דעות

מציאות לחוצה ובלתי אפשרית: עשר דקות אצל רופא המשפחה

לקראת דיוני ועדת סל הבריאות 2020, אני מציע להוסיף לסל את הטכנולוגיה האפקטיבית והזולה מכולן: עוד שתי דקות לשיחה במפגש הרפואי

רופא ומחשב. "אני הרי לא מביט במטופלת, אני מדבר לחלל החדר בעודי מקליד במחשב"

לחדרי נכנסת עפרה (שם בדוי), מטופלת חדשה כבת 55. אני מקדם את פניה. "שלום", היא אומרת, "יש לי בימים האחרונים שיעול חזק עם ליחה", ובקול צרוד היא מוסיפה שיש הרגשה כללית רעה וחום. אני שואל כמה שאלות מכוונות, מבקש אותה לעלות למיטת הבדיקה ובינתיים פונה להקליד בתיק הרפואי הממוחשב את סיפורה. "אה", היא מציצה בפתק שיש בידה, "ואני צריכה את התרופות הקבועות שלי ועוד איזה דבר או שניים".

אני מקשיב לדבריה בחצי אוזן ומנסה לא להשמיט דבר בתיעוד ממה שסיפרה לי. בזמן שלוקח לה לעלות על המיטה, אני פותח ארבעה או חמישה מסכים שונים בתוכנה, שכל אחד מהם מתאר פרטים החשובים כדי להכיר מטופלת חדשה: המחלות הכרוניות (היא מעשנת, אז אולי יש לה ברונכיטיס כרונית שקשורה במחלתה הנוכחית, ואכן כן... וגם יתר לחץ דם ויתר שומנים בדם), התרופות הקבועות, בדיקות המעבדה והדימות. אני קולט כמה פרטים, ספק מחמיץ אחרים ונפנה לבדוק אותה בדיקה גופנית. מטופל חדש אמור לעבור בדיקה מקיפה, אבל בעומס הקיים אין את הפריבילגיה להקדיש לכך זמן, אז אני מחליט להתמקד כרגע בעיקר ולהשאיר את השאר לפעם הבאה.

אני בודק אותה בדיקה מהירה. בכל זאת, אינני מוותר על מישוש בלוטות הלימפה, ואכן, אני מזהה ממצא חריג. "כן", היא אומרת, "גם את זה רציתי להגיד לך". אני מסמן לעצמי את הבעיה ומאזין לריאותיה. הטלפון מצלצל, צלצולו מעמעם את הצפצופים הבוקעים אל הסטטוסקופ מריאותיה. אני מתעלם מהצלצול המציק שאינו פוסק ומאבחן זיהום ריאתי. אני מסייע לה לרדת מהמיטה וחוזר למחשב בדיוק כשהטלפון חדל מלצלצל.

בעודי מתעד את הממצאים במחשב נשמעת דפיקה בדלת והאחות נכנסת לדווח על מטופל בחדרה עם בעיה דחופה. אני מקשיב ומחליט שהעניין סובל דיחוי עד לאחר שאסיים כאן. בעת פתיחת הדלת וסגירתה חודרת לחדר נהמת הממתינים בחדר ההמתנה. כמה עיכוב יש כבר בתור? מפלס הלחץ עולה. אני חוזר למטופלת שלי ובודק מה תיעדתי במחשב. איפה הייתי כשדעתי הוסחה? אולי שכחתי לכתוב משהו? כן! בלוטת הלימפה! הממצא שאינו קשור לתלונתה העיקרית והוא אולי החשוב ביותר. אולי זה סרטן? האם לפרוס בפניה עכשיו את האפשרויות? זה יכניס אותה לחרדה, אני חושב. זה מוקדם מדי לפרט. זה ייקח זמן עכשיו להסביר ולענות על כל הדאגות שהדבר יעורר.

אני רושם לה את התרופות הדרושות ותוך כדי כך אני מדבר אליה (אליה? אני הרי לא מביט בה, אני מדבר לחלל החדר בעודי מקליד במחשב) ומסביר לה שעליה לעשות צילום רנטגן, לקחת את התרופות, לשים לב לתופעות הלוואי האפשריות ובכלל אינני שבע רצון מהטיפול הקבוע שלה: הכולסטרול, לחץ הדם שלה ומחלת הריאות הכרונית אינם מאוזנים (היא לא מאמינה בתרופות ולא לוקחת אותן באופן קבוע). אני עובר למסך נוסף במחשב (העשירי?) להפיק עבורה הפניה נוספת, מביט בה מעבר למסך המחשב ושואל את עצמי איך עכשיו אני אמור להסביר לה את כל אלה בדקה שנותרה לביקור?

