ישנן שתי סיבות עיקריות לתמותה במהלך ספורט סיבולת; הפרעות קצב ומכות חום. בעוד מוות כתוצאה מהפרעות קצב תופס את עיקר תשומת הלב בקהילה הרפואית, החשיבות של מכת חום מוערכת פחות.
עוד בעניין דומה
מטרת מחקר חדש, שנערך על ידי קבוצת חוקרים מהמרכז הרפואי "סוראסקי" ובית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, היתה לבחון מתוך איזה אחוז מהמקרים מסכני החיים, המתרחשים בזמן תחרויות סיבולת, מתרחש כתוצאה ממכת חום, ואיזה מתרחש כתוצאה מסיבות לבביות.
החוקרים השתמשו בנתונים מתחרויות ריצה למרחקים ארוכים שהתקיימו בתל אביב בין מארס 2007 לנובמבר 2013. בסך הכל, קרוב ל-138,000 אנשים השתתפו בתחרויות אלו. החוקרים בחנו מה היה מספר האתלטים שפיתחו פגיעות חמורות הקשורות בספורט ודרשו אשפוז מתוך המשתתפים, וכן מה היה מספר האירועים מסכני-החיים.
במשך תקופת המחקר נרשמו שני ארועים לבביים חמורים: התקף לב אחד ואירוע אחד של טכיקרדיה על-חדרית היפוטנסיבית, אף אחד מהם לא היה קטלני. לעומת זאת, נרשמו 21 מקרים חמורים של מכות חום (טמפרטורת גוף מעל 104-105 מעלות פרנהייט מלווה באי ספיקה רב איברית), כולל שניים פטאליים ו-12 מסכני חיים. אחד מהמקרים הפטאליים התייצג בדום לבבי ללא התרעה מוקדמת.
החוקרים מציינים, כי אבחנה של מכת חום יכולה להתפספס או להיחשב באופן מוטעה להפרעה לבבית, אלא אם נמדדת מיד טמפרטורת הגוף באופן רקטלי.
החוקרים מציינים, שבמחקר העוקבה שביצעו, על כל מקרה אחד של הפרעה לבבית חמורה היו 10 מקרים חמורים הקשורים במכת חום במהלך תחרויות סיבולת. התוצאות ממחקר זה עשויות להשפיע על השאלה לגבי החשיבות שיש לביצוע אק"ג בקרב אתלטים לפני השתתפות בתחרויות סיבולת.
ערכה: ד"ר שירי אלפרט