• יו"ר: פרופ' חגי לוין
  • מזכיר האיגוד: ד"ר ערן קופל
  • גזברית: ד"ר איריס רסולי
  • חברת ועד: ד"ר מאיה לבנטר-רוברטס
  • חבר ועד: פרופ' נדב דוידוביץ
  • חבר ועד: ד"ר מיכל ברומברג
  • ועדת ביקורת: ד"ר עמוס מור, פרופ' אילנה בלמקר, ד"ר קרן לנדסמן
פרויקט מיוחד

מנהלי מחלקות הקורונה מספרים: כך נלחמנו בנגיף

100 ימי קורונה בישראל - מסמך היסטורי מרתק: עשרות רופאים ורופאות שניצבו בקו הראשון וניהלו את מחלקות הקורונה בישראל מתארים את החששות ואי הוודאות שליוו אותם, ההתגייסות האדירה והרגעים הקשים והמרגשים בטיפול בחולים

איור: Kevin Kobsic/ unsplash

"במשרד הבריאות עוקבים אחרי התפשטות מחלת הריאות הקשה בסין. בימים הקרובים צפויות להתפרסם הנחיות לרופאים בישראל בכל הנוגע לאבחון וטיפול בחולים שיציגו תסמינים שידועים כיום: חום גבוה, קשיי נשימה חמורים ושיעול עמוק".

ידיעה זו, שהתפרסמה ב-21 בינואר השנה באתר דוקטורס אונלי היתה הסנונית הראשונה במכלול ההנחיות והפרסומים שיפיץ משרד הבריאות בהמשך ל"אירוע המתגלגל" וההתמודדות עם מה שכיום כבר ידוע כ"מגיפת הקורונה". מספר החולים בנגיף היה אז בסין 200 בלבד. נכון לכתיבת שורות אלו יש יותר מחמישה מיליון חולי קורונה מאומתים בעולם.

המגיפה התפשטה עד מהרה לכלל מדינות העולם ובמקביל נסגרו השמיים והגבולות היבשתיים. איטליה ספגה מכה ניצחת, מערכת הבריאות בה קרסה, צילומי ארונות המתים הופצו ברשתות החברתיות, והמחסור העולמי בציוד רפואי ובעיקר בציוד מגן אישי לצוותים שיקף את תמונת המלחמה כולה.

הציבור נשלח להסתגר בבתים ולשמור על ריחוק חברתי, הרחובות התרוקנו, התקשורת "חגגה", פרשנים ומומחים התייצבו באולפנים להשמיע דעתם על גרפים אקספוננציאליים ועקומה שיש לשטח, חקירות אפידמיולוגיות ותחזיות מאיימות המשיכו לזרום והוויכוח על הצלת הכלכלה או הצלת חיים עלה לכותרות.

הכל התנהל מרחוק, דרך המדיות, אבל היו מי שהמגיפה הזאת היתה קרובה אליהם מאוד, שהיו קרובים לחולים והסתכנו כדי לטפל בהם ולהציל חיים. רחוק מהסערה התקשורתית עבדו בכל העת הזו ללא הרף ובמסירות-על צוותי הרפואה בבתי החולים בכל רחבי הארץ. במחלקות הייעודיות לחולי קורונה שהוקמו במהירות וביעילות שיא הם למדו את המחלה לראשונה, נאלצו להתמגן מכף רגל ועד ראש בעת הטיפול בחולים, חלקם נדבקו בנגיף המסתורי ונשלחו לבידוד, היתה גם אחות שהנגיף גבר עליה.

בפרויקט מיוחד זה של "דוקטורס אונלי" מתארים הרופאים והרופאות שניצבו בקו הראשון את החוויות מתוך מחלקות הקורונה, הם מספרים על החששות, על הרגעים הקשים והמרגשים ועל ההתגייסות למלחמה בנגיף אחד מסתורי ששיתק את העולם בחודשים האחרונים.

"שיבא", תל השומר

חולה הקורונה הראשון בישראל התגלה ב-27 בפברואר. הוא חזר מאיטליה ואושפז בבית החולים שיבא בתל השומר. קודם לכן התנדב צוות רפואי של 12 עובדים מ"שיבא" לטפל בנוסעים החוזרים מספינת פרינסס דיימונד ביפן, שהוגדרה כ"מדגרת קורונה". ב"שיבא" הוקם אז מתחם מבודד לטיפול בנוסעים ובהמשך הוקמו בבית החולים עשר מחלקות קורונה, בהן פסיכיאטריה-קורונה, פנימית-קורונה וטיפול נמרץ-קורונה. מאז פרוץ המשבר, אושפזו ב"שיבא" 418 חולים. 36 מתו מהנגיף.

פרופ' גליה רהב, מנהלת המכון למחלות זיהומיות: "השיעור החשוב ביותר שלמדנו במהלך ההתמודדות עם נגיף הקורונה הוא להיות צנועים ולזכור כי תמיד יש מה ללמוד. לאורך כל התקופה, הוירוס החדש תעתע בנו והפתיע אותנו. גם כיום, לאחר שעברנו את שיא ההתפרצות, הוירוס הוא עדיין בגדר תעלומה. לכן, אסור להיות שאננים וצריך להיערך לאפשרות של התפרצות נוספת בחורף. ככלל, אני חושבת שההיערכות המוקדמת והנרחבת של המדינה ושל 'שיבא' בפרט היתה הכרחית לצורך צמצום נזקי הקורונה ותסייע לנו להיות מוכנים אף יותר בעת משבר בריאותי עתידי, אם יהיה.

"כבר עם הדיווחים הראשונים על מקרים של דלקות ריאה בסין עלה בי החשש שהעולם עומד בפני התפרצות של נגיף כמו סארס. באותם ימים, הבן שלי, סטודנט לרפואה, הרצה על דלקות ריאה, והצעתי לו לעקוב ביחד עם הקולגות שלו אחרי מה שמתרחש בסין.

"כשהתמודדנו עם הנגיף בישראל, החשש העיקרי שלי היה ממספר מתים גדול כמו זה שהיה באיטליה ובספרד ומפגיעה בבריאות הצוותים הרפואיים המטפלים, שידוע שנמצאים בסיכון גבוה להדבקה. הודות לשורת הצעדים שבהם נקטה ישראל, בין השאר סגירת הגבולות, מעקב קפדני אחרי מגעים עם חולים וההקפדה על ריחוק חברתי, תרחיש האימים הזה לא התממש.

"תופעה שהתוודענו אליה במהלך ימי הקורונה היתה מה שאני מכנה 'אינפודמיה': התפרצות אדירה של מידע על הוירוס, שמצד אחד הועיל מאוד ומצד שני בלבל ואף היה, לא אחת, מלא סתירות. במידה מסוימת, המידע שנאסף על הוירוס שיקף את אופי התנהגותו: מבלבל, מתעתע ומשתנה כל הזמן. נדרשנו לשנות את מהלך הטיפול בוירוס תוך כדי תנועה, בדרך של ניסוי וטעייה, ותוך כדי קידום המחקר בדרך למציאת תרופה או חיסון.

"ברמה האישית, לעבודה סביב השעון אני כבר רגילה, והיה לי ברור שהצוות שלי ואני מגויסים כולנו למשימה ונמלא אותה על הצד הטוב ביותר. הקושי העיקרי היה הגעגועים העזים לנכדה שלי.

"המסר העיקרי מההתמודדות עם הקורונה: אנחנו למדנו המון, אנחנו יודעים המון ואנחנו לא יודעים כלום. הוירוס עדיין כאן והחיפוש אחרי תרופה וחיסון נמשך. אין מקום לשאננות, אבל בהחלט יש מקום לתקווה".

ד"ר אסף כספי, מנהל מחלקת פסיכיאטריה-קורונה: "נגיף הקורונה נחת עלינו באחת. כשהבנו שיש לתת מענה ברמה הלאומית, התגייס 'שיבא' להוביל את המשימה והיה הראשון שהקים מתחם לקליטה ולטיפול בחולי קורונה. כך גם היה הראשון והיחיד בעולם כשפתח מחלקה ייעודית לטיפול במטופלים פסיכיאטרים חולי קורונה.

"התגייסותם המלאה של עובדי הארגון מכלל המקצועות והעיסוקים, והקמתם של מתחמי קורונה לטיפול בחולים בעלי צרכים שונים, הפכה את ההתמודדות עם אתגר הנגיף לקלה יותר גם ברמה האישית. בתוך כמה ימים אימצנו דפוסי חשיבה ועבודה המותאמים לטיפול במטופלים פסיכיאטרים חולי קורונה במחלקה הייעודית, שהוקמה בזמן שיא של ארבעה ימים. הטיפול במטופלים אלה מאתגר במיוחד בשל הצורך ללבוש מיגון מיוחד ולשמור על ריחוק. עם זאת, מצאנו את הדרך לנסוך ביטחון בקרב המטופלים הפסיכיאטרים ולאפשר להם תקשורת רציפה עם הצוות המטפל, בין השאר באמצעות שימוש בטכנולוגיות של רפואה מרחוק.

"לאורך כל הדרך שררה אווירה סוחפת של התגייסות, עבודת צוות, גיבוש, רעות וערבות הדדית. חשתי שליחות וגאווה רבה על כך שאנו במוקד העשייה העולמית והלאומית".

פרופ' חיים מעין, מנהל מחלקת טיפול נמרץ-קורונה: "האתגר המרכזי שעמד בפנינו היה להתמודד עם מחלה חדשה שלא ידענו לצפות את התנהגותה. ההתנהגות הקלינית של החולים היתה מפתיעה. יש לנו חולה שאחרי 45 יום של עליות ומורדות, מתחיל להראות סימנים שהוא משתקם. מצד שני, היו חולים שהיינו בטוחים שמצבם משתפר ולפתע הידרדרו והתמוטטו. הנגיף החדש הזכיר לנו את השיעור החשוב ביותר ברפואה ובכלל: להיות צנוע ולא לחשוב שאתה יודע הכל.

"אתגר נוסף היה להתרגל להליכי עבודה שונים מאלה שאני והצוות שלי מכירים. בשונה מעבודתי בשגרה כמנהל מחלקה פנימית ה', במסגרתה הרופאים הבכירים ואני מחליטים על מהלך הטיפול בחולים, בטיפול נמרץ קורונה נדרשתי לנווט בין צוותי טיפול נמרץ חולי לב, טיפול נמרץ כללי, טיפול נמרץ ילדים, אחיות מכל המחלקות הללו והצוות שלי. זה היה אתגר קליני וניהולי יוצא דופן.