אני מתעכב איתה בכל זאת מעט על הממצא החריג ומנסה לתת הסבר ברור אך קצר למה צריך להיבדק. לאחר שאני רושם לה את התרופות הקבועות שלה, מוסיף כמה מילות עידוד וסוגר את התיק הרפואי שלה, אני מהסס לרגע לפני שאני שואל כמו בסיומו של כל ביקור: "יש עוד משהו?", כי אם יהיה עוד משהו קיים חשש סביר שתיכף יתפרץ המטופל הבא לחדר. "כן, אני צריכה אישור על מצבי הרפואי לביטוח". זהו. אי אפשר יותר. לרגע מתעורר בי כעס ואני כובשו (היא בסך הכל באה לקבל טיפול נחוץ וכמה טוב שבאה ובדקתי אותה) ואומר לה להשאיר את הבקשה במזכירות ואני אכין לה את האישור לאחר קבלת הקהל, בזמן שאני מטפל בבקשות המטופלים שנערמו אצל המזכירה.

אני נפרד ממנה לשלום וכמעט באופן אוטומטי קורא לפציינט הבא בתור לפני שאני נזכר באחות המחכה לי בחדר האחיות עם המטופל הדחוף. אני חוטף את הסטטוסקופ וממהר לחדר האחות בעודי מסביר למטופלים בחדר ההמתנה שיש מקרה דחוף ותיכף אשוב. האומנם תיכף אשוב? מטופל עם בעיה דחופה מצריך בדיקה, טיפול, אולי ניטור או התקנת עירוי. זה לא ענין של דקה.

העומס במערכת הבריאות במחלקות הפנימיות ובמרפאות הקהילה רב. התנאים למפגש רפואי איכותי אינם בנמצא. האוכלוסיה מזדקנת ולאנשים יש יותר מחלות כרוניות בזמן שמשך הביקור לא רק שלא התארך אלא אף התקצר ואינו מספיק לשיחה והסבר, החשובים כל כך לאיכות הטיפול. התוצאה היא מפגש רפואי שטחי שתוצאותיו בדרך כלל הפניות רבות לבדיקות, לייעוצים או אפילו פינוי לחדר מיון, שאינם תמיד מחויבי המציאות, מעמיסים על בתי החולים שלא לצורך ועולים המון כסף. הביורוקרטיה גם היא רבה מדי והרופא עסוק זמן רב מעבר לזמני הטיפול באישורים, בטפסים ובבירורים.

עבודת הרופא מתאפיינת בלחץ רב, בבתי החולים ובמרפאות. ללהטט בין משימות שונות זה חלק בלתי נפרד, אבל בניגוד למה שמקובל, המוח האנושי אינו בנוי ל-multi tasking. המוח עובד בטור ולא במקביל, וזקוק לזמן התאוששות ממשימה אחת לפני שהבאה אחריה תטופל. בעבודה במקביל נשכחים דברים, איכות הביצוע יורדת (זה אבחון וטיפול רפואיים, כבר אמרנו?) והשחיקה, הגבוהה בלאו הכי במקצוע הרפואה, מתגברת.

כניסת התיק הרפואי הממוחשב סייעה בתיעוד ובשמירת והצגת המידע אבל עבודה מול מסכי מחשב מרובים מעמיסה על המוח הרבה יותר מעבודת ניירת, והשחיקה רבה. מעבר להפסקת צהריים, אין מה לדבר על זמני מנוחה בין המטופלים. במקצועות רבים קיים סטנדרט למשך עבודה רצוף מירבי - לא יעלה על הדעת שטייס או נהג יעבדו יותר ממספר שעות רצופות בודדות. לרופא אין כל מגבלה עד 26 שעות רצופות בתורנות.

