• יו"ר: ד"ר חגי לוין
  • חברת ועד: ד"ר איריס רסולי
  • חברת ועד: ד"ר מאיה לבנטר-רוברטס
  • חבר ועד: פרופ' נדב דוידוביץ
  • חבר ועד: "ר מיכל ברומברג
  • חבר ועד: ד"ר ערן קופל-
  • ועדת ביקורת: ד"ר עמוס מור, פרופ' אילנה בלמקר, ד"ר קרן לנדסמן
חדשות

מה יודעים מטופלים על היתרונות והסכנות שבצנתור לב? לא הרבה

ממחקר חדש עולה כי 80% מהמטופלים לא זכרו מה הם הסיכונים שבהליך הצנתור בגישותיו השונות כפי שהוסברו להם לפני ביצוע הפרוצדורה

צנתור. "נחשף כאן, להבנתנו, כשל רציני שעלול להוביל חולים לקבל החלטות שאינן טובות או נכונות להם". צילום אילוסטרציה

מחקר חדש שנעשה במחלקה לקרדיולוגיה באוניברסיטת אילינוי בארה"ב ובהשתתפות פרופ' טליה מירון-שץ, ראש המכון לחקר קבלת החלטות רפואיות בקריה האקדמית אונו, העלה כי רוב גדול של מטופלים שעברו צנתור לב ונשאלו לאחר מכן על ההליך, לא יכלו להצביע על הסיכונים והיתרונות שבפרוצדורה שעברו. ממצאי המחקר שנעשו על 100 מטופלים פורסמו בחודש שעבר ב-American Journal of Cardiology.

מהמחקר עלה שכל המצונתרים קיבלו מידע לגבי התהליך בהסכמה מדעת. לאחריו, כמעט כולם זכרו איזה ניתוח עברו אולם רק כשליש מהם ידעו לפרט מבלי לטעות מה הם יתרונות הצנתור שעברו לעומת החלופה שהוצעה להם, 15% בלבד ידעו לומר מה הם החסרונות של ההליך לעומת האלטרנטיבה, בעוד ש- 85% לא ידעו.

96% המטופלים שנשאלו לצורך המחקר דיווחו שהם מרוצים ב"רמת מעורבותם ובשיתופם בקבלת ההחלטה על ביצוע ההליך". אולם, מהמחקר עלה כי קיים פער בהבנת עצם הפרוצדורה ובקליטת המידע שנמסר למצונתרים וגם בזכירתו, ציין החוקר הבכיר במחקר ד"ר מלאדן ווידוביץ', קרדיולוג מאוניברסיטת אילינוי בשיקגו. "הם זכרו מעט מאוד, אבל האם היו מרוצים מהטיפול – כן בהחלט", הוסיף.

פרופ' מירון-שץ, אחת ממחברות דו"ח המחקר, אמרה כי מטרת המחקר היתה לברר מה רצו וציפו המטופלים מההליך והאם ידעו מה קרה במהלך הפרוצדורה שעברו. היא הדגישה כי קיימת חובה חוקית למסור למטופל פרטים על ההליך שהוא עומד לעבור, אלא שמידע רב נמסר למטופל כאשר הוא עלול להימצא בחרדה או עצבני לקראתו.

82% המטופלים עברו את תהליך הצנתור דרך העורק הראשי של הזרוע (via the radial artery). עבור 43% הועדפה הגישה הטרנסרדיאלית וב-8% היתה העדפה לצנתור דרך המפשעה (Transfemoral). ד"ר ווידוביץ: "המטופלים אפשרו לנו, הרופאים, לקבל את ההחלטה מה טוב יותר".

מסתבר שיום אחד אחרי ההליך הצנתור, 99% זכרו איזה ניתוח עברו ו-84% גם למה הוא מיועד. אולם,  80% לא זכרו בדיוק מה הם הסיכונים שבהליך בגישותיו השונות, כפי שהוסברו להם לפני הצנתור. כשליש הסבירו את היתרונות של ההליך שעברו. 11% ציינו את היתרונות של הפרוצדורה החלופית. רק 15% תיארו במדויק את הסיכונים בהליך שעברו ממש ו-19% זיהו באופן נכון את הסיכונים שבגישה האלטרנטיבית. "התאכזבתי מאוד מרמת הזכירה המעטה", הודה ד"ר וויודוביץ.

בדירוג של בין 0 ל-10 לגבי מידת שיתוף הפעולה רופא-מטופל, הציון הממוצע בהתאם לדיווחי המטופלים עמד על 8.3.

"איננו יודעים אם הם הבינו את הז'רגון הרפואי", אמרה עוד פרופ' מירון-שץ. "כאשר אדם עומד לעבור פרוצדורה רפואית, מחצית ממחשבותיו עלולות להתבטא בחרדה ופחד. כאשר מטופלים לא מבינים או לא זוכרים את פרטי כל המידע שקיבלו בטרם ההליך שנעשה, זה כמובן מקשה עליהם לבצע בחירות בהתאם להעדפות ולערכים שלהם", הוסיפה פרופ’ מירון־שץ.

“יכול להיות שבמקרה הנוכחי ההשפעה של המידע היתה עוד קטנה יחסית, כיוון שיש רק שני סוגי צנתורים ולרופאים היתה העדפה ברורה לאחד מהם. ועדיין, אם ההסכמה מדעת אמורה להביא לכך שאנשים יבינו במה המדובר, הרי שנחשף כאן, להבנתנו, כשל רציני שעלול להוביל חולים לקבל החלטות שאינן טובות או נכונות להם".

לגבי מעורבות המטופלים, ציינה פרופ' מירון שץ כי היא היתה שונה: כמה מהם רצו להיות מעורבים בבחירת ההליך ואחרים הסתפקו בשיחה קצרה עם הרופא, כאשר זה הסביר בפשטות מה המטופל או המטופלת עומדים לעבור. גם במקרים שבהם יש בידי הרופאים אפשרויות בחירה מוגבלות לגבי צורת ההליך שיבוצע או זה שהם מתכננים – למטופלים חשוב לקבל את המידע הכולל המלא. כמו כן רבים רוצים למלא תפקיד פעיל בקבלת ההחלטה הרפואית.

"מה שהפתיע במיוחד", הוסיפה, "היתה מידת שביעות הרצון הגבוהה של המטופלים משיתופם בתהליך קבלת ההחלטות סביב הניתוח, וזאת למרות המידע המועט שהם זכרו לאחריו".

ד"ר ווידוביץ: "ממצאי המחקר הדגימו עד כמה חשוב חיזוק הקשרים שבין רופא למטופל. המטופלים שקיבלו את  המידע המפורט ביותר נטו לאחר מכן לשנות באורחות החיים שלהם, בהתאם למצבם החדש ולהימצא במעקב רציף".

נושאים קשורים:  צנתור לב,  הסכמה מדעת,  שביעות רצון המטופל,  פרופ' טליה מירון-שץ,  חדשות
תגובות