"לצד זאת, התמודדנו עם הקושי בשהייה מתחת לאדמה, בחניון שהוסב למחלקת טיפול נמרץ, עם תאורת פלורסנט, בלי חלון להתבונן דרכו החוצה, ובימים הראשונים – גם בלי אפשרות לצאת להתאוורר מחשש שנידבק בקורונה ונגרום להשבתת המחלקה. הצוות ואני נעזרנו בשירותי פסיכולוגים שהעמיד לרשותנו 'שיבא' כדי להתגבר על הקושי.

"לאורך כל התקופה למדנו דברים חדשים על הנגיף ועל אופן הטיפול בו. בד בבד, התגבשנו כצוות והוכחנו לעצמנו שאנו מסוגלים להתמודד בהצלחה גם עם משימה מורכבת ומאתגרת כמו טיפול בקורונה".

ד"ר גדי סגל, מנהל מחלקה פנימית-קורונה: "כאדם אופטימי מטבעי, בימים שבהם 'שיבא' נערך לקליטת הנוסעים הישראלים מספינת הנוסעים מיפן במתחם ייעודי, לא האמנתי שתפרוץ מגיפה. בתוך זמן קצר מאוד התבדיתי. ככל שפגשנו יותר חולים בקורונה, כך הבנו שמדובר במחלה איומה ונוראית, שאנו לא יודעים כיצד היא מתנהגת ואיך לטפל בה. השמועות שהגיעו מסין ומאיטליה היו בחלקן נכונות ובחלקן לא, ואנחנו מצאנו את עצמנו עומדים מול אתגר גדול ומחלה לא צפויה.

"מבחינת אופי העבודה בפנימית קורונה, הפעילות שלנו לא היתה שונה ביסודה ממה שאנו עושים בפנימית ט' בשוטף. טיפלנו בחולים קשים, בחולים שהידרדרו, במונשמים, ניהלנו שיחות שלפני המוות עם משפחות שיקיריהן גססו, היינו עדים לרגעים עצובים וקשים. ההבדל העיקרי היה באינטנסיביות של ההתרחשויות בפנימית קורונה – כל זאת בתנאים של אי ודאות והתמודדות עם מחלה לא מוכרת.

"הודות לצוות המופלא שלי, שהוכיח שוב את יכולותיו, עמדנו גם באתגר הזה. הגענו מוכנים ותפקדנו טוב מאוד. העבודה ביחד סביב השעון הוסיפה לתחושת הלכידות שלנו כצוות ואפשרה לנו להיות שם האחד בשביל השני לאורך כל התקופה".

ד"ר אירינה גרינגאוז, מנהלת מחלקת קורונה ג': "מחלקת קורונה ג' מטפלת בחולי קורונה קלים עד קשים מגיל 18, במצבים רפואיים שונים. חלקם זקוקים לניטור צמוד, כולל מטופלים מונשמים, חלקם סיעודיים, חלקם עצמאים. המחלקה מעניקה טיפול רב-מקצועי, כולל שירותי פסיכולוגים ועו"ס וטיפולי פיזיותרפיה.

"בשגרה, המחלקה שאני מנהלת מטפלת במטופלים בני 65 ומעלה המאושפזים עם מחלות חריפות וכרוניות וסובלים מירידה תפקודית קוגניטיבית ותסמונות גריאטריות. עם תחילת הטיפול בחולי קורונה, אחד האתגרים הגדולים היה המעבר מטיפול בחולים גריאטריים יציבים מבחינה נשימתית למטופלים בכל הגילים, חלקם לא יציבים מבחינה רפואית.

"על הקושי שבצורך בריחוק של המשפחות והצוות מהחולים מטעמי בטיחות התגברנו באמצעות שימוש באמצעים טכנולוגיים של רפואה מרחוק. זאת, תוך כדי התחשבות בצורכי המטופל ובני משפחתו ושמירת הרצף הטיפולי המיטבי.

"במהלך תקופת הקורונה יצא לנו לטפל בחולים צעירים שהידרדרו באופן מהיר והיו זקוקים לטיפול אינטנסיבי דחוף. הצוותים של המחלקות הגריאטריות עברו הכשרה מתאימה לטיפול במקרים כאלה והפגינו מוטיבציה רבה והתגייסות מלאה. חלק מאנשי הצוות נמצא בקבוצות סיכון להידבק בקורונה, ואף על פי כן, הם לא היססו והתגייסו למאמץ של המחלקה למען החולים. אני גאה בצוות שלי שנרתם למשימה החשובה ומילא אותה במסירות, במקצועיות ובתחושת שליחות".

"שערי צדק", ירושלים

בית החולים שערי צדק בירושלים היה אחד משני בתי החולים שטיפלו במספר הרב ביותר של חולים. לאורך התקופה טופלו בו 500 מאושפזים, כאשר בשיא היו ביום נתון כ-120-100 מאושפזים בשש מחלקות קורונה, שנקראו מחלקות "כתר". 35 חולים מתו מהנגיף.

ד"ר רמזי קורד, מנהל מחלקות כתר א' וב': "עד פברואר 2020 עבדתי במחלקת פנימית כרופא מתמחה. בתחילת תחילת מרץ התחלתי תפקידי החדש כרופא בכיר במחלקת פנימית ב׳ וזה נמשך כשבוע בלבד כי מיד עברתי לנהל מחלקת בידוד חולי COVID-19 - כתר א', כך קראנו למחלקה. עמד לפנינו אתגר גדול, בתנאים חדשים, תפקיד חדש עבורי, מחלה חדשה ושמועות על חולים קשים ומחלה סוערת.

"הדברים נעו בקצב מהיר. השתתפתי בישיבות הנהלת בית החולים, הייתי מעורב בתכנון מחלקה מבודדת וכתיבת נהלים. משם עברנו מהר מאוד לעבודה בשטח. בידוד המחלקה, הדרכות, תכניות, מסלולים, תכנון צוותים ועובדים וכל פרט ופרט שיסייע להצליח בטיפול בחולי קורונה, תוך שמירה על הצוות, מחלקות אחרות ומטופלים בבית החולים.

"הרגשתי שחזרתי לשעות למידה ארוכות כמו בתקופה של סטודנט ומתמחה צעיר כדי להכיר המחלה, התפרצות, טיפולים, אמצעי התמגנות וכל מה שקשור למחלה עצמה וסביבה. צברתי ניסיון שאין לי אפשרות לתאר אותו במילים.

"בתאריך 9.3 הגיעה החולה הראשונה, איתה נפתחה המחלקה. אני זוכר כל שנייה בתאריך זה. ישבנו בחמ"ל המחלקה ותכננו את הטיפול במטופלת. מתאריך זה הכל השתנה, מספר החולים עלה באופן משמעותי ומהיר. כל יום היה אתגר חדש.

"צוות המחלקה היה בנוי על מתנדבים מכל המחלקות. הכרתי רופאים, אחיות, כוחות עזר, מזכירות, משק בית, עובדות סוציאליות, אנשי לוגיסטיקה, מערכות מידע ועבדנו ביחד שעות ארוכות בהרמוניה כאילו עבדנו יחד שנים. היה לי כבוד להכיר כל אחד ואחת העובדים במחלקת הכתר ואותם לא אשכח, להם אני מודה ואיתם אשמור קשר כל החיים.

"אחד האתגרים המרכזיים איתו התמודדנו היה הטיפול בחולים מבוגרים, סיעודיים, עם מחלות רקע רבות. התמודדנו עם פטירות של מטופלים, עם קשיים של המשפחות לתקשר עם המטופלים ששהו במחלקות המבודדות. אתגר נוסף היה לאסוף את כל הנתונים, טיפולים, מאמרים וללמוד מניסיון של מדינות אחרות כדי להעניק לחולים הטיפול הטוב ביותר. למדנו גם על תופעות לוואי של תרופות שעלו בתקופה שאולי מתאימות לטיפול.

"ב'שערי צדק' אושפזו מאות חולים בתקופה האחרונה ואני בטוח שעם הניסיון האדיר שצברנו, המידע הרפואי, הלקחים והמסקנות, נדע לטפל בחולים עתידיים בצורה הרבה יותר טובה".

ד"ר יגאל הלביץ, מנהל מחלקת טיפול נמרץ-קורונה: "כבר מהתחלה היה לנו ברור שזאת מחלה מוזרה. למרות שצילומי החזה לא היו גרועים תמיד, החולים היו היפוקסמיים מאוד, כשחלקם לא נראה במצוקה משמעותית. הסתכלנו על החולים ולא ידענו מה לעשות, להנשים? האיש לא נראה במצוקה, לא להנשים? אבל הוא היפוקסמי מאוד. בסוף החלטנו להסתכל עליהם עוד קצת, הם יראו לנו את הדרך. וכך, הנשמנו את אלה שלא הסתדרו. אלה ששיתפו פעולה התחלנו להשכיב על הבטן עם חמצן בזרימה גבוהה.

"החזקתי את היד של החולים לפני שהנשמנו אותם ואמרתי שנעשה הכל כדי לעזור להם. אבל בפנים ניקר בי הספק, בדיוק התחילו לצאת תיאורי המקרים של התמותה הגבוהה אצל החולים המונשמים. לכן, שמרנו בקנאות על הנשמה מגינת ריאות והשכבנו את החולים על הבטן ימים רבים. התחלנו לפתח שגרה של השכבת החולה על הבטן בערב והפיכתו לגב בבוקר. שגרה סיזיפית וקשה. הצוות עבד בנחישות ובמסירות. לאט לאט החולים החלו להשתפר וכאשר החלו להשתחרר הביתה, הרגשתי שמחה גדולה וסיפוק גדול".

פרופ' טליה וולק, מנהלת מחלקת כתר ג': "ב-30 במרץ, בשיא מגיפת הקורונה בארץ, פתחנו את מחלקת כתר ג'. כבר במהלך ההכנות האינטנסיביות לקראת פתיחת המחלקה זיהינו את המצב הלא שגרתי שאנו, יחד עם שאר העולם, נמצאים בו. מחלקתנו נפתחה לאחר ששתי מחלקות כתר התמלאו במהירות והיו על סף הקיבולת המקסימלית שלהן. ההנהלה הבינה שההתמודדות בירושלים שונה משאר חלקי הארץ ועל כן בשלב מוקדם נפתח טיפול נמרץ כתר ובצמוד אליו יועדה מחלקה נוספת לחולי קורונה קשים במיוחד.

