טיפול אינטנסיבי (INT) בסוכרת סוג 1 מפחית את ההיארעות של אירועי מחלה קרדיווסקולרית לעומת טיפול קונבנציונלי (CONV) אך גם גורם לעליית משקל רבה יותר. מטרת מחקר זה הייתה לבחון האם עליית משקל עודפת כתוצאה משימוש ב-INT בסוכרת סוג 1 קשור בהיארעות מחלה קרדיווסקולרית.
עוד בעניין דומה
לטובת העבודה, רבעונים של עלייה במשקל (Q) ב-1,213 משתתפים בגילאי 18 שנים ומעלה בעת ההרשמה למחקר ה-DCCTי(Diabetes Control and Complications Trial) נקבעו בתוך קבוצות טיפול אקראיות (INT לעומת CONV). קביעת הרבעונים בוצעה באמצעות שינויים מ-BMI בסיס ל-BMI בסוף ה-DCCT. ההשפעה של עליית משקל זו על אירועים קרדיווסקולריים ותוצאים נקבעה במהלך 20 שנים נוספות של מעקב.
בקבוצת ה-Q4 (הקבוצה עם עליית המשקל הרבה ביותר) שקיבלה טיפול אינטנסיבי נצפתה עליית משקל משמעותית יותר (שינוי חציוני ב-BMI, י6.08 ק"ג/מטר²), עלייה בגורמי סיכון קרדיווסקולריים וצורך בתרופות ליתר לחץ דם וליפידים לעומת Q1-3 בזרוע ה-INT בקבוצות המקבילות בזרוע ה-CONV. במהלך זמן מעקב ממוצע של 26 שנים, המספר של אירועים קרדיווסקולריים כלליים ומשמעותיים לא היה שונה בקבוצת ה-Q4 לעומת Q1-3 בזרוע ה-INT וה-CONV. עם זאת, לאחר 14 שנים העקומה של היארעות מחלה קרדיווסקולרית נהייתה גבוהה יותר באופן מובהק סטטיסטית בקבוצת ה-Q4 INT לעומת קבוצות ה-Q1-3 INTי(p=0.024) והייתה דומה לזו שבזרוע ה-CONV.
מסקנת החוקרים היא כי במהלך 13 השנים הראשונות לאחר תחילת מחקר ה-DCCT,יINT בסוכרת סוג 1 הפחית אירועים מאקרו-ווסקולריים לעומת CONV, גם כאשר התרחשה עליית משקל משמעותית. לאחר תקופה זו, היארעות האירועים הקרדיווסקולריים גברה באופן מובהק סטטיסטית בקבוצת ה-Q4 INT ונהייתה דומה לזו שבזרוע ה-CONV. יש צורך בזמן מעקב ארוך יותר על מנת לקבוע האם מגמה זו ממשיכה ומובילה ליותר אירועים קרדיווסקולריים.
מקור: