ולחגוג את ראש השנה בשמחה, ללא לחץ וברוגע. כך נהיה מוכנים טוב יותר לקראת השפעת והקורונה שיתקפו בחורף הקרוב. בסגר כללי כזה, לימודים יילמדו מרחוק, ניתן יהיה לנהוג בגמישות ולאפשר לאוכלוסיה צעירה לצאת לעבודה נדרשת, ולא רק לעבודות חיוניות הכרחיות. בסגר דומה התנסינו בהצלחה מרובה בגל הראשון של מגיפת הקורונה.

כיום פרויקטור-רופא מתנהל כשכל כובד האחריות מונח כביכול על כתפיו והוא נראה כמנסה לפעול כ"מתפקד-על" למשרד הבריאות ולא פעם מקבל החלטות עצמאיות. מצב זה אינו נכון, לא נבון ולא תקין. מלכתחילה הממשלה לא היתה אמורה להיגרר למצב מבולבל זה הגורם לאנדרלמוסיה

המצב כיום במאבק בקורונה אינו ברור ומבולבל, שגוי ולא תכליתי. אין תכנית סדורה ומפורטת המוסברת ומובנת לציבור הרחב, ולא בכדי יש כעסים מובנים בקרב אוכלוסיות ומגזרים שונים. אחת הסיבות למצב הכאוטי היא ריבוי מנהלים אחראים שכל אחד מושך לכיוון המועדף עליו ולעתים ממניעים לא ענייניים.

כבר בתחילת הדיונים על מינוי פרויקטור לקורונה, סברתי שאיש זה לא חייב להיות רופא, אלא למנות אדם מתחום הניהול והארגון שיפעל כ"מתאם-מקשר" בין הגופים המטפלים השונים כולל המל"ל (המועצה לבטחון לאומי) ובאחריותו יהיה גם נושא ההסברה לציבור.

לתחום הרפואי, הכתובת היא מנכ"ל משרד הבריאות עם רופאים מומחים יועצים, שהם אחראים ואמורים לתת מענה לכל הנושאים הרפואיים. במידה שלא יספקו מענה הולם, יש לתגבר אותם ו/או לרענן בעלי תפקידים. בראש הפירמידה עומד קבינט הקורונה הממשלתי שהאחריות שלו היא לקבל את ההחלטות הנכונות לאחר שמיעת כל הגורמים המטפלים ולדאוג ליישומן.

כיום פרויקטור-רופא מתנהל כשכל כובד האחריות מונח כביכול על כתפיו והוא נראה כמנסה לפעול כ"מתפקד-על" למשרד הבריאות ולא פעם מקבל החלטות עצמאיות. מצב זה אינו נכון, לא נבון ולא תקין. מלכתחילה הממשלה לא היתה אמורה להיגרר למצב מבולבל זה הגורם לאנדרלמוסיה.

לאור הסיטואציה הנוכחית שנקלענו אליה, אין מנוס מקבלת החלטה ממשלתית על הפעלת סגר כללי עם גמישות ליציאה לעבודה לצעירים ולתלמידים למידה מרחוק, לפני שנאחר את המועד. כל פתרון אחר לעת הזו לא ישפר את המצב ועלול להביא להחמרת המגיפה ולאיבוד שליטה מוחלט.

נושאים קשורים:  ד''ר שלומי ענתבי,  קורונה,  סגר,  מגיפה,  תכנית הרמזור,  חגים,  שפעת,  חדשות,  דעות
תגובות
03.09.2020, 09:39

הגיגים ללא ביסוס עובדתי. מומחה להפרעות קשה ראוי שיקשיב בעצמו.

אנונימי/ת
03.09.2020, 10:11

לא יודע אם ענתבי צודק או לא. אבל אני כן חושב שמה שעושים עכשיו לא עובד, וגם לא נראה שינוי לטובה באופק.
פורסמו מודלים, הועלו הצעות , טובי המוחות דנו - זה לא נראה למישהו יש נוסחת קסם.
מה אתה מציע אלכסנדר?

אבירם, בהכרותי אותך הרבה שנים לא התפלאתי מתגובתך הלא עיניינית, הצינית, טפשית והריקה מתוכן. למורת רוחך, אתה עוד תיווכח בקרוב מאד שהצעתי המפורטת לסגר כללי עם גמישות לעבודה יצרנית של כל העובדים עד גיל 60 שנה, היא הפתרון האולטמטיבי לעת הזו והיא זו שתיושם ובהצלחה.

