מחקר שערך משרד הבריאות בחודשים האחרונים מוכיח כי רמת השירות הרפואי שהציבור מקבל נשחקה קשות בתוך עשור, השירות עצמו הצטמצם, רמתו ירדה והוא יקר יותר. גם התרופות התייקרו במידה ניכרת וחלה בשנים האחרונות שחיקה בזמינות השירותים שהציבור מקבל. כל זאת, בעוד התקציב נותר קבוע פחות-או-יותר, כך מדווח הבוקר (ה') היומון "דה מרקר".
עוד בעניין דומה
המחקר מרכז למעשה נתונים רבים שידועים מכבר. על פי הדיווח: האוכלוסיה גדלה ויש בה יותר זקנים, חלה עלייה בתחלואה כרונית, הטכנולוגיה מתייקרת והוצאות השכר גדלות אבל ההשקעה הציבורית בבריאות נמוכה משמעותית משאר מדינות ה-OECD. התוצאה: התורים לשירותי הבריאות התארכו בקהילה ובבתי החולים, יש ירידה בהפניות לבתי חולים, זמן השהות בחדרי המיון התארך ויש לכן נהירה לביטוחים הפרטיים. כל זאת בניגוד להצהרות שר האוצר משה כחלון על כך שקיצר תורים בבתי החולים ובמרפאות וחיזק את הרפואה הציבורית.
בדיווח נמסר כי "מערכת הבריאות רגילה להתנהל בצורה כאוטית, ללא תכנון מרכזי, בכיפופי ידיים בין משרדי האוצר לבריאות, במשברים כמו זה שפקד את 'הדסה' או כמעט הביא לקריסת קופת חולים כללית. אין במערכת תכנון מראש ולטווח רחוק. יש בה "הפתעות", כמו גל העלייה של רופאים מרוסיה בסוף העשור האחרון של המאה ה-20. רק עתה מנסה צוות במשרד הבריאות "לעשות מעט סדר בדברים, לקבוע סדרי עדיפויות, לצפות פני עתיד ולהיערך כבר היום בתכנון לעשור קדימה", מדווח "דה מרקר".
העיתון מציג דוגמה זו: העלות הממוצעת של הכנסת תרופה אונקולוגית חדשה לסל הבריאות עלתה בתוך עשור פי 3.5 – מכ-29 אלף שקל ב-2006 ל-100 אלף שקל ב-2016. "זה לא קרה בגלל גידול ביעילות התרופות, אלא בעיקר מכיוון שחברות התרופות מייקרות אותן בקצב מסחרר, משום שהביקוש לתרופות לסרטן אינסופי".
בעוד שבעשור האחרון הגדילו מדינות ה-OECD את ההוצאה שלהן על בריאות בקצב של 1.5% מעל עליית התוצר השנתית. בישראל, ההוצאה על הבריאות כשיעור מהתוצר נשארה קבועה בעשור האחרון (7.4%) והיא נמוכה משמעותית מהממוצע בארגון (9% במדינות OECD).
דוגמה נוספת המובאת בדו"ח המחקר: תקציב קופות החולים נשחק מאוד בשנים האחרונות: אילו תוקצבו אוטומטית לפי הגידול בהוצאות שאינן בשליטתן, כמו שכר העובדים, הגידול באוכלוסיה והזדקנותה והתייקרות הטכנולוגיות, ההוצאה שלהן היתה צריכה לגדול ב-6.6% בין השנים 2012 ל-2016 אך היא גדלה ב-6.2% בלבד - פער של יותר מ-200 מיליון שקל. אילו ההשקעה הציבורית בבריאות היתה צומחת בקצב זהה לקצב הצמיחה במדינות המערביות האחרות, היה גדל תקציב הקופות ב-500 מיליון שקל עד 1 מיליארד שקל בשנה. במקום זאת, התקציב נשחק ב-200 מיליון בשנה.
ביטויי השחיקה: צפיפות, עומס, תורים ארוכים ירידה במיטות האשפוז לנפש - כ-1.7 מיטות לאלף נפש בישראל, לעומת כשלוש מיטות במערב.
לפי נתוני משרד הבריאות, בין השנים 2015-2012 קטן היקף השירותים הרפואיים לנפש בבתי החולים ב-0.8% בשנה. ההוצאה הממוצעת של קופות החולים על אשפוז הסתכמו ב-2012 ב-1,675 שקל לאדם בשנה אבל היא ירדה ל-1,635 שקל ב-2015 ומאז ירדה אף יותר.
ירד מספר הביקורים הממוצע של המבוטחים אצל רופאי המשפחה ורופאים יועצים. הקופות נותנות פחות הפניות לבתי החולים הציבוריים, פחות הפניות לניתוחים, למרפאות מומחים ולבדיקות. זאת על אף שהתחלואה גדלה ומורכבת יותר. במדינות ה-OECD יש דווקא גידול ממוצע בצריכת השירותים: 1%–2% בשנה.
חדרי המיון פקוקים יותר ויותר: בין 2012 ל-2016, משך השהייה בחדר המיון עלה בכמעט 20% - משעתיים וחצי לכמעט שלוש שעות. שיעור המטופלים השוהים במיון יותר מחמש שעות עלה בתוך ארבע שנים אלו ב-30%, מ-17% מכלל הפונים ל-22%.
ב-2011, משך ההמתנה הממוצע לתור לרופא יועץ היה 16.4 יום ועתה –23.4 יום בממוצע. במקצועות כמו אנדוקרינולוגיה, נפרולוגיה וגסטרואנטרולוגיה, התורים מגיעים לחודשים ארוכים, וזינקו ביותר מפי שניים בתוך שמונה שנים בלבד. השירות הטוב והזמינות הגבוהה יחסית לרפואה ראשונית שאזרחי ישראל הורגלו לה - מתרחקים והולכים. תכנון לקוי של כוח האדם הרפואי גרם למחסור גדול ברופאים בתחומים מסוימים.
נתון נוסף המובא בדיווח: השימושים בביטוחים המשלימים גדלו משמעותית, לרבות ההשתתפויות העצמיות - מ–2,372 שקל לאדם בשנה ב-2010, ל-3,787 שקל ב-2016. בביטוחים המסחריים עלו הוצאות המבוטחים מ-948 שקל בממוצע בשנה למבוטח ב-2010 ל-2,050 שקל ב-2016. בתוך 15 שנה זינקה ההוצאה על בריאות מתוך סך הוצאות משקי הבית בישראל ב-24%, כשהביטוחים הפרטיים תופסים יותר משליש מכלל ההוצאה.