שנה אזרחית חדשה החלה לא מזמן, מפקח חדש על הביטוח, משה ברקת, נכנס לתפקידו, וזה הזמן לנקוט ארבעה צעדים כדי להתמודד עם תוצאות הרפורמה בביטוחי הבריאות ולהחזיר את המצב לקדמותו. הטעויות שנעשו הן אמנם טעויות של קודמיו בתפקיד, אך למען הציבור בישראל, יפה שעה אחת קודם.
עוד בעניין דומה
1. שינוי הגדרות ביטל את התחרות
הרגולטור קבע הגדרות מינימום, בעיקר בפוליסות בריאות ומחלות קשות, המחייבות את חברות הביטוח. למשל, כיצד יוגדר ניתוח, שתל, התקף לב, סרטן ועוד הגדרות שרגולטור אינו צריך לעסוק בהן.
התוצאה ההרסנית היא שחברות הביטוח יישרו קו עם הגדרות המינימום, התחרות כמעט נהרסה, והסיכוי שאדם ירכוש פוליסת ביטוח טובה יותר - אינו קיים. ומי נפגע? המבוטחים כמובן. יש לבטל את הגדרות המינימום ולאפשר לחברות הביטוח להתחרות על איכות הכיסוי הביטוחי, ולא על המחיר.
2. פוליסה אחידה, פגיעה בחדשנות
הפוליסה האחידה מונעת את כניסתן של טכנולוגיות חדשות לביטוח, וכך נמנעת מרבים האפשרות ליהנות מההתקדמות של התעשייה הרפואית, שכדי שתהיה זמינה, רבים בציבור מוכנים לשלם הרבה כסף.
הניסיון לייצר פלטפורמה אחידה כדי שהמבוטח יוכל להשוות את המוצר שהוא רוכש (דברי ההסבר הרשמיים) מתאים למדינה שמתייחסת לכל תושביה כאל בורים או למדינה קומוניסטית מהעולם הישן, לא למדינת ישראל. הפוליסה האחידה גרמה נזק רב וזה הזמן להפסיק אותה.
3. ביטוחים קבוצתיים התחפשו לביטוחים פרטיים
ההחלטה שלפיה התנהלות הביטוחים הקבוצתיים תדמה לאלה של הפרטיים מבחינת אופן הצטרפות, עדכון המבוטחים וכו', מביאה לביורוקרטיה מיותרת, לעליית הפרמיה, לקושי בהצטרפות לביטוח הקבוצתי ולירידה באטרקטיביות שלהם. פוליסה קבוצתית היא קצרת טווח, מנוהלת על ידי גוף מרכז כמו ועד עובדים או הנהלת ארגון, ומעורבות הרגולטור בפרטי הפרטים מיותרת ומזיקה. לעתים, הפוליסה הקבוצתית היא הדרך היחידה של קבוצות חלשות באוכלוסיה להיות מבוטחות בביטוח רפואי.
הגיע הזמן לשחרר כמעט לחלוטין את הרגולציה מביטוחים קבוצתיים ולאפשר לשוק ולתחרות לנהל אותם.
4. רופא שלא בהסכם - out
ההחלטה שחברות הביטוח יפעלו רק באמצעות רופאים שבהסכם היא החלטה הרת אסון, שגרמה נזק עצום לתעשיה. התוצאה: חברות הביטוח מתקשרות בהסכם עם מספר מצומצם של רופאים, כדי להבטיח להם היקף עבודה משמעותי ולהוריד אותם במחיר. מהמבוטחים נמנעת היכולת לבחור רופא (מתוך מבחר גדול) - אחד היתרונות המהותיים של פוליסה פרטית.
אם בכל זאת מבקשים לקבל טיפול מרופא שלא בהסכם, המבוטחים ניזוקים פעמיים. בפעם הראשונה בגלל ששילמו כסף לרופא שלא בהסכם ולא יוכלו לקבל את כספם בחזרה (או יקבלו החזר מוקטן), ובפעם השנייה כי הם שילמו פרמיה לחינם.
זה הזמן לבטל את ההנחיה המיותרת הזאת, או לחלופין לחייב את חברות הביטוח להתקשר עם כל רופא שמוכן לעמוד בתנאי ההסכם שלהן, שיהפכו לשקופים.
המכנה המשותף לכל ההחלטות הללו הוא הפגיעות במבוטחים ובאיכות המוצר הביטוחי.
הרפואה הציבורית בישראל היא טובה, אך לאנשים יש זכות לבקש יותר ולמדינה אין זכות להפריע להם בכך. כדי שהציבור יהיה מוכן לשלם את הפרמיה הנדרשת, חברות הביטוח והפיקוח על הביטוח חייבים להבטיח שהביטוח אכן יעניק ערך מוסף שהמדינה אינה יכולה להעניק:
א. ערך מוסף לעניין היקף הכיסויים
כל מה שאינו מכוסה במסגרת הציבורית יהיה בהכרח מכוסה תחת פוליסה פרטית. הביטוח הפרטי חייב להבטיח זמינות לכל שירות רפואי חדש, בין אם בישראל ובין אם בעולם.
ב. ערך מוסף לעניין יכולת מימון של רפואה חדשנית ויקרה
מערכת הרפואה מתאפיינת בחדשנות בלתי פוסקת, שמגיעה לרפואה הציבורית באיחור של שלוש-חמש שנים. המקום לקבל אותה מוקדם יותר הוא ברפואה הפרטית באמצעות הביטוח הפרטי.
ג. ערך מוסף לעניין הביורוקרטיה
אחת המגרעות המשמעותיות של מערכת הבריאות הציבורית בישראל, שמטופחת להפליא גם על ידי קופות החולים. בביטוח פרטי אין מקום לביורוקרטיה, וחברות הביטוח חייבות להוסיף ולייעל את עבודתן.
ד. ערך מוסף לעניין בחירת הרופאים
כיוון שבחירת רופא אינה אפשרית במערכת הציבורית, זכות זו חייבת להתקיים באופן מושלם במערכת הפרטית. ברגע שרשימת הרופאים מצומצמת ומתבססת על שיקולים מחיר, נגרם עוול גדול למבוטחים.
(המאמר פורסם לראשונה ב"דה מרקר")
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