אנונימי/ת
09.09.2020, 20:14

ד\"ר ענתבי,
תן כבוד למבוגרים...

לאנונימי, תודה על הערתך.
דרכי להקפיד ולכבד כל אדם באשר הוא, כך אני נוהג תמיד, על אחת כמה וכמה כלפי מבוגרים (אני עצמי מבוגר גם). אולם כשמישהו מגיב בציניות וסרקזם, אין מנוס אלא להעמידו במקומו.

אנונימי/ת
14.10.2020, 17:10

חודש וקצת אחרי העובדות מדברות בעד עצמן. ד\'\'ר שלומי ענתבי צדק בכל מילה

כל הכותבים (ולצערי גם מקבלי ההחלטות) לוקים בעיוורון כללי בכל הקשור לסגר כללי- ההבדל בנזק לכלכלה בין מדינות הנוקטות במדיניות של סגר (דנמרק, נורווגיה, ניו זילנד) לבין כאלה שלא (שוודיה, מדינות מסויימות בארה\"ב) הוא מזערי עד לא קיים. הסגר הוא פתרון, הוא לא בעיה. נא לבחון את ניוזילנד שמאז פרוץ המגפה שם אומתו פחות חולים ממה שמאומתים כאן מידי יום, ומספר הנפטרים בה עומד על 23 (!! סך הכל, מפרוץ המגיפה!) ואשר נוקטת במדיניות מחמירה של סגר. מאז תחילת השנה ועד אמצע יוליה, המדד המרכזי בניוזילנד ירד בפחות מ-1%. בעוד מדד ת\"א 35 איבד בתקופה המקבילה כ-17%. עוד ביסוס עובדתי? למרות שבחודשיים האחרונים מדינת ישראל התנהלה ללא כל הגבלות מספר המובטלים שחזר לעבודה בטל בשישים. מתי למישהו יפול האסימון?

אנונימי/ת
04.09.2020, 11:36

אתה מתעלם מהבדלים חברתיים תרבותיים ופוליטיים ביננו לבין ניו זילנד. הייתי רוצה שנהייה כמו ניו זילנד בהרבה מקומות אחרים. אבל לצערי אנחנו לא.
המרקם הפוליטי הוא כזה שקשה להעביר החלטה כזו, וגם אם תעבור לא יהיה שיתוף פעולה מהציבור.
אנחנו בסך הכל מקבלים את מה שמגיע לנו.

אני לא שותף לגישה הזו, אם אתה מניח שלא ניתן ליישם סגר מלא והדוק בישראל אתה מניח הנחה שהיא נבואה שמגשימה את עצמה. להזכירך כי אף הסגר הרופף יחסית שהונהג כאן בגל הראשון הצליח להוריד את מספר המאומתים לבודדים ביום. לנוכח הנזק הכלכלי והבריאותי העצום שהמגיפה גרמה אין לאף אחד את הלוקסוס לפסול מראש, ללא כל הוכחה, שום פיתרון או גישה.

אנונימי/ת
06.09.2020, 07:22

אני מניח הנחה על סמך התנהגות הציבור שאני רואה ביום יום. אם צפית בחדשות אתמול אפשר היה לראות איך ראש עיריית נצרת נדמה לי, רוקד בחתונה באופן המנוגד לכל ההנחיות והנהלים. וזוהי רק דוגמה.
בציבור החרדי מנחים את בחורי הישיבות לא להיבדק כדי לא לגרום לביטול תורה.
למשטרה אפילו אין אומץ או רצון להתעסק איתם.
כדי להטיל סגר יעיל צריך אחד מן השניים:
1. ציבור מאוד ממושמע
2. שלטון לא ליברלי שלא יהסס לנקוט באמצעים קשים (עד ירי) באנשים המפרים את ההנחיות.
בישראל אף אחד מהתנאים לא מתקיים.
זו מחלה שגורמת לנו צרות, וכל אדם שנפטר הוא טרגדיה. אבל היא לא סכנה לאנושות ולא תמוטט את המדינה.
בחיים צריך לדעת גם להפסיד בכבוד. אנחנו הפסדנו. אז אולי הגיע הזמן על הסכם הכניעה שהוירוס מכתיב לנו.