במערכת הבריאות אוהבים לדבר על טכנולוגיות חדשניות, תרופות פורצות דרך או מכשור חדיש שמכניסים כל שנה לסל הבריאות. זה סקסי ויקר ואנחנו הכי מתקדמים בעולם. אבל הטכנולוגיה החשובה והכדאית ביותר ברפואה במונחי עלות-תועלת נמצאת בידינו כבר שנים, והיא מוזנחת מתמיד: השיחה שבין המטפל למטופל. %90 מהאבחון מתקבל מהשיחה הזאת, במידה שהיא מתנהלת בתקשורת נכונה ובונת אמון ועם הזמן הדרוש לה. עבודות הראו שהכוח המאבחן והמרפא של שיחה עולה לעיתים על תרופות רבות.

הגיע הזמן שהמערכת תשקיע בתקשורת שבין הרופא למטופל על ידי תוספת זמן למפגש הרפואי, שיפור התיק הרפואי הממוחשב, מיון מקדים של הפניות לרופא והקצאת זמן דיפרנציאלית לביקור. חשוב לטפח את יכולות התקשורת אצל רופאים ואת ההבנה אצל המטופלים למה אפשר ולמה אי אפשר לצפות מהמפגש, איך להתכונן אליו ואיך לקחת אחריות על הטיפול בעצמך.

לקראת דיוני ועדת סל הבריאות 2020, אני מציע להוסיף לסל את הטכנולוגיה האפקטיבית והזולה מכולן: עוד שתי דקות לשיחה במפגש הרפואי.

נושאים קשורים:  ד"ר יואב יחזקאלי,  רפואת משפחה,  יחסי מטפל-מטופל,  מפגש רפואי,  חדשות,  דעות
תגובות
 
אנונימי/ת
12.03.2019, 13:41

מאמר חשוב, מילים כדורבנות

12.03.2019, 18:49

יישר כח!

אנונימי/ת
12.03.2019, 22:09

מענין
איך קורה שלמנהלים לשעבר יש תובנות על תיקונים נידרשים במערכת
כאשר הם אינם עוד בתפקיד?

אנונימי/ת
13.03.2019, 09:40

תאור מדוייק של המציאות אותה אני חווה כרופא ילדים.התשובה לבעייה שמצאתי שלא בכל ביקור צריך לעשות הכל ואני גם מסביר כך . חשוב שגם המשפחה וגם אני נהייה מרוצים בסוף הביקור. אסור לצבור כעסים ותיסכולים.

13.03.2019, 18:38

כל מלה נכונה!

אנונימי/ת
13.03.2019, 19:32

כל מילה בסלע! זו הבעיה החמורה ביותר של מערכת הבריאות-
הן בקהילה והן בבתי החולים.

אמת ונכון. חבל רק שלליצ(מ)ן הבריאותי זה לא ממש מזיז. אולי בכל זאת המישטרה תצליח לפטור איתנו מענשו של זה.

13.03.2019, 20:37

שתי דקות נוספת?
אולי עשרים נדרשות בין מטופל למטופל בכדי לטפל כראוי ולא לסבול מעומס חמור במסדרון ונטישת מטופלים שמתיאשים ונוטשים ללא שראו רופא.

13.03.2019, 21:31

הרפואה בישראל הולכת ונקרעת לארבע כנפות: אלו העושים כסף, אלו העושים מחקר, אלו המנהלים, ואלו המטפלים בעמך ישראל

