• יו"ר: פרופ' חגי לוין
  • מזכיר האיגוד: ד"ר ערן קופל
  • גזברית: ד"ר איריס רסולי
  • חברת ועד: ד"ר מאיה לבנטר-רוברטס
  • חבר ועד: פרופ' נדב דוידוביץ
  • חבר ועד: ד"ר מיכל ברומברג
  • ועדת ביקורת: ד"ר עמוס מור, פרופ' אילנה בלמקר, ד"ר קרן לנדסמן
דעות

הציבור איבד את אמונו במערכת הבריאות - שיטת הטלאי על טלאי לא תועיל יותר

שפע של רפורמות מבתי היוצר שונים של משרדי האוצר והבריאות ופתרונות של "כיבוי שריפות" יצרו מאזן של עיוותים שהובילו בשלושת העשורים האחרונים לדעיכתה של מערכת הבריאות הציבורית

קהל בקופת חולים (צילום: "פלאש 90")

הוצאה ציבורית נמוכה לבריאות, כללי התחשבנות מעוותים והיעדר תכנון לאומי בתחום הבריאות הם שפוגעים אנושות במערכת הבריאות הציבורית בישראל. פגיעה שמתורגמת למציאות של תורים לא סבירים לניתוחים, פרוצדורות ורופאים מומחים; עומסים בלתי נסבלים בבתי החולים; הזנחה של תשתיות; שחיקה של כוח אדם ועוד.

כשזו המציאות, מה הפלא שהאמון של הציבור במערכת הבריאות הציבורית יורד והוא מבטח את עצמו לדעת. בפועל, שיעור בעלי ביטוחי בריאות פרטיים, משלימים ומסחריים, בקרב האוכלוסיה הוא מהגבוהים במדינות OECD (השיעור בישראל הוא 83% לעומת 35% בממוצע מדינות OECD).

נכון להיום, הבעיה הבוערת ביותר היא הפיחות המתמשך באיכות, בנגישות, בזמינות ובהיקף שירותי הבריאות. פיחות שנובע משני גורמים מרכזיים שלובים זה בזה, האחד פוליטי והשני מקצועי. מבחינה פוליטית-ציבורית, תחום הבריאות לא נמצא בראש סדר העדיפויות הלאומי, מה שמתורגם למדיניות לאומית של שחיקה תקציבית מכוונת ומודעת.

מבחינה מקצועית, אין במערכת הבריאות מדיניות בריאות קוהרנטית ותכנון לאומי ארוך טווח, בהתאם לצרכים המתפתחים של אוכלוסיית ישראל. כך, לדוגמה, בהיעדר תכנון לאומי של מצבת כוח אדם, מערכת הבריאות נותרת ללא יכולת להוביל שינוי מהותי בתחום התשתיות הפיזיות (הקמת בתי חולים חדשים).

אז מה יש כן? שפע של רפורמות מבתי יוצר שונים (משרדי האוצר והבריאות), שלעתים אינן מתכתבות זו עם זו, ופתרונות של "כיבוי שריפות". טלאים על גבי טלאים שלאורך הזמן יצרו מאזן של עיוותים. גורמים מרכזיים אלה הובילו בשלושת העשורים האחרונים לדעיכתה של מערכת הבריאות הציבורית.

כדי להתמודד עם אתגרי העתיד ולשנות את המציאות, חייבים לפעול באופן משולב בשני מישורים מקבילים:

במישור הציבורי-פוליטי, חובה להגדיל את המשאבים שעומדים לרשות מערכת הבריאות הציבורית, והכוונה להגדלת ההוצאה הציבורית כמנגנון קבוע ולא בצורה של תשלום חד-פעמי או הסכם ייצוב תלת-שנתי. את המשאבים יש להגדיל באמצעות עדכון המדד הדמוגרפי, שלפיו גדל סל הבריאות, באופן שיבטא גם את שיעור הזדקנות האוכלוסיה; עדכון מדד יום אשפוז באופן שיבטא את העלויות הריאליות בתחום הבריאות; ועדכון אוטומטי וקבוע לסל הבריאות באופן שיבטא את ההתפתחות הטכנולוגיות ואת צורכי האוכלוסיה.

במישור המקצועי, חובה להנהיג במערכת הבריאות תרבות וכלים של תכנון לאומי בראייה ארוכת טווח ובהתאם לצרכים המתפתחים של אוכלוסיית ישראל. תכנון לאומי הן של תשתיות פיזיות והן של מצבת כוח אדם במערכת הבריאות.