אנונימי/ת
11.09.2020, 16:41

אכן, הבעיה העיקרית של ניהול ההתפרצות היא תרבותית-ערכית. הצלחתנו בגל הראשון נבעה בעיקר מפחד של האוכלוסיה, שגרמה לנו להישאר בבית ולשמור על ההנחיות. ברגע שהפחד חלף הפכנו למדינה עם קצב ההדבקה מהחמורים בעולם. אנחנו אלופים בחרדה וכושלים בשילוב של שאר התכונות הנדרשות להצלחה בהתמודדות זו. האוכלוסיה מאוד הטרוגנית, עם סדר עדיפויות מגוון מאוד וחוסר גיבוש וערבות הדדית בין המגזרים, תתי הקבוצות בתוכם ופרטים. ההתפרצות הזו רק הציפה את האתגר העיקרי בחברה שלנו.

אגב- לשר האנרגיה שטייניץ נפל האסימון כבר לפני חודשים, אבל לצערי מדובר באדם שאף אחד לא מקשיב לו

אנונימי/ת
05.09.2020, 21:52

החרדה האנושית הקמאית דוחפת אותנו להגיב.
אבל אולי לא צריך, אפשר כבר לראות שלא מדובר בשפעת הספרדית 2.
אפשר פשוט לא לעשות כלום מבחינת הגבלות.
להמשיך במחקר, טיפול, פיתוח תרופות וחיסונים, שיפור המוכנות בבתי החולים, והמלצות ממוקדות לקבוצות סיכון.
ואת הציבור פשוט לעזוב לנפשו.

עדכון מיום 06.09.2020, למאמרי שפורסם ביום 03.09.2020 בשעה 08:07:
לצערי עד היום 06.09.2020 לא נעשה דבר למניעת התפשטות הקורונה, ודאי לא סגר כללי כפי שהצעתי (במאמרי שפורסם בעיתון גלובס) לקיימו לשבועיים מיום 01.09.20 עד 14.09.20 כלומר לסיימו 4 ימים לפני חג ראש השנה. מה שקורה שעדיין \"המומחים למיניהם והפרשנים הידענים\" מציגים טענות בלתי מבוססות בעליל, כמו למשל אלה הטוענים פה אחד כי \"מספר החולים הקשים אינו עולה\" האמנם?! האם אכן כך המצב? וודאי שלא. מצב החולים קשה היציב כביכול אולם לא כך, הרי בחודשים יולי-אוגוסט נפטרו 619 חולים והם כמובן הגיעו מהחולים הקשים, כך שמספר החולים הקשים אמור היה לרדת אולם לא זה מה שקרה כי נוספו מאות לחולים הקשים בחודשיים אלה! השאלה שצריכה להישאל ע\"י כל בר דעת שאינו נמנה על \"המומחים\" : האם זה נכון לנסות פתרונות חלקיים אקראיים שלבטח לא יצלחו ולהמתין שנגיע למספר גבוה של חולים קשים עד לסף של אי ספיקה של הצוותים בבתי חולים, או שמא עדיף להקדים תרופה למכה. וודאי שעדיפה המניעה.
הרופאים \"המומחים\" למיניהם הביעו עד כה עמדות נחרצות מסוימות כאילו דרכם היא היחידה ואין בלתה, אולם הם בד\"כ שגו והובילו אותנו למצב הגרוע בו אנו מצויים כיום. אין סיבה שהם יהיו הממליצים הבלעדיים. אמירותיהם לא פעם גולשות לפופוליזם. \'תוכנית הרמזור\' אבד עליה הכלח, היא שגויה, מבולבלת, מסורבלת, בלתי מובנת, אינה שיוויונית ומקפחת אוכלוסיות מסוימות ולפיכך דינה להיכשל רפואית ציבורית וכלכלית. חובה לשמוע את כל הקשת הרחבה של הרופאים כמוני שדעתם שונה, ופתרוני המוצע הוא סגר כללי לשבועיים כבר מעכשיו (עם גמישות ליציאה לעבודה יצרנית של אלה עד גיל 60 שאין אפשרות לעבוד מהבית), אחרת יהיה כאוס. אין מה להמתין יותר להחלת הסגר, זו תהיה טעות קשה שלא תישכח ולא תיסלח לאחראים על ניהול מגיפת הקורונה. הגיעה העת להתעשטות בדקה ה-90 לפני שנאחר את המועד.
ד\"ר שלומי ענתבי, כיום מומחה להפרעות קשב וריכוז. בין יתר תפקידיו בעבר: מנהל בפועל בית-חולים קפלן רחובות, מנהל בי\"ח העמק עפולה, מנהל בי\"ח מאיר כפר-סבא; פרופסור אורח באוניברסיטת ג\'ונס הופקינס בולטימור ארה\"ב; נשיא מגן דוד אדום בישראל; יו\"ר האיגוד הישראלי לבריאות הציבור ועורך בטאונו.