אנונימי/ת
16.03.2019, 13:08

מאוד מדוייק

אנונימי/ת
16.03.2019, 13:08

מאוד מדוייק

כל כך צודק! המצב הקיים הוא לא רק אסון לחולים ולרופאים, הוא ביטוי נאמן של הבגידה הגדולה של הרפואה הקיימת ברפואת אמת: אי אפשר לרפא ככה. מישהו. אנחנו כרופאים אל עוסקים כלל בריפוי, אנחנו עוזרים לחולים (ולעצמנו) לשרוד. להרביץ בפטיש 5 קילו על סימפטום זה או אחר כדי שיעבור לא מביא שום ריפוי חברים. צריך להגדיר מחדש מהי בריאות מהי מחלה ומהו ריפוי. מחלה מתרחשת כאקט בריא של האורגניזם כאשר הוא חווה חוויה שהיא קשה מדי לעיכול. כדי לא להגיע לאפיסת כוחות נפשית וגופנית מופעל מנגנון המחלה המבורך אשר מאפשר לגוף לקחת חלק מהנטל של הכאב ולהקל כך על הנפש, כי על הנפש יש לשמור מכל משמר -שנאמר: 'ונשמרתם לנפשותיכם'.
ריפוי יבוא תמיד מבפנים, אין ריפוי אמיתי מבחוץ דרך תרופות רגילות אלא רק מחיזוק הרוח והנפש. התרופות שאנו נותנים בדרך כלל עוזרות בהישרדות וזה טוב בצורך של הצלת חיים. אבל ריפוי זה משהו אחר לגמרי -זו עזרה לנפש לעכל סוף סוף את החוויה שנתקעה בה לפעמים לפני שנים, וכך לא יהיה יותר צורך במחלה והיא תיעלם. כך תינוקי שנה ראשונה בגן חולה כל כך הרבה כי הוא חווה חוויות קשות מדי לעיכול.
תנאי העבודה של הרופא היום, לאן שסחפה אותנו המדעיות של 200 השנים האחרונות, עושה את הרופא לטכנאי תרופות עלוב בושה וטרגדיה לרופא ולחולה כאחד. רופאים עמיתים, הבה נתמרד ונתחיל לעשות רפואת אמת! רק כך נשמור על שפיותנו נוכח המצב המידרדר. בואו ללמוד איתי!
מיכאל פרסיקו, רופא והומאופאת, חיפה. mpersico333@gmail.com. 0545954138

אנונימי/ת
13.03.2019, 23:15

רק לציין ש 2 דק תוספת זה 20% תקנים נוספים, דבר שלבטח עולה הון...

14.03.2019, 00:03

צריך עוד 10 דקות ולא צריך להוסיף תקנים, התור לרופא משפחה פשוט יתארך. לנזלת כאב גרון וטריאז ניתן יהיה לקבל טיפול מלא בחדר אחיות.

אנונימי/ת
16.03.2019, 12:57

קיים מושג יפייפה בשם ״שדרה ניהולית״.
הארגונים מוסיפים פירמידות של מנהלים וסגני מנהלים
וחוסכים על גב הרופאים.
אכן, יש לרווח בין קבלת מטופל למשניהו
כדי לתת רפואה של שנת 2019-2020.
אך חד משמעי לא להעביר נטל נוסף על האחיות
שגם כך מתמוטטות מנטל העשיה.

אנונימי/ת
14.03.2019, 10:41

לא לדאוג - לליצמן וחבריו, שלא לדבר על ראש הממשלה, הקיסרית והצאצאים, מקדישים זמן בלתי מוגבל..

אנונימי/ת
14.03.2019, 11:20

ביקור במרפאה פסיכיאטרית- 15 דקות למטופל מוכר (מלפני 10 שנים), 30 דקות לאינטייק למטופל לא מוכר (בן 70 נגיד...) למטופל עם הפרעות בהליך החשיבה, איטיות פסיכומוטורית או מניפורמי עם שטף דיבור... או משהו אחר, אבל אצטרך להתמודד חוסר שיתוף פעולה עד שאבין אנמנזה מורכבת, אקבל אנמנזה קולטרלית, אבנה קשר, אסביר, אשכנע, אבקש מפסיכיאטר מחוזי הוראת אשפוז... ואדאג לרשום כל זה יפה ושאף אחד לא יפגע וגם בשביל שופט... דיי!

אנונימי/ת
14.03.2019, 11:20

ביקור במרפאה פסיכיאטרית- 15 דקות למטופל מוכר (מלפני 10 שנים), 30 דקות לאינטייק למטופל לא מוכר (בן 70 נגיד...) למטופל עם הפרעות בהליך החשיבה, איטיות פסיכומוטורית או מניפורמי עם שטף דיבור... או משהו אחר, אבל אצטרך להתמודד חוסר שיתוף פעולה עד שאבין אנמנזה מורכבת, אקבל אנמנזה קולטרלית, אבנה קשר, אסביר, אשכנע, אבקש מפסיכיאטר מחוזי הוראת אשפוז... ואדאג לרשום כל זה יפה ושאף אחד לא יפגע וגם בשביל שופט... דיי!