"לאחר שלושה ימי הכנה נפתחה המחלקה שהתמלאה במהירות וכעבור שלושה ימים היו בה 36 חולי קורונה בדרגת קושי בינונית ומעלה. כל העובדים התנדבו לעבודה ויחד צללנו אליה בתחושה של אי ודאות: היינו צריכים לטפל במחלה לא מוכרת, בשיטת עבודה לא שגרתית בתנאים קשים. ידענו שאנו צריכים לעזור לציבור החולים שלנו שפוקד את בית החולים שלנו בכל ימות השנה וכעת הוא נתון במצוקה קשה וזקוק לנו.

"עם הטיפול בחולים משימה נוספת היתה על הפרק: לשמור על בריאות הצוות. מצאנו את עצמנו עובדים כתף אל כתף עם כוחות עזר, אחיות, פיזיותרפיסטים, רופאים זוטרים ורופאים בכירים כאחד. כל אחד מחברי הצוות דאג הן למטופל והן לחברו לעבודה. כמו כן, גזרות העבודה במחלקת כתר היו שונות מבשגרה: אחיות ביצעו בדיקות דם, רופאים בכירים וצעירים הרכיבו עירוי והכינו לחולה כוס תה וכוחות עזר ביצעו אק"ג. בסיום התקופה חזרנו בשמחה לעבודותינו במחלקה פנימית רגילה. החוויה במחלקת כתר השפיעה על כל אחד מאיתנו בראייה מחדש את תפקידו כאיש צוות רפואי".

ד"ר אריאל רוקח, מנהל היחידה לטיפול נשימתי: "המאפיין העיקרי של מגיפת הקורונה היה אי הוודאות. מומחים שונים נתנו הערכות שונות בתכלית. חלק דיברו על מאות חולים ומתים בודדים, אחרים דיברו על מיליוני חולים ועשרות אלפי מתים. ההיערכות לתרחיש המחמיר הובילה לתפקוד יעיל של המערכת והצילה חיים של רבים. כך היה גם בבית החולים שערי צדק שהשכיל להתארגן היטב עוד לפני הגעת החולים, הן מבחינה לוגיסטית והן מבחינת הצוותים הרפואיים.

"התמודדנו עם מחלה לא מוכרת. תוך כדי העבודה למדנו להכיר את המחלה ולטפל בה - טיפול בחולים קשים עם מחלה מתעתעת מבלי שיודעים בוודאות מהו הטיפול הנכון. כל זאת תוך הקפדה על בטיחות הצוותים עם מיגון המקשה על התפקוד ויוצר ריחוק מהחולים. היו לא מעט רגעי עצב וטרגדיות אנושיות, יחד עם זאת רוב החולים, ביניהם גם חולים קשים, החלימו והסבו לכולנו גם רגעי אושר וסיפוק אדיר.

"רוח ההתנדבות של העובדים בכל המגזרים השרתה אופטימיות ותרמה תרומה מכרעת בהתמודדות הצוותים עם האתגר הקשה. איש לא יודע מה צופן העתיד. כולנו תקווה שהמגיפה מאחורינו, אבל אם חלילה יבוא גל שני, הניסיון שצברנו והלקחים הרבים שהפקנו יאפשרו לנו לתת מענה מהיר ויעיל".

"הדסה עין כרם", ירושלים

בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים פעלו ארבע מחלקות קורונה, בהן גם 20 מיטות טיפול נמרץ. סך הכל טופלו 331 חולי קורונה. 17 נפטרו.

פרופ' צבי פרידלנדר, מנהל מחלקה לחולי מחלות מתפרצות: "במהלך ימי הקורונה הסוערים שעברנו, מצאתי כמה רגעים שהיו משמעותיים, הן ברמה המקצועית והן ברמה האישית ומסמלים את התפתחות מהלכי המחלה וניהולה אצלנו. ההתמודדות עם המשבר שתקף אותנו והגיע כשאנו לחלוטין לא מצויים במאפייניו, בהתנהגותו ובהשתנותו, אתגרה את כל הצוותים בבתי החולים בארץ ובעולם והתחדדה מיום ליום יחד עם הניסיון ועם הטיפול האינטנסיבי בחולים מורכבים.

  • נפגשים לישיבת מנהלים באגף הפנימי. מספר החולים הבינוניים והקשים עולה בהתמדה. מבינים כי אין מנוס מלהקים מחלקת קורונה שלישית. האסימון נופל - זאת מגיפה אמיתית שדורשת התייחסות מיוחדת. לא סתם "עוד שפעת".
  • שבוע-שבועיים בניהול מחלקת קורונה. הוריי המבוגרים מודאגים. תוך כדי שיחה איתם, זה מתנסח לי: "המקום הכי בטוח מבחינת קורונה, זו מחלקת קורונה". אתה יודע מי חולה ואתה מתמגן בהתאם. קשה הרבה יותר להתמגן במחלקה הרגילה ובקשרים האישיים.
  • עשר בלילה, חזרתי לא מזמן מבית החולים. אשתי, עובדת סוציאלית בבית החולים שלי, הדסה עין כרם, עוסקת במרץ וברגישות בסיוע לארגון הלוויה לנפטר מקורונה. חבר מספר בטלפון על סדרות שראה ועל הלימודים המקוונים. אני מבין, החוויה שלנו מתקופת הקורונה  שונה מהותית מזו של ישראל כולה. עבורנו זו תקופה לחוצה וקשה פיזית ונפשית, אנחנו שנינו בתוך תוכה של העשייה סביב הקורונה, ובנוסף עם געגוע גדול לבן החייל שתקוע בצה"ל.
  • מחלקות הקורונה הולכות ונסגרות. עדיין "ניצולים" ומעט מאוד מטופלים חדשים. למרות שהמחלקות הפנימיות בלב הטיפול בקורונה ועוד טרם ידומו צלילי הקרב, מתחיל תיעדוף ארצי רוחבי מוחלט במקום, במשאבים ובציוד למחלקות הכירורגיות ולפרוצדורות שהמדינה החליטה שהן הראויות לתגמול, ולא הטיפול הקשה, המתמשך והמסור במחלקות הפנימיות. אולי הקורונה תביא את השינוי בהתייחסות מדינת ישראל למחלקות הפנימיות? אשרי המאמין".

רמב"ם, חיפה

ברמב"ם נפתחו שתי מחלקות קורונה - כתר א' וכתר ב', אך בפועל כתר ב' לא אוישה מעולם. מאז התחילה מחלקת כתר א' לפעול, טופלו בה עד כה 98 חולי קורונה. ארבעה נפטרו.

ד"ר חיתאם חוסיין, מנהלת מחלקת "כתר": "לא תמיד זוכים להזדמנות לעצור את החיים, להסתכל אחורה וקדימה ולעשות חישוב מחדש. על אחת כמה וכמה כשכל העולם עוצר איתך, עומד מלכת, הכבישים מתרוקנים והחיים נעצרים. אבל כשכל האנשים עצרו, המשכנו לרוץ ואפילו הכפלנו ושילשנו את הקצב.

"אני לא אשכח את הרגע שבו אני רואה את חולה הקורונה הראשון ומבינה שהחיים השתנו ושכללי המשחק התהפכו. הלילה הזה שאני עומדת ומולי עוצר אמבולנס וממנו יוצא בחור צעיר עם מזוודה, נראה קצת בהלם, קצת בלחץ. אחרי ההכנות סביב השעון שכל בית החולים התגייס אליהן, פותחים את הכתר! אי הוודאות, למידה תוך כדי הליכה, העולם בחוץ עצר אך בתוך בית החולים הכול עובד כמרקחה, מטפלים בחולים, בחשודים, דואגים לאנשי הצוות. אירוע רודף אירוע, מספר החולים בארץ עולה וגם בתוך המחלקה. לומדים להתמודד עם המונשם הראשון והנפטר הראשון.

"לאט לאט נכנסים לשגרת קורונה לא שגרתית. התמונה בחוץ עצובה אך בתוך בית החולים אני זוכה להכיר ולעבוד עם אנשים מדהימים שנותנים את הנשמה, מתמודדים עם מצב לא רגיל בצורה לא רגילה. אי אפשר להתעלם מהמשפחות שלנו שגם הן עמדו בחזית, חיזקו אותנו בימים קשים, חגגו איתנו את ההצלחות הקטנות ולמדו לחכות בסבלנות לאמא שתמיד בעבודה וגם כשמגיעה הביתה מותשת, הראש נשאר בבית החולים. הכל כרגע דועך אך מה שלמדנו על עצמנו ועל אלה שסובבים אותנו בתקופה הזו ילווה אותנו לעד".

ד"ר עזיז דראוושה, מנהל המחלקה לרפואה דחופה: "ראשית כל אני רוצה להודות לצוות המחלקה - רפואי, סיעודי, פרארפואי ומשק, ולהוקירו על התגייסותו המיידית וכניסתו מתחת לאלונקה, ללא היסוס, רתיעה או תנאי, למרות  הפחד והפאניקה ששררו באוויר. המקצועיות, המחויבות, הדביקות במטרה ויישום ההנחיות כלשונן אפשרו לנו לתפקד עם מינימום תקלות, כשהאתגרים העיקריים כללו התגברות על הפחד ושמירה על הצוותים ועל המטופלים עם שינוי בדפוסי העבודה והכשרת אתרים ייעודיים בתוך ומחוץ למחלקה לשם טיפול ובידוד של הפונים עם חשד לקורונה.

"כשהתותחים והקורונה רועמים, המוזות שותקות והרופאים עובדים, ובשוך הסערה מותר להרהר בקול רם בתובנות אודות מה שהיה בתקופה זו: ראשית, מרוב דיבורים ועשייה סביב הקורונה ברמה הארצית והעולמית, שכחנו לתומנו ולמשך מספר שבועות את החולים האמיתיים והמחלות הקשות, הכרוניות והחריפות כאחד, שיכולות לסכן את חיי אזרחינו, ובטוחני שבעתיד ואם ניקלע חלילה למצב דומה, נפעל אחרת.

"שנית, כולנו מודעים למצוקה הקשה בארץ הנובעת ממחסור באלפי מיטות אשפוז כבר שנים. חולים מורכבים עם מחלות קשות שוהים במחלקות לרפואה דחופה (מיונים) לשעות ארוכות בהמתנה למיטות פנויות במחלקות האשפוז, ולעומתם חולי הקורונה זכו ובצדק למסלול מהיר ולטיפול חמישה כוכבים במחלקות הקורונה הייעודיות הרבות שהוכשרו בזמן קצר מאוד במדינה. כולי תקווה שאם אותם חולים שהשתחררו בריאים ושלמים ממחלקות קורונה יצטרכו אשפוז בעתיד עקב שפעת רגילה או מחלות אחרות מסוכנות, הם יקבלו יחס ושירותי אשפוז דומים, ולשם כך חייבים פתרון יסודי ומיידי של מצוקת האשפוז וטובה שעה אחת קודם.

