• יו"ר: ד"ר חגי לוין
  • מזכיר האיגוד: ד"ר ערן קופל
  • גזברית: ד"ר איריס רסולי
  • חברת ועד: ד"ר מאיה לבנטר-רוברטס
  • חבר ועד: פרופ' נדב דוידוביץ
  • חבר ועד: ד"ר מיכל ברומברג
  • ועדת ביקורת: ד"ר עמוס מור, פרופ' אילנה בלמקר, ד"ר קרן לנדסמן
דעות

בריאות הציבור: חשיבותם של הרופאים שמתריעים בפני סכנה

פעילותם של רופאי בריאות הציבור נסתרת מין העין אולם קשה להפריז בחשיבותם. בישראל כ-120 רופאי בריאות הציבור - כמות שאינה מספיקה

שני סיפורים עם מוסר השכל :
מרי מלוני הייתה בחורה בריאה,מעולם לא חלתה אולם נאלצה לבלות את שארית חייה מגיל 38 ועד למותה בגיל 69 בתנאי בידוד. היא לא ביצעה עברות ולא התנגשה עם החוק, היא עבדה כמבשלת ומטפלת בבתי אנשים אמידים בניו יורק (מאחר והייתה מהגרת אירית,זו היתה עבודתה האפשרית) הסתבר כי בכל מקום בו עבדה לקו רבים מבני הבית בטיפואיד ואף נגרמו לא מעט מקרי מוות. היא הייתה נשאית של החידק. אולם לא לקתה במחלה עצמה. כל זה התרחש בעיר ניו יורק בשנת 1907. רק הודות לפעולתו של רופא בריאות הציבור ניתן היה לאתר את האישה ולגזור עליה בידוד מהעולם כדי למנוע הפצת המחלה.

בשנת 1918, התפרצה אחת ממגפות השפעת הקטלניות בעולם. הימים ימי מלחמת העולם ופרנסי העיר פילדלפיה החליטו על קיום מצעד גדול ובעזרתו לאסוף מיליוני דולרים לטובת המערכה הצבאית. האירוע תוכנן בקפידה והושקעו בו מאמצים וכסף רב ואלפים היו צפויים לחזות בו. רופאי בריאות הציבור הזהירו את ראש העיר כי מסוכן לרכז אנשים רבים בעת מגפה, אולם הוא לא רק שדחה את הבקשות אלא דרש מהעיתונות שלא "להפחיד" את הציבור ומנע פירסום - התוצאה התגלתה לאחר מספר ימים, אלפי חולים ומאות מקרי מוות. אלה אפיזודות מהעבר אשר העלו לדיון שאלות אתיות כמו : מה זכות הרופא לגזור בידוד על מבשלת תמימה ובאיזו מידה ראש העיר יכול למנוע פירסום אזהרות לציבור גם היום מתמודדים אנשי מערכת בריאות הציבור בסוגיות אתיות כמו: האם לחייב רוכב אופניים בחבישת קסדה? האם להכריח הורים בעלי אמונה שונה לחסן את ילדיהם? האם להוסיף פלור למי השתיה? תקנות וחוקים הפוגעים בזכות הפרט אולם עשויים להגן על הציבור מפני רעות חולות.
אנשי בריאות הציבור חיבים לתת קולם בשאלות של הקצאת משאבים - מה עדיף? מכשיר אם.אר.אי חדיש בכל בית חולים או פעולה חינוכית מעמיקה למניעת השמנה, להפסקת עישון להוספת אחות מקדמת בריאות לבתי הספר. לציבור יש משיכה לרפואה, למנתחים הטובים, למצנתר הוירטואז, לפלסטיקאי המעצב את בית החזה או מרים את העפעף אבל, ההילה של משתיל הכבד או מתקן עורקי הלב אינה נושקת ה למי שמונע את הצורך בהשתלה. מגפה שהשתוללה בירושלים בראשית המאה הקודמת גרמה לעיוורון בשיעור גבוה מאוד בקרב תושבי העיר – המחלה חלפה מן העולם בשל שיפור בהגיינת המיים והשמדת הזבובים מעבירי הגורם למחלת הטרכומה – הכול זוכרים, כמובן, את רופאי המחלה ואת הד"ר טיכו ששייקה אופיר סיפר על הטיפול שנעשה באחותו ציונה, אבל אין זוכרים את התברואנים שריססו וניקו. אין חדש בדאגה לבריאות הציבור. לפני יותר מ 4,000 שנה ניבנו בצפון הודו, שם התפתחה תרבות עירונית, רחובות ולהם מערכת ניקוז (ביוב) ומקומות רחצה מוסדרים. בכרתים נתגלו בתי שימוש שנעזרו בשטיפה לניקוי הפרשות. הרמב"ם נתן הוראות ברורות להנהגת הבריאות כאילו יצא מישיבה של רופאי בריאות הציבור ב-2015 והוא מדבר על מזון בריאות ופעילות גופנית.

ההכרה כי סיבת מגפה אינה גזרה משמים או עונש על חטאים אחרים ותחילתה של חשיבה כי תנאי סביבה הם אלה התורמים להתפשטות המחלה ,החלו את חוקי הסגר והרחקת חולים מן הציבור ואכן נבלמו התפרצויות של מגפות. מגפות אשר שינו את פני היסטוריה. האגדה מספרת כי רק עם בואה של מיסדת מקצוע הסיעוד, פלורנס נייטינגל לבית החולים בסקוטרי , תורכיה החלה ירידה בתמותה בשל הקפדתה על ההיגיינה. היא הצליחה להראות בעזרת הצגת נתונים את השפעת פעולות המניעה על הורדה ניכרת בשיעורי התחלואה והתמותה בקרב החיילים, למעשה היא הייתה אשת בריאות הציבור.

בעת התפרצות מגפה בימינו אלה, מומחי בריאות הציבור הופכים להיות מטרה לביקורת מחד וגם מקור למידע ולבקשת עזרה. הפעילות העיקרית שלהם נסתרת במידה רבה מעיני הציבור. זו פעילות ממושכת ואין בה סיפוק מידי כמו בחדר הניתוח מאחר והתוצאה עשויה לבוא לאחר זמן. עובדי בריאות הציבור, רופאים ואחיות הם אלה המנטרים את המערכת ומתריעים על סכנה בטרם פורענות. בישראל כ 120 רופאים רשומים באיגוד רופאי בריאות הציבור והמספר הזה אינו עונה על הצרכים .רובם מועסקים בלשכות הבריאות ובמכוני מחקר .הם אינם "שיאני שכר " ,אינם עוסקים ברפואה פרטית שהרי אמצעי התקשורת מתרכזים בנושאים מרתקים כמו מי המנתח הזריז ביותר , היכן ימקמו מיכשור חדיש ומי ינהל את בית החולים שכשל. , ואילו פעולות המניעה שאין חולק על חשיבותם נדחקים לקרן זווית. לא פלא כי. הסטודנטים לרפואה אינם נמשכים להתמחות זו ומעטים הפונים מיד עם סיום הלימוד למקצוע זה. בבית הספר היסודי בו למדתי קמו "אגודות בריאות " שסיסמתם הייתה "יפה כוח הזהירות מכוח הריפוי" אמירה זו יפה גם עכשיו.

נושאים קשורים:  דעות,  בריאות הציבור
תגובות