רק שילוב של שני הצירים יחד יכול לחזק בסופו של דבר את מערכת הבריאות הציבורית (איכות, נגישות, זמינות והיקף שירותי הבריאות) ולהחזיר את אמון הציבור בה.

(המאמר פורסם לראשונה ב"גלובס")

נושאים קשורים:  עו"ד עדי יגודה,  מערכת הבריאות,  ביטוחים משלימים,  רפורמה בבריאות,  דעות,  חדשות
תגובות
 
אנונימי/ת
17.05.2019, 11:50

סוף סוף האסימון נופל גם אצל יוצאי ועדת גרמן. התוצאה היחידה שיצאה תחת ידי הועדה היא חיסול הרפואה הפרטית כפתרון להבראת הרפואה הציבורית -פתרון שכמובן נכשל בהשגת מטרתו המוצהרת.

אנונימי/ת
18.05.2019, 10:29

אז מה למדנו חדש מהמאמר של הכותב המלומד .
נכתבו אין ספור מאמרים בנושא.
כולם חכמים וכולם יודעים מה צריך לעשות אבל בפועל מצב הרפואה בארצנו רק נסוג.
כל אחד מבין שלשם שיפור דרושה השקעה כספית מאד גדולה.
כל אחד גם מבין שבמצב הנוכחי זה לא יקרה.
מניח שכולם גם יודעים מיהו שר הבריאות (על הנייר לפחות)
שמעתם אותו מתבטא בנושא ב-4 שנים האחרונות?
לי לא זכור.
יותר חשוב לקואליציה לספח בעלות ענקית עוד שטח ועוד ישוב ביהודה ושומרון.
או להגדיל תקציב לתרבות תורנית וכדומה.
ובבניין ציון ננוחם.

הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות. אם היו מפעילים חלק מהסקנות ועדת גרמן יתכן שמצב הרפואה היה יותר טוב. אולם מרגע שהשרים וסגניהם החליטו להמשיך בש
הצעת הועדה אבל ללא החלק התקציבי הם דנו לכישלון את מערכת הבריאות. הדבר דומה להחזקת מטופל בטיפול נמרץ והטיפול בו הוא אקמול בלבד. האם יש ספק שמרבית החולים לא ישרדו ?
ועדת גרמן הקציבה 800 מיליון ש"ח בשנה לקיצור תורים. אם היו מספקים סכומים אלו למערכת הבריאות הציבורית במשך ה 4-5 שנים שחלפו, אני מאמין שהמצב בתורים לניתוחים ופעולות היה הרבה יותר קצר. למרות הכול מדובר ב 4 מיליארד ש"ח ב5 שנים למערכת הבריאות הציבורית. מרגע ששר הבריאות (ביבי נתניהו ) וסגנו (ליצמן ) לא עשו זאת המערכת קורסת ונידונה לעליה. ושלא נטעה, חצי מיליארד ש"ח למטוס חדש לנתניהו יש, ו 50 מיליון לישיבות ולכוללים יש (ליצמן ) אבל כסף לבתי"ח, או תרופות, או לרופאים ולמיטות אין. אבל יש רעיונות. יחליפו רופאים באחיות, ויחליפו פראמדיקים בצד"א ברופאים, ויחליפו את מנהלי בתיה"ח בסטודנטים למנהל ואז הכול יהיה יותר זול.
מבחינה רפואית לכול מי מהחולים שמצליח לעבור את מחסום התורים וההמתנות, מקבל רפואה באיכות גבוה. ראו את מיקום מערכת הבריאות הישראלית ביחס למערכות בריאות אחרות בעולם. לצערי מצב זה הינו בר חלוף כי לא ניתן ליצר רפואה מכלום. וכך גם מנכל"י הקופות ומנהלי בתיה"ח שמנסים להחזיק את המערכת בחיים אולם ללא התקציבים שהם זקוקים להם ויש נגדם שוט- אם לא תעמדו בדרישות התקציב, נגרע משכרכם. כאילו שכול אחד מהם הולך הביתה כול סוף שבוע עם שקית כסף בכיסיו. הראו לי קופה או בי"ח אחד שפועל במסגרת החוק ונמצא במאזן תקציבי חיובי.
לכן מערכת הבריאות קורסת והגרוע עוד לפנינו. צריכים להתאחד כלל הרופאים ואגגוני הבריאות של החולים ולהגיד עד פה. שטוב שעה אחת קודם כי הם הולכים לשלם בחייהם.