ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה סיוע בהתאבדות לחולים סופניים

ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה היום (ראשון) לתמוך בהצעת החוק "מוות במרשם רופא". הצעת החוק קובעת, כי חולה המוגדר כ"נוטה למות" במסגרת הקריטריונים הקיימים, יוכל לקבל מרשם לסם מרדים במינון קטלני, מבלי שהרופא שכתב את המרשם יישא באחריות פלילית לרישומו. הצעת החוק עברה בוועדה ברוב של 8 תומכים לעומת שני מתנגדים ונמנעת אחת.

"החוק יעניק לחולה מדה של ברירה ושליטה בחייו, בשלב שבו הכאב והסבל הם כבר בלתי נסבלים" – נאמר בהצעת החוק. מדובר למעשה בתיקון לחוק הקיים העוסק ב"חולה הנוטה למות".

סיעת "הבית היהודי" הודיעה מיד לאחר ישיבת ועדת השרים, כי תגיש נגדו ערר במטרה להעביר את ההכרעה לראש הממשלה בנימין נתניהו, שעשוי למנוע דיון בחוק וכך לקבור אותו. את החוק יזם ח"כ עופר שלח ("יש עתיד").

יו"ר ההסתדרות הרפואית, ד"ר ליאוניד אידלמן, חזר והדגיש היום, נוכח אישור הצעת החוק בוועדה, את עמדת הר"י בנושא: "אנו (הרופאים) חשים אמפתיה כלפי סבלם הקשה של החולים הסופניים ובני משפחותיהם. אלא שאין זה מתפקידו של הרופא לסייע לחולה סופני לסיים את חייו בדרך שאיננה טבעית. לא חונכנו לזה ואיננו מחנכים כך את דור העתיד של הקהילייה הרפואית. המתת חסד והתאבדות בסיוע רופא הן פעולות לא אתיות".

הלשכה לאתיקה של הר"י קיימה כמה דיונים בסוגיה הזאת, אך לא הגיעה להחלטה מוסכמת ובין חבריה נתגלעו חילוקי דעות. היו"ר היוצא של הלשכה, פרופסור אבינעם רכס, תומך בהצעת החוק. בראיונות שהעניק לתקשורת הדגיש פרופ' רכס כי מדובר בעמדתו האישית. דוברת הר"י מסרה כי שאר חברי הלשכה לאתיקה אינם תומכים בחוק, וביניהם גם יושבת הראש החדשה של הלשכה, ד"ר תמי קרני. נוכח מצב זה עדיין לא ברור אילו מהלכים תנקוט עתה הר"י , בעקבות החלטת ועדת השרים.

פרופסור רכס אמר היום לאתר Ynet: "אני מקווה שהצעת החוק המתקדם הזה תעבור את כל הליך החקיקה. לדעתי החוק יעמיד את ישראל בשורה הראשונה של המדינות הנאורות". "חוק החולה הנוטה למות", טוען רכס, "עונה לצרכים של מי שהחיים שלו תלויים במכשירים מלאכותיים, אבל מה עושים אם חולה נושם באופן ספונטני אבל חולה במחלה סופנית ללא כל תקווה? אי אפשר להרוג את האדם באופן אקטיבי, וזה לא נמצא על סדר היום הציבורי במדינת ישראל".

רכס הוסיף: "זוהי בעיה שעל החברה להתמודד אתה, והצורך בכך גדל ככל שתוחלת החיים מתארכת והטכנולוגיה הרפואית משתפרת". הוא הביא לדוגמא את "חוק המוות בכבוד", שהונהג בכמה ממדינות ארה"ב. רכס הסביר כי המודל המשמש בסיס להצעת החוק שאושרה בועדת השרים הוא של מדינת אורגון בחוף המערבי של ארה"ב. לפי החוק באורגן,  על החולה להיות חולה במחלה סופנית לפי הגדרתם של שני רופאים והוא צריך לבקש את המרשם שלוש פעמים בהפרש של שבועיים כל פעם. לבסוף, הוא זה שצריך לקחת את החומרים הממיתים בכוחות עצמו.

על-פי הנתונים שדווחו לוועדת השרים, ב-2013 במדינות אורגון קיבלו 122 מהתושבים את המרשם, אבל רק 71 השתמשו בסם הממית.

בהקדמה להצעת החוק שכתב והגיש ח"כ שלח נאמר, כי הוא נועד למנוע מקרים טרגיים, בהם רוצח אדם בריא את בן או בת זוגו החולה - ומתאבד לאחר מכן, כדי שלא להיות מואשם בביצוע רצח. המצב החוקי הקיים איננו אוסר על אדם הרוצה בכך להתאבד, אך מתן סיוע במעשה כזה - גם מצד בן משפחה - הוא עבירה פלילית.

על-פי החוק הקיים עתה בישראל, רופאים יכולים לקבל את בקשת חולה הנוטה למות שלא להשתמש באמצעים מלאכותיים (הנשמה מלאכותית) כדי להאריך את חייו. זאת, אם אכן ימיו ספורים והוא הביע בקשתו למות באופן מפורש ומתוך צלילות הדעת.  עמותת ליל"ך לזכות לחיות ולמות בכבוד בירכה על החלטה ועדת השרים.