IPF

ההשפעה של זיהום סביבתי על המהלך הטבעי של פיברוזיס ריאתית אידיופתית

החוקרים מצאו כי חשיפה לאוזון וחלקיקי PM10 ו-PM2.5 קשורה בשיעור החמרות אקוטיות ותמותה גבוהים יותר

06.03.2018, 12:42
זיהום אוויר. הציבור בישראל נחשף למגוון מזהמים סביבתיים (צילום: שאטרסטוק)

פיברוזיס ריאתית אידיופתית (idiopathic pulmonary fibrosis-IPF) הינה מחלה בעלת מהלך בלתי צפוי ומספר פרופילים שונים: יציבות, התקדמות מחלה פיזיולוגית וירידה מהירה. מיעוט החולים חווים החמרות אקוטיות. מחקר עדכני מצא כי אוזון וחנקן דו-חמצני תורמים להתרחשות של החמרות אקוטיות. החוקרים שיערו כי זיהום אוויר יכול להשפיע על המהלך הטבעי של IPF.

לטובת המחקר נבחרו חולים מעוקבת ה-COFIי(Cohorte Fibrose), עוקבה פרוספקטיבית לאומית רב-מרכזית של 192 חולי IPF. רמות מזהמים נלקחו עבור כל מטופל מתחנת ניטור האוויר הקרובה ביותר למקום מגוריו של החולה. בוצע שימוש במודל cox על מנת להעריך את ההשפעה של זיהום אוויר על החמרות אקוטיות, התקדמות מחלה ותמותה.

החוקרים מצאו כי התרחשות החמרות אקוטיות הייתה קשורה באופן מובהק סטטיסטית עם עלייה ברמות הממוצעות של אוזון בששת השבועות לפני ההחמרה עם יחס סיכונים של 1.47 (רווח בר-סמך 95%: 1.13-1.92) עבור כל 10 מיקרוגרם/מטר³ (p=0.005). רמות מצטברות של חשיפה לחלקיקים בגודל PM10 ו-PM2.5 היו מעל המלצות ארגון הבריאות העולמי ב-34% ו-100% מהחולים, בהתאמה. תמותה נמצאה כקשורה באופן מובהק סטטיסטית עם עלייה ברמות החשיפה ל-PM10 (יחס סיכונים: 2.01, רווח בר-סמך 95%: 1.07-3.77) עבור כל מיקרוגרם/מטר³ (p=0.005) ו-PM2.5 (יחס סיכונים: 7.93, רווח בר-סמך 95%: 2.93-21.33) עבור כל מיקרוגרם/מטר³ (p<0.001).

מסקנת החוקרים היא כי זיהום אוויר הינו בעל השפעה שלילית על תוצאי IPF. המחקר מאמת את מעורבותו של אוזון בהחמרות אקוטיות ומאמת בפעם הראשונה את התפקיד של ההשפעה של חשיפה ארוכת טווח ל- PM10ו- PM2.5 על תמותה במחלה זו.

מקור: 

Sese, L. et al.  (2017) Thorax. 73, 103

נושאים קשורים:  IPF,  זיהום אוויר,  אוזון,  PM10,  PM2.5,  מחקרים
תגובות