באחרונה אנו עדים למלחמה על התודעה הציבורית בדבר חשיבות החיסונים לבריאותנו. מחנה המתנגדים מפיץ ברשתות החברתיות את דעותיו ללא כל מעצור, והתוצאה הבלתי נמנעת היא שמספרם של אלה שאינם מתחסנים עולה, חסינות העדר יורדת ואנו עדים להתפרצויות חמורות של מחלות מידבקות, ובראשן החצבת האלימה.
עוד בעניין דומה
עיקר הפגיעה הוא בקהילות הנמנעות מחיסונים באופן מודע. אלא שמחלות מידבקות אינן מכירות בגבולות כלשהם והן פוגעות גם באנשים תמימים, בעלי חסינות ירודה או כאלה שאינם יכולים להתחסן. עניין זה כה חמור, עד שארגון הבריאות העולמי (WHO) קבע שהימנעות מקבלת חיסונים היא אחד מעשרת האיומים על הבריאות העולמית לשנת 2019.
קהילת הרופאים אמורה לקחת חלק פעיל בדיון הציבורי בדבר חשיבות החיסונים. עליהם להיות מובילי דעה ולהטיל את כל כובד משקלם המקצועי על מנת לשכנע את ציבור המטופלים להקפיד ולקיים את חובת החיסונים. אך מה ייעשה עם רופא היוצא כנגד מדיניות החיסונים של המדינה? מה ייעשה עם רופא שמטיל אימה מעל כל במה אפשרית כשהוא מספר על הנזק הנוראי היכול להיגרם, לכאורה, משימוש בחיסונים? חופש הביטוי וחופש הדיבור הם זכויות יסוד בכל חברה דמוקרטית, אך האם גם רופא זכאי לחופש זה ללא כל הגבלה או תנאי?
לעצה הניתנת על ידי רופא המתנגד למתן חיסונים יש משקל רב. הדבר נגזר מהשכלתו המקצועית ומהרשיון לעסוק ברפואה שניתן לו על ידי המדינה, שכנגד מדיניות החיסונים שלה הוא מתייצב. מתן גושפנקה מקצועית להתנגדות לחיסונים והפצת מידע שקרי ומטעה על נזקי החיסונים פוגעים בבריאות הציבור ומחייבים למצוא את האיזון הראוי בין חופש הביטוי לבין הגנה על בריאות הציבור.
סוגיה זו התעוררה ביתר שאת לאחר שכמה רופאים, העוסקים בתחום ההומיאופתיה, נקראו לשימוע במשרד הבריאות לאחר שפעלו נגד מדיניות החיסונים של המדינה והציעו למטופליהם חיסונים אלטרנטיביים. מקוממת במיוחד היתה עצתם בדבר מתן חיסון הומיאופתי, לכן ראוי בנקודת זמן זו לחזור ולהסיר את האבק מעל ההונאה הגדולה הנקראת הומיאופתיה.
הרופא הגרמני ד"ר סמואל האנמן (1755-1843) הציע את יסודות הטיפול ההומיאופתי לאחר שמאס בשיטות הרפואה של אותם הימים. טיפול כזה נשען על כמה עקרונות: הראשון הוא עקרון הדמיון, או כפי שהוא מכונה "דומה בדומה יירפא". דהיינו, אם תרופה הומיאופתית יוצרת תופעות לוואי מסוימות באדם בריא, הרי שיש להשתמש בה לטיפול בחולה הסובל מאותם הסימפטומים. לדוגמה, מגע עם בצל יוצר גירוי של הריריות בעיניים ובאף עם נזלת ודמעת, מכאן שתרופה המופקת מבצל תהיה טובה גם לקדחת השחת.
