החוקרים בחנו הבדלים בפרוגנוזה ארוכת טווח (עשר שנים) בקרב חולי אי ספיקת לב (HF) עם וללא סוכרת בשלושת העשורים האחרונים. בנוסף, החוקרים בחנו האם מידת השיפור בפרוגנוזה בתקופה זו דומה בין חולים עם וללא סוכרת.
עוד בעניין דומה
בעבודה פרוספקטיבית זו הוכללו 1,810 אנשים בני 18 ומעלה אשר אושפזו ביחידת טיפול נמרץ לב עם אי ספיקת לב חריפה בין 1985-2008 (21% מהמשתתפים היו עם סוכרת). התוצא שנבדק היה תוצא משולב של תמותה מכל סיבה, השתלת לב והשתלת LVADי(left ventricular assist device) לאחר מעקב של עשר שנים.
החוקרים מצאו כי התוצא העיקרי, לאחר עשר שנים, בחולים עם סוכרת היה גרוע באופן מובהק סטטיסטית מאשר בחולים ללא סוכרת (87% לעומת 76%; יחס סיכונים מתוקנן: 1.17, רווח בר-סמך 95%: 1.02-1.33). בחולים שאושפזו בעשור האחרון נצפה שיעור אירועים הנמוך באופן מובהק סטטיסטית מאשר חולים שאושפזו בשני העשורים הראשונים בין אם הם סבלו מסוכרת (יחס סיכונים מתוקנן: 0.80, 0.63-1.00) ובין אם לא (יחס סיכונים מתוקנן: 0.86, 0.75-0.99).
מסקנת החוקרים היא כי התוצאים ארוכי הטווח של חולי אי ספיקת לב וסוכרת גרועים מאשר התוצאים של חולים ללא סוכרת. עם זאת, הפרוגנוזה ארוכת הטווח השתפרה לאורך השנים בשתי הקבוצות. יש לציין כי השיפור בפרוגנוזה היה דומה בשתי קבוצות החולים. למרות תוצאות מבטיחות אלו יש צורך ביותר מודעות לסוכרת בקרב חולים עם אי ספיקת לב חריפה וניהול טוב יותר של חולים אלו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
