האסטרטגיות הידועות להפחתת ההשפעה של מחלות שאינן-מדבקות (non-communicable disease-NCD) הינן בדיקות סקר ואבחון מוקדם. ישנן הוכחות מוגבלות בלבד ליתרון של בדיקות סקר לכלל האוכלוסייה לגילוי NCD. תמותה מוגברת באנשים עם NCD מאובחנות הודגמה מזה מספר עשורים. עם זאת, תמותה בקרב אנשים עם NCD שאינן מאובחנות כמעט ולא נבדקה. עבודה זו בחנה האם תמותה כוללת השתנתה בין אנשים עם אבחנת תת-תריסיות, סוכרת סוג 2 ויתר לחץ דם לעומת אנשים ללא אבחנה ולעומת אנשים ללא מחלות אלו.
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע בתבנית עוקבה פרוספקטיבית באוכלוסייה הכללית בנורבגיה. בוצע מעקב אחר אנשים בני 20 שנים ומעלה בשנת 1995-1997 עד ל-15 ליוני, 2016 או עד לתמותה. בוצע שימוש במודל Cox לחישוב יחסי סיכונים ורווחי סמך עבור הקשר בין סטטוס מחלה לתמותה כוללת. מספר המשתתפים עם תת-תריסיות, סוכרת סוג 2 ויתר לחץ דם היה 31,960, 37,957 ו-63,371, בהתאמה.
החוקרים מצאו כי תמותה הייתה מוגברת באנשים עם סוכרת סוג 2 ויתר לחץ דם לעומת אנשים ללא מחלות אלו. יחס סיכונים 1.69 (רווח בר-סמך 95%: 1.55-1.84) ו-1.23 (1.09-1.39), בהתאמה. באנשים עם סוכרת סוג 2 שאינה מאובחנת יחס הסיכונים לתמותה היה 1.21 (1.08-1.37) בעוד שבאנשים עם תת-תריסיות ויתר לחץ-דם שאינם מאובחנים לא נצפתה תמותה מוגברת לעומת אנשים ללא המחלות. בנוסף, הקשר עם תמותה היה חזק יותר באנשים עם סוכרת סוג 2 ויתר לחץ-דם ממושכים (יחס סיכונים 1.96, 1.57-2.44 ויחס סיכונים 1.32, 1.17-1.49, בהתאמה) לעומת אנשים עם משך מחלה קצר (יחס סיכונים 1.29, 1.09-1.53 ויחס סיכונים 1.16, 1.03-1.30, בהתאמה).
מסקנת החוקרים היא כי ישנה תמותה מוגברת באנשים עם יתר לחץ דם וסוכרת מאובחנים ושאינם מאובחנים לעומת אנשים ללא מחלות אלו. החוזק של הקשר בין תמותה לסוכרת סוג 2 לא מאובחנת היה נמוך לעומת הקשר באנשים עם מחלה מאובחנת. תמותה באנשים עם יתר-לחץ דם ותת-תריסיות שאינם מאובחנים לא הייתה גבוהה לעומת אנשים ללא מחלות אלו. לאור זאת, יש צורך במחקרים עתידיים על מנת לבחון בצורה יותר מעמיקה האם אבחון מוקדם של מחלות אלו, בצורת בדיקות סקר לכלל האוכלוסייה, אכן תורם לבריאות.
מקור: