גם גורמים גנטיים וגם גורמים הקשורים אורח חיים משפיעים על הסיכון האישי למחלת לב כלילית. ההיקף שבו סיכון גנטי מוגבר יכול להיות מקוזז על ידי אורח חיים בריא אינו ידוע.
עוד בעניין דומה
על ידי שימוש בניקוד פוליגני של פולימורפיזם של רצפי דנ"א, בוצע כימות של הסיכון הגנטי למחלת לב כלילית בשלוש עוקבות פרוספקטיביות: 7,814 משתתפים במחקר ה-ARICי(Atherosclerosis Risk in Communities), י21,222 משתתפות במחקר ה-WGHSי(Women’s Genome Health Study)י, 22,389 משתתפים במחקר ה-MDCSי(Malmö Diet and Cancer Study ) ו-4,260 משתתפים במחקר החתך Biolmage עם נתונים זמינים.
בנוסף, נקבעה ההיצמדות לאורח חיים בריא בקרב המשתתפים על ידי שימוש במערכת ניקוד המורכבת מארבעה רכיבים: חוסר עישון נוכחי, חוסר השמנה, פעילות גופנית סדירה ודיאטה בריאה.
הסיכון היחסי להיארעות אירוע כלילי היה גבוה יותר ב-91% בקרב משתתפים בסיכון גנטי גבוה (חמישון עליון של ניקוד פוליגני) בהשוואה לאלו בסיכון גנטי נמוך (חמישון תחתון של ניקוד פוליגני) (Hazard ratio 1.91י; 95%CI 1.75-2.09).
אורח חיים בריא יותר (הוגדר כלפחות 3 מתוך 4 רכיבים) היה קשור עם סיכון נמוך משמעותית לאירוע כלילי בהשוואה לאורח חיים לא בריא (הוגדר כ-1-0 רכיבים), ללא קשר לקטגוריה גנטית.
בקרב משתתפים בסיכון גנטי גבוה, אורח חיים בריא יותר היה קשור עם סיכון יחסי נמוך ב-46% לאירוע כלילי בהשוואה לאורח חיים לא בריא (Hazard ratio 0.54י; 95%CIי0.47-0.63).
ממצאים אלו מתיישבים עם ירידה בהיארעות אירוע כלילי במשך 10 שנים מ-10.7% באורח חיים לא בריא ל-5.1% באורח חיים בריא במחקר ה-ARIC, מ-4.6% ל-2.0% במחקר ה-WGHS ומ-8.2% ל-5.3% במחקר ה-MDCS. במחקר ה-Biolmage, אורח חיים בריא היה קשור עם פחות הסתיידויות בעורקים הכליליים בכל קטגוריה גנטית.
מסקנת החוקרים היתה, כי לאורך ארבעה מחקרים המערבים 55,685 משתתפים, גורמים גנטיים וסביבתיים היו קשורים בצורה עצמאית עם רגישות למחלת לב כלילית. בקרב משתתפים בסיכון גנטי גבוה, אורח חיים בריא היה קשור עם כ-50% סיכון יחסי נמוך יותר למחלת לב כלילית בהשוואה לאורח חיים לא בריא.