14.03.2019, 14:10

רופאים כדרכם הם עם שמדבר הרבה - ועושה מעט. אני מציע פתרון פרקטי מהסוג ששימש בזמנו את מהטמה גנדי - חוסר שיתוף פעולה בלתי אלים.
אנו מסכימים עם המערכת ,בכך שאנו מוכנים לקבל כל חולה בפחות מהזמן שיקבל מה- teller בבנק או מהפקיד במס-הכנסה.
חוסר שיתוף פעולה בלתי אלים פרושו - להשתלט על תור המוזמנים, וכאשר החולה שמבקש להמגיע לבדיקה כלשהי, במידה ומוגדר כחולה כרוני במערכת, לדאוג שיקבל מיד! תור כפול (ללא קשר מדוע מגיע - גם אם מבקש רק להעריך תוקף של תרופות קבועות). לסרב בנימוס לקבל חולים נדחפים, או לחליפין להפנות כל!! חולה נדחף למיון, או אחד המוקדים לרפואה דחופה (החולה יטורטר - אבל לא ישלם).
יהיה אשר יהיה - זה אלים פחות מאשר לפצוח בשביתה.
זה יעלה כסף למערכת - והרבה, אבל זו שפה שמבינים ; בכיינות של רופאים , חולים, וגורמים אחרים - לא מבינים.
יעלה מספיק - ידונו עם נציגיינו לגבי הזמן המתאים לחולה אצל אחות/רופא ראשוני/ רופא שניוני/ פסיכיאטר/ צוות רב-תחומי וכו', ואז יוכלו לתקנן את התקנים בהתאם.

כל עוד אנו מוכנים להתגמש עד אין סוף לרווחת כל חולה, בלי כל דרישה מהמערכת, גם על חשבון רווחתנו, וגם על חשבון רווחת חולים אחרים; בל נלין אלא נקבל על עצמנו את הדין. נמאס לנו... חוסר שיתוף פעולה בלתי אלים.

15.03.2019, 08:07

הצעה מעניינת, רק מה קורה לחולה כשמגיע לחדר המיון, הוא מועמס על עוד רופא/ה. ומשם בשל העומס מאושפז במחלקתו של עוד רופא/ה , שמשחרר אותו בחזרה לעוד רופא/ה.

תוספת של שתי דקות לכול חולה זה לעג לרש. וזאת בעית הרופאים. אנו עצמנו לא מעריכים את העבודה שאנו עושים. וגם מנסים לרצות את כול הסובבים אותנו ממנהלות ועו"ד ובתי משפט. אנו נמצאים במצוקה מרגע הגיענו לעבודה ועד לסיומה, הרבה פעמים מעבר לשעות המתוכננות. אז צריך לשנות שיטה. הרופא יהיה אחראי על תוכנית הביקורים שלו, ולא משאירים עבודת ניירת לשעות סיום העבודה, ובדיוק בשעה מתוכננת מראש קמים הולכים הביתה. מי שתכנן רשימת חולים לא ראלית שיתמודד עם החולים. לגבי חולים דחופים, מרשמים וכול פעילות מחוץ לתוכנית -יצוותו נא רופא שיהיה יעודי למטרות אלו. אין רופאים -שליצמן וחבריו, כולל נערי האוצר, שיפתרו הם את הבעיה. להכנס איתם לדיון של 2-3 דקות לחולה מחטיא את המטרה ומגביר את עבדות הרופאים. ולגבי חולה שצועק או מתפרץ, להעביר אותו לטיפול של רופא/מרפאה אחרת. אני משוכנע שאחרי העברת חולה או שניים שאר החולים האחרים יבינו.

כמה נכון ורק מחמיר.
גם במטופל קבוע וגם בחדש תמיד צריך לשים לב לדברים שנמצא/שבין השורות.
טיפול אמיתי ...גם בחירום גם בבעיות וגם איזונן או מניעתן הרי הן לראות הענות... עידוד אורח חיים בריא... ומילה וידע שלנו תורמים כל כך....
ותשומת החב ומילה טובה גם בהם מרפא....

ועל כל זה אחרי ששנים (מעל 20)הצלחתי להתארגן במערכות שעבדתי לעשות רפואה טובה ככל שיכלתי וכן זה דורש יותר זמן.... עתה הכל אחיד אין אפשרות לחריגה ... או לתור כפול.... ולכי עבדי עם זה......
והרפואה הראשונית אם לא נעזור מספיק גם לרפא וגםצלקדם בריאות... הרי גם עומס על השניונית...
חבל ואיני רואה לצערי שמשהו ישתנה לטובה

14.03.2019, 22:03

אין מה להוסיף.