"שלישית, יש יתרונות רבים בהפעלת משמרות החירום של הצוותים, ועם מקצה שיפורים הן יכולות מאד להתאים לעבודה במחלקות מסוימות כגון המחלקות לרפואה דחופה גם בזמני שגרה, והדבר יכול להתאים מאוד ולהשתלב בפתרון סוגיית המאבק המוצדק של המתמחים לקיצור שעות התורנות ושווה לתת את הדעת על כך הן ברמת הר"י והן ברמת המדינה.

"רביעית, מאז ומתמיד האמנתי שמערכת הבריאות בארץ על כל גווניה, מרכיביה ומוסדותיה מהווה נווה במדבר דתי, עדתי, חברתי, פוליטי ואידיאולוגי. תקופה זו הוכיחה לכולם צדקת סברה זו וכולם ראו את ההתגייסות הגורפת, שותפות הגורל והערבות ההדדית של כל העוסקים במלאכת הקודש במערכת זו, יהודים, ערבים, מסורתיים, דתיים וחילונים כאחד. הדבר השתקף בפרגון של החברה עם מחיאות כפיים כנות מכל מרפסות הבתים במדינה, ולשם שינוי הפעם, כל העושים במלאכה הנ"ל הרגישו שמחיאות הכפיים מופנות ונוגעות לכולם בלי יוצא מן הכלל.

"את מערכת הבריאות הנהדרת אך המורעבת שלנו חייבים לאושש, לתקצב, לצייד ולחזק כדי שתמשיך לבצע את משימותיה המקצועיות נאמנה ועל הצד הטוב ביותר הן בעתות שלום והן בעתות מלחמה ומגיפות, ותוך כדי גם תגשר, תפייס ותקרב בין הלבבות של כולם".

אלכס קרמסקי, אח אחראי, מחלקת כתר: "אומרים שהזמן טס כשנהנים. מאוד קשה להגדיר את התקופה האחרונה כהנאה, אבל בלתי נתפש באיזו מהירות חלפו להם 100 ימים. זו היתה תקופה מאתגרת, שאופיינה בשינויים תכופים ודרסטיים, חוסר ודאות לגבי המחלה ומעבר ממצבים עצובים למשמחים כמו חולה שהחלים, חולה שנגמל מהנשמה, חולה שפוגש את בני משפחתו לאחר זמן רב שלא התראה עימם.

"מבחינה מקצועית ואישית, המשבר הנוכחי היווה עבורי התנסות חדשה, ייחודית ומעצימה בבנייה של מחלקה חדשה וצוות סיעודי מאפס. המשאב האנושי האדיר, שרובו התנדב למשימה והיה בעל מוטיבציה גבוהה, תרם למצוינות המחלקתית.

"אחד הקשיים הבולטים בעבודה היה הקושי לעבוד תחת מיגון. האדים על מגן הפנים, הסרבל האטום והבלתי חדיר לנוזלי ולאוויר, מסיכת ה-95-N שקורעת את האוזניים ועוד. קושי נוסף שאפיין את תחילת הדרך היה השינוי לעבודה מרחוק עקב החשש שזמן חשיפה ארוך של הצוותים מעלה סיכון להדבקה. תקשורת עם מטופל באמצעות מצלמה, הדרכה למדידה ודיווח של סימנים שהמטופל מדד עצמאית, נטילת תרופות עצמאית תוך הצגתן במצלמה לצוות המטפל – כל זה הלך ודעך ככל שעבר הזמן והצטברו נתונים על המחלה.

"בשונה ממה שניבאו המודלים השונים והדיווחים שהגיעו מרחבי העולם, הופתעתי לראות כי מספרם של החולים הקשים והמונשמים היה נמוך באופן משמעותי מהצפוי. למרות זאת, רבים מהחולים הקשים נזקקו לטיפולי דיאליזה (המודיאלזיה או דיאליזה פריטוניאלית ) – דבר שהצריך הכשרה של צוותי טיפול נמרץ וגיוס צוות סיעודי עם הכשרה על בסיסית בתחום הנפרולוגיה.

"קשה לסכם פרויקט שהתחיל לא מזמן אך בהחלט מפתיעה המהירות שהחיים חוזרים למסלולם והאופן שהמגיפה עלתה לתודעה וכעת אט אט יורדת ואנשים שוכחים את שהיה רק לפני מספר שבועות בודדים. יצר החיים שלנו הוכיח שוב את עליונותו.

"COVID-19 יישאר איתנו לעוד תקופה ומי יודע אם אנחנו ניפרד ממנו לגמרי, כמו שהיינו רוצים. יש המדברים על הגל השני שצפוי לפקוד אותנו בעוד מספר חודשים. בעקבות ההתנסות שלי ושל הצוותים בהחלט ניתן לומר שהיום אנחנו הרבה פחות חוששים מהנגיף, הרבה יותר מוכנים לכל תרחיש ויכולים להיות גאים במערכת הבריאות הישראלית, שלמרות כל הקשיים והעומסים הצליחה לעמוד בצורה איתנה ומרשימה במשימתה העיקרית: לספק לכל אזרחי ישראלי את הבריאות המיוחלת".

"סורוקה", באר שבע

במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע פעלו שתי מחלקות - מחלקה רגילה ויחידה לטיפול נמרץ לחולי קורונה. במקביל הוכשרו מחלקות נוספות לקליטת חולים ומונשמים נוספים, במידת הצורך. סך הכל אושפזו 92 חולים, 12 נפטרו, תשעה מהם היו דיירי בית האבות משען.

ד"ר לאוניד ברסקי, מנהל מחלקת קורונה וד"ר אלי רוזנברג, רופא בכיר במחלקה: "בית הספר לרפואה לא הכין אותנו לזה. ההתמחות האינטנסיבית לא עסקה בזה ובשנים ארוכות של קלינאות לא נתקלנו בדבר דומה. והנה, בין-לילה נדרשנו ללמוד הכל כמעט מהיסוד ובמקרים רבים תוך כדי תנועה. כאן טמונה מילת המפתח של חוויית הקורונה שלנו: למידה.

ד"ר אלי רוזנברג, "סורוקה"

למדנו כיצד בונים ומתפעלים מחלקה המוקדשת כולה לבידוד. למדנו (ועודנו לומדים בענווה) על הנגיף והמחלה האניגמטית שהוא יוצר. למדנו להפעיל אמצעים טכנולוגיים חדשים שהפציעו בין-רגע לחיינו ולמדנו שיש עוד הרבה מה ללמוד על ההתמודדות עם מחלה זו. למדנו כיצד מרחוק ניתן לתקשר עם מטופלים ועם משפחותיהם. למדנו לתווך פרידה בין חולה גוסס למשפחתו המבודדת ולמדנו לסייע אחד לשני בהתמודדות עם הקושי.

"למדנו על עצמנו. ראינו את העוצמות החבויות בנו ובאנשים שסביבנו. ראינו את היפה שברוח האדם. ראינו ההתגייסות של כל חלקי החברה אחד למען השני, ללא ציניות ושלא על מנת לקבל פרס. ראינו הירתמות של אנשים בודדים, חברות וארגונים למען ההצלחה של משימתנו. ראינו ולמדנו ואנו גאים להמשיך ללמוד".

"השרון", פתח תקווה

בית החולים השרון בפתח תקווה היה בית החולים הראשון בישראל שהוסב לטיפול בחולי קורונה בלבד לבקשת משרד הבריאות. בית החולים הותאם לטיפול בחולי קורונה במבצע בזק במתחם שבו חמש מחלקות, 200 מיטות ואלף אנשי צוות. בסך הכל אושפזו בו 187 איש. נפטרו שבעה.

ד״ר דרור דיקר, מנהל קורונה ד': "כשאני מברר עם עצמי מה הדבר האחד, המזוקק ביותר, המאפיין את התנהלותי בתקופת מגיפת הקורונה, אני מוצא כי מימוש השליחות הציבורית היא הנקודה. בעיניי, רפואה ובפרט רפואה פנימית היא יעוד ושליחות.

"כשהתבקשתי ליטול על עצמי את המשימה של בידוד וטיפול בחולי הקורונה, במסגרת מחלקתי, היה ברור לי כי צוות המחלקה יתגייס למשימה זו בכל העוז בדיוק בשל תחושת השליחות, היעוד וההליכה לפני המחנה. התחושה הזו, כמו גם תחושת האחדות המקומית, הלאומית והעולמית בהתמודדות עם הנגיף, יצרה לרגע עולם אידאי שבו הכל פועלים למען מטרה אחת נעלה - שימור החיים.

"מגיפת הקורונה נתנה לצוותי הרפואה את ההזדמנות להיות חיל החלוץ בהתמודדות עם איום בריאותי לא נודע. נותר לקוות כי תחושת היעוד, ההכרה בחשיבותם של צוותי הרפואה ואחדות המטרה לא יאבדו משנעלם הנגיף הנוכחי.

"100 מילים, 90 ימי טיפול, 85 חולים, 45 מיטות, 37 אנשי צוות, 6 מונשמים, 5 מונשמים, 3 נפטרים, 2 נגמלים מהנשמה, 2 הלוויות של אם וחם, 1 נגיף, ומעל הכל לב ענק אחד של צוות מופלא. תודה".

ד"ר יבגני ברקוב, מנהל מחלקת קורונה: "אנחנו חיים בתקופה מורכבת שהתחילה לפני מספר חודשים. בעקבות מגיפת הקורונה, העולם כולו עובר שינויים בכל החזיתות – הרפואית, הכלכלית ושגרת החיים שאותה אנחנו מכירים.

"בית החולים השרון מקבוצת שירותי בריאות כללית התבקש על ידי משרד הבריאות לשנות ייעוד ולהפוך לבית החולים היחיד שמטפל בחולי קורונה. זה היה ניסיון ראשון מסוגו, כאשר כל בית החולים ביחד שינה את ייעודו. התחושה היתה דומה לקבלת צו 8 - אתה מקבל טלפון, עוזב הכל ומגיע לנקודת המפגש בלי לדעת עוד פרטים אבל מבין שזה חשוב.

"הנגיף עצמו היה חדש למערכות הרפואיות, כל יום הרופאים בכל העולם למדו משהו חדש, שיתפו אחד את השני וכך יצרנו, תוך כדי תנועה, את דרכי הפעולה. בתוך ימים בודדים בית החולים שינה את ייעודו במהירות שאין לה אח ורע. בית החולים חולק לאזור 'נקי' ולאזור 'מזוהם', נבנו מעברים ונקודות התמגנות. המשימה היתה מלאה באתגרים, אך מה שבלט ביותר היתה העבודה כצוות מלוכד.

"באספקט הרפואי התקיימו דיונים יומיומיים עם זיהומולוגים, אנשי טיפול נמרץ, רנטגנולוגים, הנהלה. כמו כן היתה מעורבות ותמיכה מלאה של כל המקצועות, לרבות השירות הסוציאלי, פיזיותרפיסטים, עובדי מינהל ומשק, עובדי יחידת המחשוב ואחרים.

"למדנו והפקנו לקחים רבים מהתקופה. אחד האתגרים היה לשמר קשר אישי עם המטופלים ועם המשפחות למרות כללי המשחק השונים. שיחות טלפון במקום שיחות בארבע עיניים, מעקב במצלמה במקום מגע פיזי עם המטופלים. היינו צריכים למצוא דרכים יצירתיות כדי להמשיך ולתת את הטיפול הרפואי הטוב שאנחנו רגילים לתת למטופלים.  אחד הרעיונות המבריקים שהועלו, למשל, היה הדבקת תמונות פנים של אנשי הצוות על הסרבל. כך המטופל אמנם ראה סביבו דמויות במדי מגן, אך התמונה של הפנים שמתחת למסיכה הפכה את המפגש ליותר אנושי.

"זהו מצב רגשי לא קל למטופלים ולמשפחותיהם. אדם ברגעים קשים או ברגעיו האחרונים צריך את הקרובים לו בקרבת מקום. הקשר רק  באמצעות הטלפון היה לא מספק. השתדלנו להיות מאוד רגישים לכך. במקרים מסוימים נציג המשפחה קיבל בגדי מיגון ובעזרת אנשי צוות נכנס למחלקה לבקר.

"ניהלנו הרבה שיחות עם המשפחות מדי יום על מצבו של המטופל. אחת מהמשפחות שקרוב שלה נפטר במחלקה ביקשה ממני להצטלם לסרט ולספר על החולה כשהיה באשפוז, על מה הוא דיבר, מה התרחש. אמנם לא כל כך הרגשתי בנוח כי אינני רגיל לתקשורת מסוג הזה, אך חשבתי שזה אולי יעזור להם לעבור את התקופה הקשה ביותר לאחר המוות של אדם יקר, אז הסכמתי. דבר לא מנחם באמת במצבים כאלה, אך אני רוצה להאמין שזה לפחות נתן להם קצת מידע.

"יצאנו מהתקופה עם תוצאות יפות. אני שמח שחזרנו לשגרה, היה מרגש שוב להיכנס לביקור במחלקה ללא מסכי הפרדה ובגדי מיגון".

ד"ר עליזה זיידמן, מנהלת מחלקה פנימית, מחלקת קורונה ב': "ב-12 במרץ 2020 הוחלט להפוך את בית חולים השרון לבית חולים ייעודי לקורונה. בתום עשרה ימים שבהם המחלקה שינתה פניה, כולנו עברנו תרגולים בהתמגנות, התפשטות והתלבשות, היערכות לקבלה וירטואלית וטיפול מרחוק של חולה, התחלנו לעבוד כמחלקת קורונה. כיום, חודשיים ו-52 מטופלי קורונה אחרי, נותרתי עם מספר תובנות:

1. שקט נפשי לגבי היכולת התפקודית מקצועית של כל הצוות כולל סטאז'רים שהתנדבו. צוות מחלקה פנימית ב' מגובש היטב ובשגרה יש מעורבות גבוהה ושותפות עם הפיזיותרפיסטים, דיאטנים ועובדים סוציאליים. הנטל הפיזי התחלק בין כולם ולא היווה בעיה.

  1. חשיבות של מסגרת יומיומית נורמלית ושגרה ככל שניתן. הקפדה בכל יום על ביקור בוקר רב-מקצועי כדי לאפשר מסגרת טיפולית ברורה לכל איש צוות.
  2. הצוות הפך להיות הדבר היקר לי ביותר אחרי בני משפחתי הקרובים והחשש שמישהו יידבק או ידביק את בני משפחתו ליווה אותי במשך כל התקופה. הקפדה על מלאי זמין של מיגון נכון, חיטוי וריחוק בין אנשי צוות בהתאם להנחיות תרמה לכך שבסוף התהליך לא היו הדבקות או חשיפות.
  3. תמיכה בצוות המטפל בעיקר בהיבט של הקושי בטיפול מרחוק, חוסר היכולת לגעת בחולים וקושי להיפגש עם בני משפחה קרובים על בסיס יומיומי. החולה הראשון והיחיד, בן 91, נפטר במחלקה כשלידו איש צוות שהעביר בטלפון תפילות ומילות פרידה מהמשפחה. המעמד היה קשה ביותר לכולנו. תמיכה של השירות הסוציאלי שניתנה לצוות היתה חשובה ביותר".

 "הלל יפה", חדרה

בבית החולים הלל יפה בחדרה פעלו שתי מחלקות קורונה, אושפזו כ-100  חולים. נפטרו ארבעה.

ד"ר מוחיסן ג'מיל, מנהל מחלקה זיהומיות א', מומחה ברפואה פנימית וברפואה קרדיולוגית: "עד לפתיחת המחלקה הראשונה למאושפזי קורונה, עבדתי ביחידה לטיפול נמרץ לב במערך הלב של המרכז הרפואי הלל יפה. כיום, לאור העובדה שעדיין מאושפזים חולי קורונה בבית החולים, אני עדיין מכהן כמנהל מחלקת זיהומיות א'. במהלך תקופה זו למדתי דברים רבים על בית החולים שלי, בראש ובראשונה על הגאווה שאני חש להיות רופא ועל הגאווה להיות חלק מצוות שזו הנהלתו. הנהלה שעובדת לילות כימים לשמור על רמת רפואה גבוהה ולשמור על מטופליה.

"לעולם לא אשכח את הלילה לפני שנפתחה המחלקה, מחלקה שנבנתה כמעט מאפס. מצאתי את עצמי בשעה שלוש לפנות בוקר מסתובב עם מנהל בית החולים וסגנו במרתף לוודא את המסלול המדויק שיעברו חולי הקורונה הראשונים שייקלטו כך שלא יהיה מגע עם המחלקות הרגילות. שיתוף הפעולה בין כל כך הרבה גורמים בצורה מופלאה – מתחומי רפואה, סיעוד, מקצועות הבריאות והלוגיסטיקה, היה מעורר השראה ומקצועי לעילא ולעילא. הייתי גאה לראות איך כולם מתגייסים למטרה למרות הפחד מהנגיף הלא ברור ותוך התנדבות מלאה לעמוד בחזית המאבק. כל הצוות שלי היה צוות שהתנדב למשימה, מקצועיים ומסורים אחד אחד.

"המסר העיקרי שלי מהתקופה הוא לגבי החשיבות שיש להשקעה בבתי החולים ובתחום הבריאות – עניין שחייב לקבל התייחסות ברמה הגבוהה ביותר ולאורך זמן. מעבר לזה, לעולם לא לשכוח כמה חיי אדם חשובים וכמה אהבת האחר, בריאות ואחווה לא יסולאו מפז".

"לניאדו", נתניה

בבית החולים לניאדו בנתניה הוקמו שתי מחלקות קורונה שקלטו 78 חולים. עשרה נפטרו.

ד"ר אוריאל לוינגר, פנימית ג': "מחלת הכתר פרצה לחיינו כרוח סערה. חודשים ספורים לאחר הדיווחים הראשונים ממחוז וואהן שבסין, חלפה בדרך באירופה והגיעה היישר אלינו. החלו הכנות רבות ולעתים מדכאות במחשבה על אלפי מונשמים הצפויים להיות בטיפולנו, לצד החששות האישיים של כל אחד ואחת מאיתנו, על עצמו ועל היקרים לו.

"כללי המשחק במחלה אינם ידועים. האם מדובר ב-ARDS, האם מדובר במחלה דמוית ARDS אך עם פרמטרים אחרים. האם המרכיב הטרומבוטי הוא החשוב, מתי ובעיקר כיצד תיראה סערת הציטוקינים והאם ניתן לבלום אותה או להשקיטה. מחלה חדשה שניסיון רב בה אין לאדם בעולם והניחוש בה רב.

"תרופות שונות בשוק, הידרוקסיכלורוקווין, סטרואידים, הנשמה מהירה, נוגדי אינטרלויקין ועוד. האם לתת, האם לא לתת, מתי, כמה וכיצד? השאלות מועברות בין המטפלים וכל אחד מביע את דעתו ומוסיף ידע לספר הכתר. מאמרים מתפרסמים ללא ביקורת עמיתים כדי שהידע לא יתעכב וכל אחד צריך לעשות ביקורת אישית על הנאמר והנכתב.

"חכמינו זכרונם לברכה אמרו, "איזהו חכם – הלומד מכל אדם" (פרקי אבות פרק ד' משנה א'). מי הוא האדם היכול להיות חכם? רק מי שמוכן לשמוע מכל אדם ואף הקטן שבקטנים. החכם הוא עניו המסוגל להנמיך עצמו ולשמוע את האחרים. כוחה של הענווה הוא בידיעה שלא כל הכוחות מרוכזים בידיי ויש בעולם דברים יותר חשובים ממני. כשאנחנו לבד, אנו מוגבלים, אבל כאשר אנו מחוברים אל מקור הכוחות, אנו מחוברים למשאבים אינסופיים, לפוטנציאל אדיר ולעוצמה בלתי מוגבלת.

"מחלת  הכתר הביאה אותנו לענווה, ללמידה הדדית מופלאה מכל אדם, גרמה לנו להנמיך ראש ולשמוע את כל הקולות כדי שיחדיו נצליח למצוא את הדרך הנכונה בהבנת המחלה ובטיפולה.

"רבי משה חיים לוצאטו שחי באיטליה לפני כ-300 שנה כותב על מידת הענווה (מסילת ישרים פרק כב): כשיתברר עם העיון והתבוננות הראויה לכל אדם אשר שכלו ישר ולא מתעקש (עקשן שאינו מוכן לשמוע אחרים) אז יקרא עניו אמיתי, שהוא בליבו ובקרבו עניו.

"ראויה מחלה זו להיקרא מחלת כתר הענווה, שלימדה אותנו שיעור בהקשבה, בחיבור בין העוסקים במלאכה, בביקורת, בהשמעת הידע האישי. זה הכתר שבענווה – היכולת ללמוד  בשיתוף הכוחות הרבים יחדיו, למען הבנת המחלה והטיפול בה".

"כרמל", חיפה

בבית החולים כרמל בחיפה פעלו שלוש מחלקות קורונה עם יכולת קליטה של כ-90 חולים. בסך הכל אושפזו במצטבר כ-40 חולי קורונה במתארים שונים, מקל ועד מונשמים. נפטר חולה אחד.

ד"ר שני ברוש, מנהלת מחלקת קורונה 1 וד"ר אורי סגול, מנהל רפואי של מחלקת קורונה 1: "לאחרונה, עם שכוך גל הקורונה הנוכחי, נסגרה המחלקה לטיפול בחולי קורונה. בשיחות הסיכום עם צוות המחלקה, שהורכב ממתנדבים בתחומי הסיעוד, הרפואה והעבודה סוציאלית ממחלקות בית החולים השונות, עלה כי כולנו חשנו שתקופת עבודתנו במחלקה היתה מהטובות שידענו כמטפלים. מדוע? הלא הלכנו אל הבלתי נודע בתנאים לא פשוטים של עבודה במשמרות ארוכות, תחת מעטה המיגון המעיק, חוסר ודאות ודאגה מתמדת ליקרים לנו ולעצמנו. כיצד דווקא במחלקה שריחוק, בידוד והפרדה הם לחם חוקה, נשברו חסמים תפישתיים בהם אחזנו ותחושת הקרבה בין אנשי הצוות ובינם לבין המטופלים היתה כה גדולה, כנה ומשמעותית?

ד"ר אורי סגול, "כרמל"

"תחושת החלוציות ותרומתו של כל אחד מאנשי הצוות לעיצוב אופייה של המחלקה ודפוסי העבודה במחלקה ליוו את הימים הראשונים. בהמשך, הושטחה, כמעט לחלוטין, ההיררכיה הקלאסית של עולם הרפואה בו גדלנו. דעתם והתרשמותם הקלינית של אח/ות שנכנסו למחלקה לא נפלה מזו של הרופאים שצפו בהם בהשתאות מחדר הבקרה והחלטות טיפוליות התקבלו לאחר דיון רב מקצועי של אנשי סיעוד ורפואה גם יחד.

"הכניסות למחלקה נוהלו באופן משימתי ולא בהכרח לפי תפקיד. כאשר רופא נכנס למחלקה, לעתים הוא נדרש גם לסידור מיטות או לפינוי אשפה. כאשר טכנאי רנטגן נכנס לצלם מטופל, הוא גם עזר לחבר חולה לחמצן. תחושת הערך שבעשייה היתה רבה ולמעשה נתנה לכולנו אפשרות להיכנס לנעלי האחר ולהכיר מקרוב את האתגרים עימם הוא מתמודד בתפקידו.

"אנשי צוות שנכנסו ממוגנים למחלקה ידעו שהם לא לבד. חבריהם לצוות השגיחו עליהם וליוו אותם כל העת מחדר הבקרה, כוונו והנחו את פעולותיהם. תחושת הערבות ההדדית והאחריות אחד כלפי השני הגבירה את האמון בין חברי הצוות.

"יחס מטפלים-מטופלים גבוה אפשר לנו, למרות המיגון הפיזי, 'לגעת' במטופלים ובבני משפחותיהם בצורה טובה יותר מאשר בשגרה. תחושה זו של קירבה לחולים היתה מספקת והדגישה עד כמה היא חסרה לנו ביומיום שלנו ועד כמה החלפנו את העשייה הרפואית במדידה כמותית שלה.

"מעבר לכל אלה, תחושת השותפות והסולידריות של כל עובדי בית החולים, אשר היו מגויסים ונרתמו למשימה הביאה לכך שאנשי הצוות והמטופלים במחלקה לא ידעו חסר. רוח התקופה, שהגדירה אותנו מחדש במחלקת הקורונה ושברה מוסכמות מביאה עימה את ההזדמנות לעצב יחד מציאות חדשה במערכת הבריאות".

"פדה-פוריה, טבריה

93 חולים טופלו במחלקה הייעודית לחולי קורונה בבית החולים פדה-פוריה. עשרה חולים נפטרו.

ד"ר משה מתן, מומחה טיפול נמרץ ומנהל המחלקה הייעודית לחולי קורונה: "הטיפול בחולים והעבודה במחלקת קורונה התהוו והתקיימו במתח שנוצר במספר צירים שונים. בין הצירים הללו ניתן למנות את הציר המקצועי-רפואי, ציר כוח-האדם, ציר הדרישות האדמיניסטרטיביות, ציר האתיקה הרפואית, ציר התקשורת והקשר עם הציבור ועוד אחרים. כל אחד מהצירים הללו העלה בפנינו אתגרים שונים וספציפיים אך בכולם היו גם מאפיינים אשר חזרו על עצמם, אם לא באופן זהה אז בוודאי בקווים כלליים.

"חלק מהמאפיינים הבולטים בהקשר זה היו לטעמי – התמודדות עם החדש והלא מוכר; יצירת קשרים מקצועיים ובין-אישיים עם אנשי מקצוע מהארץ והעולם תוך הפרדת עיקר מתפל וזיהוי וסינון של fake news ו-fake-science החל מהרמה עולמית ועד לרמת השמועות בתוך המחלקה; שמירה על גמישות מחשבתית ותפעולית בתנאי אי ודאות ודרישות משתנות באופן תדיר; שמירה על אינטגריטי מקצועי והתנהגותי וכן הכלה של חששות וקשיים רגשיים.

"בעוד בחלק מהצירים ובחלק מהמאפיינים אני חש שעשינו עבודה טובה ולפעמים אף טובה מאוד, ברור שיש עוד מקום רב לשיפור. אני מאמין בלב שלם שהניסיון שרכשנו באביב 2020 ישרת את מערכת הבריאות כולה, את המרכז הרפואי וגם אותי באופן אישי באתגרים שעוד נכונו לנו בעתיד, עם או בלי גל שני של קורונה".

פרופ' משה בן עמי,  מנהל האגף לאם ולילוד ומנהל מתחם מיוחד ונפרד עבור יולדות חשודות או חולות בקורונה: "כמנהל האגף לאם ולילוד, תחום שלא ניתן לעצור בו את הפעילות, הבנתי מיד שצריכים ליצור שני מסלולים מקבילים. כלומר, מסלול מופרד לנשים חולות או חשודות כחולות קורונה. זה היה האתגר המיידי והלא פשוט, ואכן תוך שבוע יצרנו מסלול שכולל מיון נשים, מיון יולדות, חדר לידה ומחלקת אשפוז נפרדים. הנהלת המרכז ומחלקת האחזקה הוכיחו יעילות יוצאת מן הכלל ותוך שבוע מפרוץ המשבר השלמנו את ההיערכות  עם כל אמצעי המיגון  הנדרשים עבור החולות והצוות.

"אחד הקשיים היה עבודה תחת מיגון שהכביד מאוד על העבודה המורכבת של קבלת לידות. אתגר נוסף היה ללמוד את המחלה והשפעותיה על העובר, על האישה ההרה, על הלידה וההנקה. הציבור שאל ולנו היו תשובות מבוססות על מידע חלקי בלבד.

"המעבר לעבודה בקפסולות ובמתכונת של משמרות 12/24 שעות בהתראה של שעות בודדות גם לא היה פשוט כמו גם השינויים בהנחיות על בסיס יומי ושינויים בפרוטוקולים המחלקתיים בהתאם לכך. שגרת העבודה של מחלקה שהיא גם קלינית, אקדמית ושעוסקת במחקר,השתנתה לחלוטין. נאלצנו ללמוד לקיים ישיבות עבודה, הצגת מטופלות ומתן הרצאות לסטודנטים לרפואה באפליקציית זום וכל זה תוך שמירת מרחק ועטיית מסיכות.

"שמחתי לראות כיצד בעת משבר יש שיתוף פעולה של כל הסקטורים במחלקה ובמרכז הרפואי, כל הצוות התגייס כאחד להתמודדות עם האתגר שהוצב בפנינו ואכן הוכחנו מקצועיות, מסירות ועמדנו בחזית המאבק בקורונה בהצלחה. מקווה כמו כולם שהמגיפה מאחורינו ולא נחווה גל שני, אבל אם יהיה גל שני, אנחנו מוכנים!".

"ברזילי", אשקלון

בבית החולים ברזילי באשקלון פעלו שלוש מחלקות קורונה, מחלקת השהיה לחשודי קורונה וטיפול נמרץ נשימתי. 92 חולים טופלו. שלושה נפטרו.

ד"ר אלכס רוזוב, מנהל מחלקת קורונה: "בימים אלה אנחנו, רופאים, אחיות, צוות פרא רפואי וכוחות עזר, מנסים לחזור לשגרת חיים ומשתדלים להשאיר מאחור את הטלטלה שעברנו. אולם, אין ספק שיצאנו מהסערה הזאת אנשים שונים, גם מבחינה מקצועית וגם כבני אדם.

"כשאני מסתכל בעיניים של אנשי הצוות שהייתי איתם בשדה הקרב, בפנים, אני רואה מבט של אדם שמשדר איתי באותו תדר ואנחנו מבינים אחד את השני בלי מילים. בתקופה הזאת גיליתי את עוצמת האנשים שאני עובד איתם יומיום וגם את של אלה שפחות הכרתי כי בשגרה אנחנו עובדים במחלקות שונות. אני גם יודע שיש לי על מי לסמוך בשעת חירום.

"איפה את האחות בלה, באיזו מחלקה את ממשיכה את העבודה היומיומית שלך? כשפנית אלי כראש צוות אחרי שיצאת מתוך 'האזור המזוהם' ואמרת לי שבזמן הפעולה הפולשנית לחולה קורונה קשה קיבלת נתז נוזלים מהחולה ישירות לתוך העין (אפרופו המיגון המלא, שלא תמיד עוזר), עניתי לך שאת כנראה צריכה להישאר בבידוד בית למשך שבועיים. מיד העיניים שלך התמלאו בדמעות. ניסיתי להרגיע אותך שאת לא צריכה לדאוג, לא בטוח שזה היה נוזל מזוהם, שהכל יהיה בסדר. כמה נבוך הרגשתי כשגיליתי שלא הבנתי את הרגשות שלך כאשר ענית לי שלא אכפת לך אם נדבקת בקורונה אלא מזה שאת משאירה את הצוות כאן לבד, ללא העזרה השלך.

"בפעם הבאה כשיזדמן לכם להגיע למחלקות השונות בבתי החולים, לסניפים של קופות החולים, לבתי מרקחת, לבתי אבות, תסתכלו על אנשי צוות שממשיכים את עבודתם הנאמנה ותצדיעו להם.  הם גיבורים אמיתיים".

ד"ר בוריס גולצמן, מנהל מחלקת קורונה: "תקופת הקורונה היתה בהחלט אירוע מטלטל, מאתגר ומעניין בו זמנית. לא חווית עד כה אירוע רפואי בעוצמה כזו. תחילה היה דאגות וחששות רבות, האם המיגון מספק הגנה הרמטית? האם אני יכול להדביק את בני המשפחה, כולל נכדים קטנים והורים מבוגרים מאוד ואיך למנוע זאת? הייתי צריך לחשוב על לוגיסטיקה חזרת הביתה, איפה להתרחץ ואיפה להחליף בגדים.

"היתה התרגשות גדולה מכניסה ראשונה למחלקה מזוהמת. ראיתי זמן קצר קודם לכן סדרה על צ'רנוביל ובפעמים הראשונות הרגשתי שאני נמצא בסיטואציה דומה מול אויב בלתי נראה, אין תחושות גופניות של סכנה אך אתה מתוח מאוד עקב דיווחים על תחלואה ותמותת רופאים מאיטליה.

"בהמשך, כאשר ראינו שלא נדבקים, המתח התפוגג והעבודה הפכה לרוטינה מוזרה של תכנון קפדני מראש - מה כל אחד צריך לעשות בזמן שהותו קצר בשטח מזוהם. היו הרבה טלטלות והתלבטויות על גיבוש נוהל טיפולי שהשתנה כל הזמן עם קבלת מידע רב ממקורות שונים או על מקרה מסוים. בהמשך שמנו לב שפחות חולים מידרדרים ולא נזקקים להנשמה פולשנית. אם לסכם, זו היתה חוויה עוצמתית ובלתי נשכחת".

"וולפסון", חולון

בבית החולים וולפסון בחולון פעלו שתי מחלקות קורונה עם יכולות לקלוט למעלה מ-70 חולים בדרגות חומרה שונות, יולדות, יילודים, מטופלי דיאליזה וחולים במחלות כרוניות משולבות. בסך הכל טופלו 100 חולים, מרביתם קשים ומונשמים. 15 נפטרו - רובם מבוגרים מאוד שהגיעו מבתי האבות בסביבת בית החולים.

ד"ר מרגריטה משבי, מנהל מחלקת קורונה: "בידוד, אי ודעות, פחדים, חששות, פירוק המחלקה, תסכול - כך התחלנו את מגיפת הקורונה והיום אנחנו כמעט מאחוריה. תקופה של אתגרים רבים וביחד עם זאת תקופה של חוויות מרתקות, תקופה של עידוד, תמיכה, עבודה ביחד, תקופה בלתי נשכחת!

"כששאלו אותי האם אני מוכנה  לנהל מחלקת קורונה, לא חשבתי לרגע והסכמתי מיד. ידעתי שאנו עומדים לפני אתגרים משמעותיים, לא פשוטים, לא מוכרים שעוררו חשש רב בהתחלה. אז נזכרתי באמירה 'כל ההתחלות קשות, אך כל ההתחלות הן הזדמנויות חדשות להצלחה'. כך התחלנו במשימות קשות, במשימות שלא צפינו ולא חווינו בעבר. בתוך זמן קצר שינינו את עבודתנו הרגילה לעבודה בתנאים שונים לחלוטין. נהניתי מאוד ללמד וללמוד דברים חדשים, הכרתי עולם שלא נחשפתי אליו לפני כן וגם הצוות עבר תהליך שבו הוא רכש ידע רב.

"זו הזדמנות לומר תודה ענקית לאנשים שהיו מעורבים בהצלחת טיפול בחולי קורונה, תודה על מסירות, הנכונות, על תמיכתכם - בזכות כל אחד ואחת מכם הגענו להרבה הישגים ופתרנו ביחד קשיים שהיו בדרך. זו היתה תקופה מאתגרת אך לא פחות מעניינת".

"העמק", עפולה

בבית החולים העמק שלוש מחלקות טיפלו בחולי קורונה ובחשודים לקורונה. סך הכל 78 חולים, שכולם הבריאו ושוחררו למעט שלושה חולים סיעודיים מורכבים, שהועברו מבית אבות ונפטרו בתוך זמן קצר מהגעתם לבית החולים.

ד"ר ביביאנה חזן, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות: "מגיפת ה-COVID-19 היא אירוע של פעם ב-100 שנה. כמומחית למחלות זיהומיות, להיות חלק מאירוע כזה זו חוויה מרגשת, מלמדת ובלתי נשכחת. מדינת ישראל נכנסה לאירוע זה באיחור של חודשיים מתחילת ההתפרצות בסין וזה אפשר לנו ללמוד על המחלה: דרכי ההעברה, חומרתה, ההתמגנות והטיפול.

"בתחילת ההתארגנות היה ברור שמוטל עלינו להכין את בית החולים לקבלת חולים כאשר הדגש היה על הפרדת מטופלים עם COVID-19 מחולים אחרים ומהצוות המטפל על מנת למנוע הדבקתם. אישית, חשתי אחריות עצומה לשמור על הבריאות של כל אחד מאנשי הצוות בבית חולים, דאגתי שיהיה מספיק ציוד התמגנות ובאיכות טובה. הדרכת הצוותים לשימוש נכון בציוד המיגון היה חלק משמעותי בשלבים הראשונים, סיירנו במחלקות כדי לוודא שכולם עובדים בצורה נכונה ונכנסנו למחלקות בהם אושפזו חולי קורונה יחד עם הצוותים המטפלים.

"שלושה חודשים אחרי תחילת ההתפרצות בארץ, אני מסתכלת לאחור וגאה בצוותים שלנו שעבדו לילות כימים וטיפלו בצורה יוצאת מן הכלל ביותר מ-70 חולים, כאשר אף אחד לא נפטר. בנימה האישית, אני חשה סיפוק מכך שהתנהלות ברוגע ובשיקול דעת אך גם עם נחישות הובילה את בית החולים לדרך הנכונה והבטוחה, וההישג החשוב ביותר הוא  שאף איש צוות בבית החולים לא נדבק".

ד"ר גיא דורי, מנהל מחלקה פנימית ה' קורונה: "ימי קורונה התחילו ככדור שלג של תחזיות קודרות ולאחר שהתנדבנו להיות מחלקת קורונה, למדנו להכיר את העוצמה האנושית של צוות מחלקה מלוכד, מגויס, מחויב ואמיץ. אני גא במקצוע שלי – רפואה פנימית, שבאופן טבעי מובילה את הטיפול בתנאי אי ודאות, ובמיוחד גאה בצוות שלי.

"למדנו גם להעריך את כל 'תומכי הלחימה' של בית החולים, שעבדו במסירות רבה, החל מהמנהל האדמיניסטרטיבי ועד לאחרון עובדי המשק ששמרו על ניקיון המחלקה ועל חיינו.

"עוד דבר שלמדנו הוא שנדרשים איפוק, הקשבה והחלטיות לטפל במחלה לא ידועה, ללא טיפול תרופתי מוכח. יש חשיבות עצומה לרופא מנוסה ליד מיטת המטופל, שיכול להעריך את מצבו מרגע לרגע ולקבל החלטות גם בתנאי אי ודאות.

"למדנו שחולים שניטלו מהם חירויות בסיסיות סובלים נפשית ומציגים מורכבות טיפולית רבה, שקיבלה מענה מצוות רב מקצועי ייחודי גוף-נפש. למדנו שמערכות אלקטרוניות משוכללות עם מסכים גדולים לעולם לא יחליפו את מגע ידה של האחות או חיוכו של הרופא. בסוף התקופה, אנחנו עדיין לומדים, אבל ערוכים ומוכנים טוב יותר לפרק הבא".

ד"ר עינת מדר, מנהלת היחידה לרפואה משולבת פנימית ובריאות הנפש: "כפנימאית וכפסיכיאטרית במחלקת קורונה נכנסתי בראש ובראשונה כפנימאית, כמצופה. לצד הטיפול הסטנדרטי, המתבקש, לא יכולתי להתעלם מהאספקט הנפשי של המאושפזים. התופעה הבולטת ביותר היתה Learned helplessness - כתוצאה מהבידוד הכפוי, תחושה של ענישה ללא ביצוע פשע והיעדר גרייה, התפתחו התנהגויות של חוסר אונים ללא הבדלי מגדר, דת או גיל. בשלבים מאוחרים יותר של האשפוז בלטו תסמיני דיכאון אשר הקשו על ההחלמה.

"לא יכולתי גם להתעלם מהמספר הרב של חולי הנפש שנכנסו למחלקה עם תסמינים נפשיים אשר פורשו לעתים כתסמיני מחלת הקורונה. דוגמה מייצגת הינה פרשנות של התקפי חרדה כדהקומפנסציה נשימתית.

"כך, נכנסתי בכובע של פנימאית אך עיקר האתגר היה הטיפול הנפשי: הרגעה, קרקוע, השריית שינה ופסיכותרפיה קוגניטיבית-התנהגותית ותמיכתית. בעזרת צוות גדול של מטפלים שהוקם וטיפל ליד מיטת החולה ודרך מצלמות, הצלחנו להכניס את רפואת הנפש כחלק מה-standard of care במחלקה. עידן הקורונה אפשר להפיל מחיצות מלאכותיות. אחוזי ההחלמה ותגובות החולים המשוחררים הבהירו שוב כי ההפרדה היא רק אצלנו, המטפלים".

"זיו", צפת

מחלקת ההתפרצות במרכז הרפואי זיו נפתחה בתחילת חודש מרץ, החולה הראשון התקבל ב-13.3 והחולה המונשם הראשון הגיע בתחילת חודש אפריל. לאורך כל תקופת ההתפרצות, אושפזו במרכז הרפואי זיו 31 חולים, ארבעה מהם מונשמים. לא נרשמה תמותה מסיבת מוות של קורונה, אך שני חולים נפטרו לאחר החלמה.

ד"ר עלא אבו סאלח, רופא בכיר בטיפול נמרץ, מנהל מחלקת הקורונה:  "הקורונה העמידה אותנו בפני תופעה כלל עולמית מעניינת מאוד, בה בתקופת זמן מאוד קצרה נצפו, נחקרו ותועדו אלפי מקרים במחקרים ומאמרים. זו היתה הפעם הראשונה שלי כרופא שבה התבצעה למידה תוך כדי טיפול, ללא פרוטוקול ידוע מראש. צוות המחלקה הורכב ממתנדבים מצוותים שונים שלא הכירו זה את זה קודם אך העבודה המשותפת בתקופה כה קריטית יצרה שותפות גורל ותחושת שליחות וחוד חנית רפואי.