העיקרון השני של ההומיאופתיה הוא עקרון המיהול, שלפיו התרופה ההומיאופתית מאבדת את רעילותה ורוכשת יעילות גוברת ככל שהיא מהולה יותר בתמיסה המבוססת על מים או אלכוהול. כדי ליצור תרופה הומיאופתית יש למהול אותה ביחס של 1:100, ולעשות זאת 30 פעמים. התוצאה היא תמיסה שבה ריכוז החומר מקורי הוא 10 בחזקת מינוס 60. ספק אם ד"ר האנמן הגרמני הכיר בחייו את קבוע אבוגדרו, הקרוי על שם החוקר האיטלקי בן המאה ה-19 אמדאו אבוגדרו. כבר בשנת 1811 אבוגדרו חישב ומצא שבמיהול של 10 בחזקת מינוס 24 לא נשארת בנוזל המיהול אפילו מולקולה אחת של החומר המקורי.
המשמעות המדעית הנגזרת מקבוע פיזיקלי זה היא שכל תרופה הומיאופתית אינה מכילה דבר חוץ מהמים שבהם דוללה התרופה המקורית. כדי ליישב סתירה זו יצרה ההומיאופתיה את התיאוריה המופרכת בדבר הזיכרון המולקולרי לחומר הכימי המקורי שהיה בתמיסה טרם נעלם ונמוג במיהולים החוזרים. זיכרון זה נושא לכאורה את השפעת התרופה.
הומיאופתיה עומדת בניגוד גמור למדע ולעקרונות הבסיסיים ביותר של הפיזיקה, הכימיה והפרמקולוגיה. סקירות נרחבות (מטא אנליזות) של מחקרים רבים, שנעשו מאז שנות ה-80 של המאה הקודמת, הראו שלהומיאופתיה אין כל השפעה החורגת ממידת ההשפעה של הפלצבו בטיפול במגוון רחב של מחלות.
אם כך, כיצד זכתה שיטת הטיפול הזו למעמד של גישה מקובלת? בשנת 1903 הזמינה ההסתדרות הרפואית האמריקאית (AMA) את המרפאים ההומיאופתיים להצטרף לשורותיה. זה נעשה מסיבה פוליטית בלבד: איחוד כוחות נגד הרפואה האוסתיאופטית, שבה ראתה ה AMA-אויב גדול יותר. בשנת 1939 התיר מינהל המזון והתרופות בארצות הברית (FDA) לרפואה ההומיאופתית לפעול כל עוד התרופות הן מסוג התכשירים הנמכרים מעבר לדלפק OTC - Over the Counter, כלומר ללא מרשם רופא.
דווקא בשל ההצלחה החברתית והכלכלית של הרפואה המשלימה על צורותיה השונות, חשוב להדגיש שהמועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) החליטה בשנת 2009 ש"לא קיים בסיס מדעי לרפואה משלימה ולכן לא תאשר המל"ג מסלולים אקדמיים למטפלים אלטרנטיביים... על מנת להגן על הציבור בפני נביאי שקר, ניצול כלכלי והסיכון שבהתעלמות מהצורך בטיפול רפואי קונבנציונלי בשעת הצורך".
על כל אחד מאיתנו מוטלת חובת החיסון לטובתו הפרטית ולטובת כלל החברה. "חיסון הומיאופתי" הוא מלכודת פתאים נבובה: במקרה הטוב זו הצעה שגויה מיסודה, העומדת על כרעי התרנגולת של "זיכרון מולקולרי" בתמיסת מים טהורים. במקרה הגרוע, זו הונאה מודעת המלווה בגניבת דעת וממון.
אינני מכיר את הרופאים שנקראו לשימוע במשרד הבריאות ואינני יודע אם יינקטו נגדם אמצעים משמעתיים. חופש הדיבור שלהם הוא ערך יסוד בכל חברה דמוקרטית, אך בריאות הציבור הוא ערך חשוב לא פחות. מתן מידע רפואי שקרי ומוטעה ביחס למתן חיסונים והצעות הומיאופתיות אלטרנטיביות כמוהם כחתירה מודעת תחת בריאותנו. מוטב שנסלק שקר זה מעל הבמה הציבורית.
(המאמר התפרסם לראשונה ב"הארץ")