אנונימי/ת
14.03.2019, 23:32

תיאור ממש לא ממצה . קליטה של מאות תשובות מעבדה, עשרות תשובות הדמיה. עשרות מכתבי יועצים , טיפול בעשרות רבות של בקשות אל תור,.מענה למיילים, יצירת קשר עם לקוחות עם תשובות פתולוגיות, ביקורי בית, מענה לפניות מגורמי מחוז, דוחות מדדי איכות , סעיפי תכניות עבודה מרפאתית.... וכל זאת מבלי שיוקצה לכך זמן יעודי, אלא בין מטופל למטופל , בזמן שמטופל יוצא מהחדר ועד שהבא נכנס, מעבר לשעות עבודה. 2 דקות הן טיפה בים. וגם אם יתווספו, זה לא ישנה כלום, כי ממילא יבואו עשרות מטופלים בלי תור וצוותי המשרד יפנו אותם לחדר הרופא כי ״אינם לוקחים אחריות להגיד לא למטופל״.

אנונימי/ת
15.03.2019, 07:18

שלום יואב,
תודה על הכתבה המעמיקה. בעבודתי עמך הן במכבי והן במאוחדת כרופאת משפחה, הוקצו לכל מטופל 15 דקות, אשר לעיתים קרובות גם זמן זה היה קצר מלהכיל את הטיפול הכוללני באדם שהגיע. רופאי משפחה אינם טכנאים אלה מעניקים טיפול הכולל גם טיפול רגשי. מילה חמה, עידוד ליווי בזמן משברי חיים ועוד.
לכן עם כל הערכתי הרבה, 2 דקות נוספות לא ישפרו את המצב. דרושה תוכנית מעמיקה יותר.

אנונימי/ת
15.03.2019, 07:53

מאמר המייצג את החיים האמיתים של רופא המשפחה ,זה לחם יומנו ובנוסף גם צריכים לשמור על מדדי איכות, חיוך ואמפתיה ללקוח ,שמירת לקחות ולעזור בגיוס לקחות וכל זה בפחות מ10 דקות למטופל (יש גם מתפרצים....) ואפילו נמדדים בכמה זמן הלקוחות ממתינים מחוץ לחדר הרופא אז מעבר לרפואה נכונה כמו שלמדנו בהתמחות יש עוד מהלכים ורעשים חיצונים ...עד מתי סביבת העבודה קשה זו תמדך?

אנונימי/ת
15.03.2019, 14:43

אולי די עם השקר הזה של 10 דקות, לפחות באתר הזה?
רופאים עצמאים בכל הקופות מנהלים את הזמן שלהם כראות עיניהם.
גם לשכירים בסניפים אף אחד לא עומד עם סטופר על הראש, הדבר היחיד שיש להנהלה שליטה עליו זה התור הממוחשב, ואני מכיר רופאים רבים שמצפצפים על התור הממוחשב ומקצים למטופלים שלהם זמן כפול. כמובן שהמחיר הוא שהמטופלים יודעים שצריך להמתין זמן רב, ואם הם מוכנים להמתנה הזאת כנראה שיש להם סיבה טובה.

וכמובן אין צורך להגיד שהטכנולוגיות חסכו זמן רב, הפקס והטלפון וכיום הפניות הממוחשבות מאפשרות לחסוך ביקורים רק לצורך חידוש מרשמים או הפניה לבדיקות קבועות, מה שחוסך זמן של ביקור וגם זמן של תיעוד.

תודה לכל המגיבים למאמר שלי ועל ההתיחסויות החשובות. רופאים שכירים נלחצים על ידי המערכת לראות יותר חולים בשעה, והעצמאים נדחפים לכך באמצעות התגמול הרבעוני. רפואה איננה פס יצור, רפואה היא מאמץ אנושי לריפוי. אין תחליף לזמן עם המטופל. אני אופטימי: הדור הצעיר של הרופאים רוצה עבודה משמעותית, וההנהלות יצטרכו להבין שהגבינה זזה. השינוי יקרה אם נתעקש עליו כמנהיגים רפואיים וכקלינאים

אנונימי/ת
18.03.2019, 07:15

ועוד בעיה שמאד מעמיסה היא ביקורי הסרק והם רבים... אין אף פילטר בי ןהמטופלים לבין הרופאים כך שאנו מטפלים חלק לא קטן מהזמן בבעיות פשוטות ביותר שגם אחות יכולה לטפל בהן או שאין צורךלטפל בהן כללל...כך נגזל זמן מעבודה חשובה יותר.