• יו"ר (בפועל): פרופ' נדב דוידוביץ
  • מזכיר האיגוד: ד"ר ערן קופל
  • גזברית: ד"ר איריס רסולי
  • חברת ועד: ד"ר מאיה לבנטר-רוברטס
  • חבר ועד: ד"ר מיכל ברומברג
  • חבר ועד: פרופ' חגי לוין
  • ועדת ביקורת: ד"ר עמוס מור, פרופ' אילנה בלמקר, ד"ר קרן לנדסמן
דעות

מנהל מחלקת קורונה ב"השרון": זוהי המשימה הלאומית שלנו

"ההתמודדות הקשה ביותר שלי היא עם חששות הצוות הרפואי. במחלה הזו אנחנו צריכים להתקרב הרבה פחות לחולה ולגעת הרבה יותר במסכים. כל ההוראות הן בניגוד להתנהגות הטבעית שלנו והדיסוננס הזה מצטרף לחשש להידבק

מי שלא השקיע בתשתיות קורונה יקבל יחסית יותר רופאים בפחות כסף. צילום אילוסטרציה

המהות שלנו כרופאים היא לצעוד לפני המחנה ולטפל בחולים ללא הבדל דת, גזע, מין או מחלה. מאז ומעולם עמדו בחזית התחלואה הרופאים הפנימאים שטיפלו ומטפלים בחולים מורכבים, לעתים בחולים עם מחלות מידבקות שהסיכון להידבק בהן גבוה. לכן, כשפנו אלי וביקשו ממני להקים את המחלקה המבודדת הייעודית לחולים במחלת הקורונה, לא היתה שאלה בכלל.

כבר 40 שנה שאני מתייעץ עם אשתי בהחלטות החשובות באמת, וגם הפעם התייעצתי איתה וקיבלתי את הסכמתה. כמי שחיה איתי כבר הרבה שנים, היא מכירה אותי וידעה שאני מתנדב לדברים כאלה ולכן הסכימה איתי שזו השעה להתגייס. ככה זה לחיות עם רופא - מתרגלים לשאת בעול, ואין ספק שהיא נושאת בו יחד איתי.

ידעתי שהצוות שלי ואני נעמוד במשימה הזו שהיא שליחות של ממש. משימות לאומיות כמו זו הן אף פעם לא משימה אישית, זוהי משימה צוותית. אני גאה בצוות המחלקה ובבית החולים השרון שהתגייס על כלל מחלקותיו והולך יחד איתי למשימות האלו.

בבתי חולים רבים בישראל החלו לפתוח מחלקות ייעודיות לטיפול בחולי הקורונה, ברובן אלו מחלקות פנימיות שנוטלות על עצמן את המשימה הזאת תוך הבנה כי מדובר בעבודה סביב השעון באירוע מתגלגל שאין לנו עדיין צפי לסיומו.

ההתמודדות הקשה ביותר שלי כמנהל היא עם חששות הצוות הרפואי. בניגוד לעבודה היומיומית שבה אנחנו אמונים על בדיקה על ידי נגיעה בחולים וטיפול קרוב, גם פיזי, במחלה הזו אנחנו צריכים להתקרב הרבה פחות לחולה ולגעת הרבה יותר במסכים. כל הוראות ההיגיינה הן בניגוד להתנהגות הטבעית שלנו. הדיסוננס הזה מצטרף לחשש הטבעי של כל אחד מאיתנו להידבק.

חשוב לזכור כי אחד העקרונות במצבים כאלה הוא לשמור על הצוות הרפואי מכל משמר. אנחנו שומרים על עצמנו על מנת שנוכל לטפל בחולים. ולכן זה הקושי  העיקרי בהתמודדות שלי כמנהל – זה בעיקר מצריך סובלנות ודוגמה אישית.

ברמה הלאומית והבינלאומית, אחד הדברים הקשים ביותר באירוע הזה הוא חוסר הידיעה לקראת מה אנחנו הולכים והשלכות הרוחב על כל שגרת החיים, לא שלנו כצוות רפואי אלא על שגרת החיים של כל אחד ואחד מהאנשים. אני בטוח שכל אחד מהקוראים מרגיש את חוסר הידיעה הזו.

דווקא חוסר הידיעה והחשש הזה מקלים על ההחלטה לקחת על עצמנו את המשימה הזו משום התובנה שההשלכות והפגיעה הרב תחומית על כל שגרת החיים עלולות להיות עצומות.

ארשה לעצמי בנימה אישית לומר את שמטריד אותי גם כרופא וגם כאזרח: אנחנו עדים לתופעה לא רצויה ומדאיגה מאוד של אלימות מילולית וחוסר סובלנות כלפי אלה שנדבקו שלא באשמתם ולא בידיעתם. חוסר ההבנה וחוסר הסובלנות יכולים לפרק גם את החברה העמידה ביותר. אל לנו לעמוד מנגד תופעות אלו.

אני מאחל לכל בית ישראל בריאות שלמה וטובה ושיחד כחברה נצליח להתגבר על האתגר הנוכחי.

נושאים קשורים:  ד"ר דרור דיקר,  בית החולים השרון,  נגיף הקורונה,  מגיפה,  צוות רפואי,  קורונה,  דעות
תגובות