איפה הכסף? מאז שנת 2014, גם במערכת הבריאות שואלים את השאלה הזו. כבר יותר משנתיים שבמערכת הבריאות ממתינים למימוש ההבטחה של משרדי האוצר והבריאות להפעיל תוכנית לקיצור תורים במערכת הבריאות הציבורית. למרות ההבטחה, הכותרות המפוצצות ואין ספור הצהרות שעוד רגע הכסף מגיע - כמעט דבר לא קרה.
עוד בעניין דומה
כבר לפני יותר משנתיים וחצי תוקצבה התוכנית, וסכום של 900 מיליון שקל הוקצה לטובת מטרה חשובה זו, אבל זמני ההמתנה לניתוחים ולפרוצדורות במערכת הבריאות הציבורית ממשיכים להיות בלתי־סבירים.
כבר יותר משנתיים שהכסף הזה שוכב בקופת המדינה, בעוד שציבור המטופלים שוכב בבית או במוסדות האשפוז בהמתנה מייסרת לניתוח
כבר יותר משנתיים שהכסף הזה שוכב בקופת המדינה, בעוד שציבור המטופלים שוכב בבית או במוסדות האשפוז בהמתנה מייסרת לניתוח. בפועל, מחדלי המדינה ומשחקים מיותרים ולא ראויים של משיכת זמן, הם שמאריכים את כאבם וסבלם של חולים רבים, הכורעים תחת הכאב, הסבל והפגיעה באיכות חייהם. רבים מהם נאלצים לפנות לרפואה הפרטית.
בניגוד גמור להצהרות הממשלה, לפיהן היא שמה לה למטרה להוריד את יוקר המחיה, בתחום הבריאות, הממשלה היא זו שדוחפת את הציבור משירות איכותי במימון ציבורי, הישר לזרועותיה של הרפואה הפרטית במימון עצמי. למרות ההבנה שתופעת התורים הארוכים היא אחת הבעיות הכי מדוברות, משמעותיות וקשות במערכת הבריאות, ולמרות שהכסף להפעלת חדרי ניתוח בשעות אחר הצהריים כבר קיים - התוכנית לקיצור תורים מתקיימת כבר שנתיים מעל דפי העיתונים בלבד.
על השאלה למה במערכת הבריאות הציבורית יש תורים ארוכים, אפשר לענות תוך הצגת מגוון רחב של סיבות, אינטרסים ושיקולים. את רוב ההסברים האלה ניתן לצמצם לכותרת אחת: תמריצים כלכליים שיצרו עיוותים קשים במערכת הבריאות. עיוותים אלה עיצבו את אופיה של מערכת הבריאות, וכיום נמצאים ביסודה, ובכלל זה מחסור מובנה בתקציבים, הסדרי תשלום בעייתיים בין קופות חולים לבתי החולים, תמחור בעודף או בחסר של שירותים רפואיים, תמריצים לשחקנים במערכת להסיט פעילות למערכת הפרטית, אי יעילות בניהול התורים, מיצוי המשאבים הפיזיים והאנושיים ועוד.
נכון להיום, נדמה כי לכל אחד מהשחקנים במערכת הבריאות יש אינטרס לייצר ולהנציח את תופעת התורים הארוכים - חוץ מהמטופלים שנאלצים לחכות בתור
נכון להיום, נדמה כי לכל אחד מהשחקנים במערכת הבריאות יש אינטרס לייצר ולהנציח את תופעת התורים הארוכים - חוץ מהמטופלים שנאלצים לחכות בתור. בפועל, ההתנהלות הזו פוגעת באמון הציבור ביכולתה ובנכונותה של מערכת הבריאות לספק שירות רפואי זמין ואיכותי. פגיעה זו באמון, מתורגמת בסופו של דבר לרכישת ביטוחי בריאות משלימים ופרטיים כמעט ללא הכרה, ומביאה לעלייה מסחררת בהוצאה הפרטית לבריאות.
לא רק ציבור המטופלים שבע מכותרות ומהבטחות לא ממומשות, אלא גם השחקנים השונים במערכת הבריאות. קופות החולים ובתי החולים כבר למודי ניסיון מהבטחות לכסף "שעוד רגע צריך להגיע". ההתנהלות הזו פוגעת קשות באמון של מוסדות הבריאות (הנהלות ועובדים) בתוכניות ובכוונות של משרדי הבריאות והאוצר. על משרדי הממשלה להפנים כי התנהלות זו היא מה שבסופו של דבר פוגע קשות גם ביכולתם לבצע רגולציה אפקטיבית. ביכולתם להתוות מדיניות שמתורגמת לתוצאות אמת בשטח.
נוכח ההשפעה המכרעת של אורך התורים על בריאות הציבור ועל היחס בין המערכת הציבורית לפרטית, תוכנית אמיתית לקיצור תורים לניתוחים ופרוצדורות צריכה להיות יעד מרכזי ועליון. תוכנית כזו צריכה לכלול - מעבר להעברה מיידית של אותם 900 מיליון שקל שכבר הוקצו ושוכבים אי שם בקופת האוצר - מנגנון שמתמודד עם העיוותים והתמריצים השליליים שחילחלו ליסודות המערכת.
חשוב להפנים, שללא טיפול בבעיות היסוד, התמריצים והעיוותים, ברגע שייגמר התקציב החד־פעמי (גבוה ככל שיהיה), התורים צפויים לחזור ובמלוא העוצמה. הם יחזרו לצמוח כמו פוליפים טורדניים ומסוכנים בגופה של מערכת הבריאות הציבורית.
* המאמר פורסם לראשונה ב"דה-מרקר"
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
