• יו"ר: פרופ' חגי לוין
  • מזכיר האיגוד: ד"ר ערן קופל
  • גזבר: פרופ' נדב דוידוביץ'
  • חברת ועד: ד"ר מאיה לבנטר-רוברטס
  • חברת ועד: ד"ר מיכל ברומברג
  • ועדת ביקורת: ד"ר עמוס מור, פרופ' אילנה בלמקר, פרופ' ליטל קינן בוקר
חדשות

דו"ח מרכז אדוה לצדק חברתי מתריע מפני משבר אקוטי בתחום הטיפול הסיעודי

מהדו"ח עולה: התכנית הלאומית לסיעוד ולטיפול קהילתי בקשישים סיעודיים הגדילה את היקף שעות הטיפול מבלי לתת מענה למחסור האקוטי במטפלות ומבלי להתמודד עם תנאי העבודה והשכר הירודים שלהן

קשיש סיעודי ומטפלת זרה. צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

התכנית הלאומית לסיעוד ולטיפול קהילתי בקשישים סיעודיים, שאושרה על ידי ממשלת ישראל ב-2018, מגדילה את ההוצאה הציבורית ואת גובה ההקצבות ומקצה משאבים להרחבת השירותים, אבל איננה מתמודדת עם המחסור האקוטי במטפלות בית ועם תנאי העבודה והשכר הירודים שלהן. כך מודגש במסמך חדש שהוכן ב"מרכז אדוה" למידע, שוויון וצדק חברתי. המסמך, שכתבו ד"ר יעל חסון ועו"ד נוגה דגן-בוזגלו, מתפרסם הבוקר (א') תחת הכותרת "מדינה בגירעון טיפולי". הפרק על הסיעוד הוא רק אחד ממנו. כל השאר עוסקים בנושאים אחרים כמו צהרונים.

סוגיית הטיפול הקהילתי בקשישים הסיעודיים רלוונטית במיוחד נוכח העלייה בתוחלת החיים והגידול באוכלוסיה המבוגרת בישראל, בדומה לכל המדינות המפותחות, ציינו מחברות הדו"ח. על פי תחזית הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שיעור הקשישים/ות מעל גיל 80 בכלל האוכלוסיה צפוי לגדול מכ־3% כיום לכ־5% בעוד כ־30 שנים.

אלא שבו בזמן, שיעורי ההשתתפות של נשים בשוק העבודה גדלים והיכולת להישען על טיפול בלתי פורמלי של בנות משפחה בקשישים סיעודיים מצטמצמת. נסיבות אלו דורשות בחינה מחדש של שירותי הסיעוד לקשישים ושל היחס שבין השירותים הציבוריים לבין הטיפול הבלתי פורמלי על ידי בנות ובני משפחה.

בישראל, כ־97% מהקשישים חיים בקהילה וכ־87% מהקשישים הזכאים לגמלת סיעוד חיים, גם הם בקהילה, ולכן הדו"ח איננו עוסק בשירותים המיועדים לקשישים במוסדות גריאטריים.

"המרכיבים העיקריים של הגירעון הטיפולי בקשישים הסיעודיים בקהילה הם: קצבאות סיעוד נמוכות, סל שירותים מצומצם, תלות רבה מדי בבני משפחה מטפלים והישענות של מערך הטיפול הפורמלי על כוח עבודה זול ובלתי מקצועי - מה שגורר מחסור קבוע במטפלות/ים. לכך יש להוסיף את ההסתמכות על מטפלות זרות, המובאות לישראל ומועסקות בתנאים קשים. כבר כיום מתקשות חברות שירותי הסיעוד לגייס מטפלות חדשות".

עוד צוין בדו"ח זה כי על פי הערכת בנק ישראל מ-2018 עמדה ההוצאה הלאומית על סיעוד בשנת 2015 על 14.5 מיליארד שקל שהם 2.1% מהתמ"ג. ההוצאה הלאומית, המורכבת מהוצאה ציבורית - כ־7.7 מיליארד שקל והיתר - הוצאה פרטית. אולם, ההוצאה הפרטית מוערכת בחסר משום שאין היא מביאה בחשבון את עלויות הטיפול הבלתי פורמלי - ערך הזמן שמשקיעות בנות משפחה בטיפול בקרוביהן.

בהשוואה בינלאומית, ישראל נמצאת בתחתית טבלת ההוצאה הציבורית על סיעוד ביחס לאחוז מהתמ"ג. זו הוצאה נמוכה ביחס לרוב מדינות מערב אירופה, אך גבוהה יותר ממדינות מזרח אירופה, איטליה, ספרד וארה"ב, אולם דומה להוצאה לנפש באנגליה, קנדה ויפן.

אלא שחלק ניכר מההוצאה הציבורית הוא על גמלת הסיעוד. בשנת 2016 מימן המוסד לביטוח לאומי בכ־8.5 מיליארד שקל את תחום הסיעוד. באותה השנה, קיבלו גמלת סיעוד מעל 16% מהאוכלוסיה מעל גיל הפרישה (67 גברים, 62 נשים), כ־70% מהם נשים. זה שיעור גבוה מממוצע ה־OECD.

