קחו עצה מרופא: אל תגיעו בימים אלה לבית חולים במדינת ישראל, אלא אם זה הכרחי, כיוון שאתם עלולים למצוא עצמכם כחולה חמישי או שישי בחדר שנועד לשלושה חולים, ובתחרות על חדר שירותים אחד. כאשר אתם קוראים סטטיסטיקה יבשה בנוסח "תפוסה של 200%", אתם צריכים להבין שאולי לא תחלקו מיטה עם חולה אחר או חולה אחרת, אבל כל שאר תשתיות בית החולים אינן ניתנות להכפלה במחי דחיסתה של מיטה נוספת למסדרון. התקנים הבעייתיים ממילא של רופאים, אחיות וכוח עזר נועדו למחצית ממספר המאושפזים בפועל, והפירוש המעשי מבחינתו של החולה הוא מחצית מזמן הקשב הטיפולי הראוי לו.
עוד בעניין דומה
הפער בין המצב הנתון בישראל לבין ממוצע ה-OECD עומד על 12,000 מיטות. במילים אחרות: במדינת ישראל חסרים כיום שישה בתי חולים בסדר הגודל של המרכז הרפואי שיבא בתל השומר
זה לא עניין של נוחות בלבד. 6,000-4,000 איש מתים בישראל מדי שנה כתוצאה מזיהומים, ומבקר המדינה כבר קבע כי הצפיפות בבתי החולים היא אחת הסיבות המרכזיות לריבוי זיהומים. כמה צפוף אצלנו? על מנת להבין באמת את חומרת המצב, אפשר לבדוק את ממוצע ה-OECD למיטות אשפוז לאלף נפשות. 2.4 מיטות בישראל מול 3.7 מיטות בממוצע ה-OECD. אם לתרגם את הממוצעים למספרים מוחלטים: הפער בין המצב הנתון בישראל לבין ממוצע ה-OECD עומד על 12,000 מיטות. במילים אחרות: במדינת ישראל חסרים כיום שישה בתי חולים בסדר הגודל של המרכז הרפואי שיבא בתל השומר.
אלא שלמדינה, מתברר, לא אכפת. כך, התייצבו בשבוע השני של דצמבר נציגי המדינה בבג"ץ, משיבים לעתירה של ההסתדרות הרפואית הדורשת תוספת של מיטות אשפוז, ואלה הודיעו על דעת מנכ"ל משרד הבריאות, כי אין מקום להתערבות בשיעור מיטות האשפוז ואין "כל בסיס בדין המחייב שמירה דווקא על שיעור זה של מיטות". והכל, כאמור עם, 2.4 מיטות בלבד ל-1,000 אנשים. הם מודים אמנם ש"שיעור מיטות האשפוז לנפש בישראל, ובוודאי בתקנון הגיל, מצוי במגמת ירידה" – ועדיין, מנכ"ל המשרד, משה בר סימן טוב, מצהיר בבג"ץ כי "אנחנו עומדים בהוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי ונותנים מענה סביר". במונחים קליניים, התשובה הזאת שקולה לרופא הניצב מול חולה מפרפר מסתפק בהנשמה מלאכותית ומודיע למשפחה שהמצב סביר. אלא שהמנכ"ל, כידוע, אינו רופא.
כמה סביר המענה הזה? משרד הבריאות עצמו הזמין דו"ח מחברת מקנזי שבו כבר ציינו שהמערכת הגיעה לקו האדום. שבוע לאחר ההודעה לבג"ץ, פרסם משרד הבריאות לראשונה את מדד הצפיפות בבתי החולים בישראל. לא פחות משישה בתי חולים (הדסה עין כרם והר הצופים, איכילוב, שיבא, מעיני הישועה, ולניאדו) מתמודדים עם תפוסה כללית של יותר מ-100% בחישוב ממוצע שנתי. ואם ממוצע התפוסה השנתי במדינות OECD עומד על כ-80%, הרי שאצלנו בכל 19 בתי החולים הראשונים ברשימה – הכוללים למעשה את כל המרכזים הרפואיים הגדולים בארץ – עומד הממוצע השנתי על שיעור גבוה יותר.
חמורה עוד יותר היא העובדה לפיה ברוב בתי החולים ניתן לזהות עלייה בשיעור התפוסה בשלוש השנים האחרונות. זוהי, כמובן, תוצאה ישירה של פיגור קבוע בקצב עדכון מספר המיטות והתאמתו לגידול באוכלוסיה ולהזדקנות האוכלוסיה.
האם לפני שחתם על מענה המדינה לבג"ץ טרח מנכ"ל משרד הבריאות לקרוא את נתוני מדד הצפיפות? או שאולי משרד הבריאות מתנהל ברמת מידור ההולמת גופים חשאיים במיוחד, ומחלקה אחת אינה מכירה את המספרים המעובדים ביחידה אחרת
חשוב להדגיש: התהליך המסוכן הזה עתיד להימשך גם בשנים הבאות. מיטות בתי חולים אינן נולדות מהיום למחר. זו אינה רק שאלה של המיטה או הציוד הרפואי הניתנים לרכש מהיר. זה אינו רק המבנה, המחייב תהליך ארוך של תכנון, אישור, תקצוב והקמה. אלה הם גם הרופאים החסרים לנו. כאלה שלא החלו את לימודיהם בהיעדר מספר מספיק של מקומות בפקולטות לרפואה וכאלה שבחרו לנטוש את המקצוע בשל התנאים הבלתי אפשריים.
האם לפני שחתם על מענה המדינה לבג"ץ טרח מנכ"ל משרד הבריאות לקרוא את נתוני מדד הצפיפות? או שאולי משרד הבריאות מתנהל ברמת מידור ההולמת גופים חשאיים במיוחד, ומחלקה אחת אינה מכירה את המספרים המעובדים ביחידה אחרת.
ואם מישהו חושב שבשנה הבאה יהיה טוב יותר, הוא מוזמן לקרוא את מכתבו של המנכ"ל בר סימן טוב למנהלי בתי החולים וקופות החולים, כפי שנשלח יום לאחר סבב הקיצוצים הרוחבי בנובמבר, השנה, שנועד לממן את הסכם השוטרים וחתך 40 מיליון שקל מתקציב המשרד. "אנו נצמצם בשנת 2019 באופן משמעותי את התכניות הלאומיות במערך האשפוז, בהן: התכנית לשיפור הטיפול בפגים; תכנית המיונים ותכנית הזיהומים".
האם הפקידים בצמרת משרד הבריאות אינם מודעים למצב? או שאולי שהנכבדים האלה יודעים כי אם חלילה יידרשו להתאשפז או לאשפז מי מקרוביהם, יימצא להם סידור אחר וטוב יותר.
משרד הבריאות מתיימר להיות מי שמייצג את ציבור המטופלים. עכשיו ברור מאי-פעם כי היחידים שנותרו במאבק להצלת המערכת ולפתרון מצוקת החולים הם המטופלים עצמם, בני משפחותיהם – והרופאים. ההסתדרות הרפואית לא תירתע מלהשמיע את קולה וממלחמה עיקשת על תקציבים. הגיע הזמן לגרום למי שמעדיפים לכתוב מילים מתחכמות דוגמת "מענה סביר" – במקום פשוט לכתוב את ההמחאות הנכונות, שיאפשרו לתת מענה הולם.