בכל שנה ישנם כ-820,000 מקרים של זיבה (גונוריאה) בארה"ב. אף כי היארעות המחלה פחתה מאז שנות ה-70 תודות לתוכניות למניעת מחלות מין. עמידויות לאנטיביוטיקה עשויות להשפיע על התפשטות המחלה. בעבר, פלורוקווינולונים כמו ציפרופלוקסצין (שמות מסחריים: ציפרוגיס, ציפרודקס, ציפרן, סילוקסן, סיפלוקס, ציפרו) היו אופציה טיפולית כנגד חיידק הניסיריה גונוריאה, אולם בשל הופעה של עמידויות, בשנת 2007 המרכז לבקרת מחלות ומניעה (CDC) פסק להמליץ על ציפרופלוקסצין כאפשרות לטיפול.
עוד בעניין דומה
המלצת ה-CDC כיום היא טיפול משולב בצפטריאקסון (ניתן בהזרקה, מקבוצת הצפלוספורינים. שמות מסחריים: צפטריאקסון, קפטריאקסון, רוצפין, טריאקס, פאן-צפטריאקסון) ותרופה אנטיביוטית נוספת כקו טיפולי ראשון. בשל הופעת זנים עמידים לצפלוספורינים, עשוי הטיפול בגונוריאה להוות בעתיד אתגר.
החוקרים ביקשו לבדוק היסטורית את הקשר בין הופעת עמידות לציפרופלוקסצין לבין היארעות מחלת הגונוריאה, ודרך כך ללמוד כיצד תיראה האפידמיולוגיה של המחלה.
החוקרים בדקו רישומים מ-17 ערים בארה"ב בין השנים 1991-2006. אף כי שיעורי ההיארעות בערים בהם היתה עמידות גבוהה היו נמוכים יחסית לערים בהם היתה עמידות נמוכה, נצפתה עלייה בשיעורי ההיארעות בערים עם עמידות גבוהה, וירידה בערים עם עמידות נמוכה. התזמון בו נצפה השינוי בטרנד (עלייה או ירידה בהיארעות) תאם לטרנד של הופעת העמידות (עמידות גבוהה לעומת עמידות נמוכה).
החוקרים מסכמים, כי מצאו קשר ברמת האוכלוסייה בין עמידות לציפרופלוקסצין לבין היארעות גונוריאה. במודלים מתמטיים, עלייה של 10% בבידודים עמידים תביא לעלייה של כ-7% בהיארעות המחלה. לאור הקשר שנמצא בעבר, הופעה של זנים עמידים לצפלוספורינים עשויה להביא לעלייה בהיארעות של גונוריאה בעתיד.
החוקרים מציינים, שאופציות הטיפול הקיימות כיום כנגד גונוריאה מצטמצמות, והדבר עלול להביא להתפשטות חמורה יותר. לדבריהם, יש להשקיע מאמצים בצמצום התפשטות זנים עמידים לטיפול אנטיביוטי.
ערכה: ד"ר שירי אלפרט
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