מאז 2007 יש צמצום עקבי בשיעור המיטות לאשפוז ממושך ביחס לאוכלוסיה, דבר המבטא, בין היתר, את ההעדפה הגוברת בקרב קשישים ובני משפחותיהם לטיפול בקהילה על פני טיפול במוסדות. כמעט כל מקבלי גמלת הסיעוד מקבלים טיפול ביתי, ורק מעטים מקבלים גמלה בכסף. המימון הציבורי עבור טיפול במוסדות סיעודיים גבוה יותר בהשוואה לטיפול בקהילה, ככל הנראה בגלל עלויות העסקה של כוח אדם מיומן – רופאים ואחיות. בעוד שבקהילה, הטיפול נשען על כוח אדם זול יחסית.

בינואר 2018 אישרה הממשלה רפורמה בביטוח הסיעודי הציבורי לאנשים שחצו את גיל הפרישה. התכנית תיושם בהדרגה במשך חמש שנים ותעלה את ההוצאה הציבורית לטיפול בקשישים סיעודיים בכ־4.1 מיליארד שקל לשנה וזאת כאשר תגיע התכנית להבשלה מלאה, ב־2021. בשנה זו תגדל ההוצאה הציבורית על הביטוח הסיעודי לקשישים בכ־20% לעומת 2015. במקביל תבוטל השתתפות הילדים במימון אשפוז סיעודי להורים קשישים בעלות של 400 מיליון שקל לשנה בהבשלה המלאה של התכנית.

"אלא שתכנית הסיעוד אף מגדילה במידה ניכרת את הזכאות לשעות טיפול, בעיקר ברמות התלות הגבוהות", צוין בדו"ח. "עוד כוללת התכנית הרחבה של סל השירותים הכלולים בגמלה ופיתוח שירותים נוספים בקהילה, בכלל זה שירותי שיקום. בדיונים המקדימים להחלטת הממשלה עלתה הצעה לממן את התכנית באמצעות העלאה של 0.5% במס הבריאות. ההצעה נדחתה. המשמעות היא שמימון התכנית יגיע כולו מתקציב המדינה.

עם זאת, מסמך מקיף של בנק ישראל הצביע על חסרונות התכנית מאחר שהיא מתייחסת לבעיות הקיימות ואיננה דנה בצעדים הנדרשים כדי להתמודד עם הגידול שיידרש בהוצאה הציבורית, לנוכח ההתפתחויות הדמוגרפיות והכלכליות. נטל ההוצאה על שירותי סיעוד בקרב קשישים ברמות התלות הגבוהות ביותר תגדל: גמלת הסיעוד שלהם תגדל בכ-40% אולם איננה צפויה לשפר את יכולתם של קשישים ברמות התלות הנמוכות עד בינוניות לממן טיפול סיעודי. בקרב בעלי הכנסות נמוכות ייוותרו קשיים חמורים, במיוחד אצל קשישים החיים בגפם ואצל מי שאין ברשותם דירה או הכנסות מהון. בנק ישראל הציע לשקול הסדר פרוגרסיבי כך שהסבסוד הציבורי יתמוך יותר בקשישים בעשירוני ההכנסה הנמוכים.

בניגוד למצב כיום, ברירת המחדל עבור קשישים המקבלים שירותי סיעוד ברוב שעות היממה תהיה קבלת גמלה כספית, אלא אם בחר הקשיש לקבל שירות בעין. מדובר בהחלטה תמוהה, נכתב בדו"ח הנוכחי. המעבר לגמלה בכסף עלול להגביר את הנטל הביורוקרטי הכרוך בקניית שירותי סיעוד ולפגוע במיצוי הזכויות במערכת. המענה שנותנת לכך התכנית: ייבנה תפקיד חדש של "מתאם טיפול", בין היתר לצורך מיצוי זכויות, אולם עניין זה ברפורמה איננו מתוקצב ותלוי בגיבוש תכנית עבודה שטרם הושלמה.

הדו"ח מציין כי את שירותי הטיפול הביתי בישראל מספקות 116 חברות סיעוד ועמותות שזכו במכרזים של המוסד לביטוח לאומי. ב-2016 הן העסיקו כ־80,500 מטפלות ישראליות - מרביתן מבוגרות, עולות ותיקות וחדשות; וכ־50,000 מטפלות זרות. תנאי ההעסקה יצרו מצב של מחסור מתמיד במטפלות ישראליות וקושי של החברות המעסיקות אותן לספק את צורכי הקשישים הסיעודיים.

תנאי ההעסקה הירודים וחוסר הנכונות להעלות את תמחור מרכיב העבודה במכרזי הסיעוד, מהווים היבט מרכזי ב"גירעון הטיפולי". המחסור בעובדות והקושי לגייס למקצוע נשים וגברים ילך ויחריף, מדגישות מחברות הדו"ח וזאת נוכח התחזיות להתארכות תוחלת החיים ועקב כך הצורך בהרחבת השירות. "רפורמת הסיעוד הגדילה את היקף שעות הטיפול, מבלי לתת מענה לבעייתיות בתנאי העבודה והשכר של המטפלות. לפיכך, נראה כי בשנים הקרובות ייווצר משבר טיפולי אקוטי", מזהירות מחברות המסמך.

נושאים קשורים:  חדשות,  טיפול סיעודי,  חולים סיעודים,  הזדקנות האוכלוסיה,  מרכז אדוה,  ד"ר יעל חסון,  עו"ד נוגה דגן-בוזגלו,  מטפלים זרים,  מטפלים סיעודיים
תגובות