דעות

אסירים, חולים והזכות לכבוד האדם – מצא את ההבדלים

בג"צ קבע כי זכותם לכבוד של האסירים מופרת בשל הצפיפות הרבה בבתי הסוהר. אולי הגיעה השעה לפנות לבג"צ ולבקש הגנה דומה לציבור החולים בישראל

המתנה בתורים. "הגיע הזמן לעשות שינוי ולתת לאזרחים את מה שמגיע להם". אילוסטרציה

בשם "...זכותו של כל אדם לכבוד" שוחררו השבוע מבתי הסוהר בישראל 957 אסירים עוד בטרם ריצו את מלוא תקופת מאסרם. בג"צ קבע כי זכותם לכבוד של האסירים מופרת בשל הצפיפות הרבה בבתי הסוהר ואי שמירה על מרחב מחיה מינימלי של 3 מ"ר ללא שירותים ומקלחות. אז אולי הגיעה השעה לפנות לבג"צ ולבקש הגנה דומה לציבור החולים בישראל שכן חוק ביטוח בריאות ממלכתי (1994) קבע ש"... שירותי הבריאות יינתנו תוך שמירה על כבוד האדם..." וברור כיום לכל שעקרון יסוד זה של החוק לא נשמר.

חברי כנסת שסיירו בהוסטלים לאנשים עם אוטיזם ומוגבלות שכלית הביעו זעזוע עמוק מתנאי החיים של המטופלים. הניקיון, הצפיפות הריחות נגעו לליבם של חברי הכנסת שהגדירו את בריאות הנפש כ"חצר האחורית של מערכת הבריאות הישראלית". לכולנו זכור ביקורו של הרב  ליצמן בבית החולים אברבנאל בקדנציה הראשונה שלו כסגן שר הבריאות והממצאים החמורים שהתגלו לו בביקור זה, והנה, חלפו שנים, וחברי הכנסת חווים אותו זעזוע.

חברי ואני מסיירים מדי חודש בבתי החולים ברחבי הארץ. בסיורים אלה גילינו והתרענו על יחידה לטיפול נמרץ ילדים שאינה מאוישת בהעדר מנהל, גילינו והתרענו על חדרי אוכל במחלקות אשפוז שעברו הסבה לחדרי אשפוז צפופים, גילינו והתרענו על כך שאשפוז של ארבעה חולים בחדר המיועד לשלושה הפך לשגרה, וגילינו וזעקנו על כך שיש מאושפזים בבתי החולים הפסיכיאטריים השוכבים על מזרן דק על רצפת חדרי האשפוז.

מבקר המדינה הציף למודעותנו בדו"ח מטלטל שמדי שנה מתים בין 4,000 ל-6,000 איש מזיהומים (16-11 אנשים מדי יום), בין היתר בשל הצפיפות הרבה בבתי החולים, וה-OECD שיקף לנו שבהשוואה בינלאומית התמותה ממחלות זיהומיות בישראל היא הגבוהה מבין המדינות החברות בקרב הנשים ורק שנייה לפורטוגל בקרב הגברים.

אז אנחנו מתריעים כבר שנים, ושיירת האוצר ממשיכה במסעה ועוברת. שיעור ההשקעה בבריאות בישראל נותר רק 7.3% מהתל"ג, מספר המיטות בבתי החולים לא גדל בשיעור המתאים לגידול באוכלוסיה, התורים בחדרי המיון מתארכים בשעה כל שנה שחולפת, ויש ילדים שצריכים להמתין 194 ימים לתור לנוירולוג ילדים.

אז אולי נבקש מבג"צ להגדיר מהו המרחב הבטוח לחולה במחלקה פנימית ולפג בפגיה שימנע את הזיהום הנרכש ואת המוות המיותר בעטיו, ואת כל שאר החולים והפגים לא נאשפז או נשחרר?

ואולי נבקש מבג"צ להגדיר מהו היחס הבטוח של רופאים ואחיות למטופלים במחלקות וביחידות לטיפול נמרץ ואת כל השאר לא נאשפז או נשחרר?

ואולי נבקש מבג"צ להגדיר מהו משך ההמתנה הסביר לחולה במיון או לילד לרופא המומחה, ונגיד לכל השאר למצוא לעצמם פתרונות אחרים, אולי בכסף מלא במרפאות ובבתי החולים הפרטיים הצצים ברחבי הארץ כפטריות לאחר הגשם?

ברור שמדינת ישראל החליטה שכל הנושאים שאותם הזכרנו לא ניתנים ליישום מבחינה משקית ולא עומדים בראש סדר העדיפות הלאומי. לא השמירה על חיי האדם ובוודאי לא השמירה על כבודו. השאלה היא, אם לנו, הציבור, חשוב הביטחון הבריאותי שלנו, ומה אנחנו מוכנים לעשות כדי לשמור עליו?

(המאמר פורסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות")

 

נושאים קשורים:  אסירים,  בג"ץ,  צפיפות בבתי חולים,  דעות,  חדשות,  ד''ר זאב פלדמן,  מערכת הבריאות,  בתי חולים פסיכיאטריים
תגובות
 
אנונימי/ת
25.12.2018, 20:07

האמנם זיהומים קשורים למספר החולים בחדר?
יש עבודות על כך שבמחלקות עם מספר חולים נמוך לחדר יש פחות זיהומים?