"המקרה המעניין ביותר היה בו אישה, בשבוע ה-33 להריונה, הגיעה עם תסמיני המחלה לאחר שבעלה אושפז מספר ימים קודם לכן. האישה פיתחה תסמונת כשל נשימתי. צוות ממחלקות טיפול נמרץ בילוד, יולדות ומחלקת התפרצות החליט על לידה קיסרית. התינוק שהה בפגייה ללא תסמינים של מחלת הקורונה, האמא נזקקה לתמיכה נשימתי של מספר ימים, ולאחר גמילה מהנשמה שוחררה לביתה, האב שוחרר למלונית, בהמשך שחררו את התינוק לביתו.

"זו היתה חוויה מקצועית ואישית יוצאת מגדר הרגיל, שהוכיחה לכולנו כי מערכת הבריאות כולה והמרכז הרפואי זיו ערוכים להתמודד עם מצבי קיצון".

"גליל נהריה", נהריה

בבית החולים לגליל נהריה היו שתי מחלקות קורונה ובסך הכל 65 מאושפזים. אחד החולים נפטר.

ד"ר אדוארד קייקוב, מנהל מחלקת קורונה א': "עד להתפשטות מחלת הקורונה, שימשתי מנהל המחלקה הפנימית-גריאטרית במרכז הרפואי לגליל בנהריה, וברגע שהוחלט על פתיחת מחלקה לחולי קורונה, נבחרתי לנהל אותה ולהוביל את המאבק נגד הנגיף.

"בתוך פרק זמן קצר הפכה המחלקה בראשותי - שהיתה מיועדת לאוכלוסיית הגיל השלישי - לדבר שמעולם לא נחשפתי אליו עד אז, משהו בסגנון 'האח הגדול', עם מצלמות ומוניטורים, מסכי טלוויזיה ומכשירי קשר. תקופת ההכנה היתה מאוד לא פשוטה והצוות היה לחוץ ביותר כיוון שלא ידענו מול איזה אויב אנו עומדים והיכן יפגוש אותנו.

"ב-10.3.2020 התחלנו לקבל את החולים הראשונים. אלה היו חבר'ה צעירים שחזרו מחו"ל, שם נדבקו במחלה. עם הזמן למדנו תקשורת בלתי ישירה דרך המסכים. זה היה לא פשוט להסתמך על אנמנזה ומדדים חיוניים, כיוון שאי אפשר היה לבדוק את החולה מקרוב באופן שוטף.

"מתקופה זו אזכור חוויה אחת מרגשת, אותה אקח איתי תמיד. במחלקה אושפז צעיר חרדי בשנות ה-20 לחייו, שחזר מחו"ל וככל הנראה נדבק בנגיף בטיסה. הדבר הראשון ששאל ברגע שהגיע היה מתי ישתחרר. התברר שהוא היה אמור להתחתן כשבועיים לאחר מכן, ואם לא היה מספיק, היה נאלץ לדחות את החתונה לזמן רב בשל חג הפסח וספירת העומר. הוא סבל מתסמינים לפחות במשך שבוע והבדיקות הראשונות שאותן עבר גילו כי הוא עדיין חיובי למחלה.

"מועד החתונה הלך והתקרב והחולה עדיין לא יכול היה להשתחרר לביתו. גם מבעד למסכי הטלוויזיה במעגל סגור ניתן היה לחוש את העצב הרב בו היה שרוי. ביום שבו היה אמור להיערך טקס החתונה, החלטנו לעשות לו חגיגה ספונטנית כדי להזכיר לו שהוא לא לבד ולרומם את רוחו. יחד עם כל הצוות הרמנו כוסית יין והתכבדנו בעוגה - הוא במחלקת האשפוז ואנו בחדר הבקרה - ולפחות הצלחנו לגרום לו לחיוך קטן בזווית הפה. כעבור ימים ספורים התברר שהחלים סופית, ויממה לפני חג הפסח, נערכה החתונה.

"עם הזמן הצוות הרפואי והסיעודי הלך והתמקצע וכאשר הגיעו חולים קשים יותר, הוא היה כבר מיומן מאוד. צוות המחלקה היה מאוד מגובש, וכיאה לאוכלוסיה המתגוררת בגליל הוא כלל עובדים יהודים, נוצרים, מוסלמים ודרוזים, כולם משפחה אחת גדולה שחשה שותפות גורל מול אויב לא ברור. עם סגירת המחלקה, חזרתי לשמש מנהל המחלקה הגריאטרית, אך את התקופה הזו לא אשכח עוד זמן רב".

"מאיר", כפר סבא

בבית החולים מאיר בכפר סבא פעלו שלוש מחלקות קורונה וטיפול נמרץ-קורונה. אושפזו 108 חולים. עשרה נפטרו.

ד״ר יונה קיטאי, מנהלת מחלקה פנימית ג׳ ויחידת הכבד; מנהלת מחלקת קורונה: "ימי הקורונה בפנימית ג׳ ב'מאיר' היו ימי חסד. הזרקור מופנה לחזית, כמו בכל מלחמה,  והחזית היא אנחנו. כל המשאבים, כל הציוד, כל האמפטיה והאהדה - הכל זורם אלינו, מבלי שפצינו פה. אם לא די בכך, הרי שמדי צהרים, גם נוחתים משלוחי מזון ממיטב הקולינריה הישראלית לפנק את חיילי הקורונה. מצב הרוח אופורי, פתאום עדנה למחלקה הפנימית, פתאום שוב מונח הכתר על ראש המלכה.

"לא באמת הבנו על מה המהומה, במה זכינו? נכון, היו כמה חולים קשים במיוחד, אבל הם היו מעטים. לרוב החולים היתה מחלה יציבה שלא באמת חייבה אשפוז בתנאי לוקסוס כאלה, והיו גם אלה עם וירוס, שמחפש מחלה.

"ואז הגיע יום העצמאות, ולא פחות ממטס אקרובטי שטף את שמי הארץ לכבודנו. יצאנו אל מדשאת בית החולים והודינו לטייסים בנפנוף זרועות אל על. המחשבה על היום שאחרי היתה שם כל העת, והיום הזה לא איחר להגיע. שוב אותה הזקנה בפרוזדור, שוב המאבק מדיר השינה על כל תקן, שוב אותה רכבת הרים חסרת רחם, רק בלי האמפטיה ובלי המשאבים.

"האלסטיות שלנו אדירה, הוכחנו את זה במלחמת הבזק של הקורונה ואנחנו מוכיחים זאת יום יום במלחמת ההתשה הארוכה מנשוא. המלצות ועדת טור-כספא מונחות על שולחנם של קברניטי מערכת הבריאות, זו העת לישמן, לפני הגל הבא".

"שמיר-אסף הרופא", ראשון לציון-באר יעקב

ד"ר יוני שפירא, מנהל מחלקת קורונה: "לאחר תקופה ארוכה וקשה עם נגיף הקורונה, אין ספק שהתמודדנו עם הרבה אתגרים. המציאות החדשה אילצה אותנו ללמוד דברים חדשים ולהיזכר בדברים ישנים. התברר שהוירוס הסיני הקטן הצליח להוציא מאיתנו הרבה דברים טובים.

"עבודה מתוך חוסר ודאות – נזכרנו לחשוב. בתחילת התקופה, לא ידענו הרבה על מחלת הקורונה. איך הוא תוקף את הגוף, איך הוא עובר מחולה לחולה, איך אפשר לנצח אותו. ב-2020, זהו מצב לא רגיל בעולם הרפואה. אנו יודעים לטפל בדלקת ריאות, בהתקף לב, באירוע מוחי. אך כאן היתה מחלה חדשה. אז למדנו לצעוד קדימה מתוך ערפל של חוסר ודאות. לסמוך על האינטואיציה, על תחושת הבטן. להחליט גם שאין לנו את כל הנתונים. To be comfortable with uncertainty.

"עבודת צוות – לסמוך על עצמנו. כאמור, עבדנו מתוך חוסר ודאות אך ידענו עם מי אנו עובדים. כולנו נרתמנו באומץ ובמרץ למטרה החדשה. עבדנו כתף אל כתף, יום ולילה, ללא התחמקות מהאתגר הקשה. היכולת לסמוך על עצמנו ולעבוד יחד בשיתוף פעולה נתנה כוח ומילאה את החלל גם כאשר חסר לנו ידע רפואי. למדנו שוב שהדבר החשוב ביותר הוא ההון האנושי.

"לעמוד לצידו של החולה – כמובן, זהו עיקרון לא חדש ברפואה, ותיק אך לעתים נשכח, אך לא פחות חשוב מתרופה יקרה או מניתוח חדש. במצב שהחולה המאושפז הרגיש פחד וחרדה, תפקידינו היה לדבר, להרגיע ולעודד, למרות שלא תמיד ידענו מה יקרה איתו מחר. החזקנו לו את היד, גם אם כפפת גומי הפרידה בינינו. כן, עברנו תקופה קשה אך למדנו הרבה כמטפלים וכבני אדם".

נושאים קשורים:  מגיפת הקורונה,  מחלקות קורונה,  בתי חולים,  מנהלי מחלקות,  טיפול נמרץ,  פנימית,  נגיף הקורונה,  רופאים,  חדשות,  מגזין
תגובות
 
אנונימי/ת
27.05.2020, 20:23

למה אין מילה על בנימין קוסלובסקי משערי צדק?

27.05.2020, 21:15

אחיי גיבורי התהילה!

אנונימי/ת
28.05.2020, 10:15

אין ספק שקבוצה זו של רופאים עבדה קשה מאד בתקופת הקורונה ולכן, כל הכבוד להם!
אבל מרבית הרופאים בבתי החולים ובקהילה היו בטלים כיוון שחולים לא הגיעו ( רוב הציבור לא מודע לכך).
"זוהי תקופת העבודה הקלה ביותר מאז תחילת ההתמחות" אמרה לי מתמחה.

לכן, האידיאליזציה של התנהלות הרופאים כגוף בתקופת הקורונה מוגזמת, יש צורך במעט צניעות.
האם שיווק מוגזם זה משרת את האינטרסים של מישהו ?? ( חס וחלילה...)

אנונימי/ת
01.06.2020, 01:46

נכון, היה הכי "אי שיויון בנטל", ובית החולים לא השכיל להטיל על המחלקות ה"רגילות" לעזור למחלקות הקורונה. בנוסף, עקב פחד מהקורונה פוספסו מחלות "רגילות", כיון שחולים שהיו חשודים כחולי קורונה לא נבדקו היטב (הצוותים בדקו אותם מרחוק) עקב החשש מהדבקות.