אשה צעירה סיפרה לי כי פנתה לאורתופד בקופת חולים "מכבי" עקב כאב ממושך בכף הרגל שגרם לצליעה. לאחר בדיקה וצילום רנטגן, המליץ לה האורתופד על ניתוח. לאשה אין ביטוח משלים של הקופה. למכתב הרפואי צורפה הצעת מחיר לביצוע הניתוח ב"אסותא". לשאלתי מדוע לא ביקשה התחייבות (טופס 71) לבית החולים האזורי ,שיש בו מחלקה טובה לאורתופדיה, השיבה כי ביררה והתור לניתוח כזה הוא למעלה משנה.
עוד בעניין דומה
הגישה האופטימית מניחה כי הרופאים שיעסקו בשר"פ ממילא יישארו בבתי החולים שעות ארוכות ובכך יהיו זמינים גם לחולים הציבוריים. במבנה הנוכחי של בתי החולים זו אשליה
סיפור זה אופייני מאוד ועולה בקנה אחד עם תוצאות סקר הסטודנטים בירושלים שהראו כי התורים למרפאות מומחים ברפואה הציבורית ארוכים פי עשרה מאשר לשר"פ, כך שרופאי משפחה מתקשים להשיג ביקור אצל רופא מומחה למטופלים שאין בידם לשלם. במחלקות במקצועות הכירורגיים בבתי חולים ציבוריים יש מומחים שאינם מנתחים כלל; זמנם המוגבל במחלקה מוקדש להוראה, לניהול ולייעוץ ורובם במשרות חלקיות. את הניתוחים הם מבצעים במסגרות הפרטיות.
כך נוצר מעגל קסמים של עזיבת רופאים, הסטת פעילות לרפואה הפרטית והקטנת הזמינות של שירותי הרפואה הציבורית.
שרת הבריאות יעל גרמן הקימה ועדה "להצלת הרפואה הציבורית" והודיעה כי תשב בראשה. שר העומד בראש ועדה הופך אותה לפוליטית ושומט במידה רבה את אמינותה כוועדה מקצועית חסרת פניות. כמו כן ,בעומדה בראש הוועדה, הגב' גרמן מקבלת על עצמה מראש את מסקנותיה והיא מוותרת בכך על הסוברניות של שר לקבל ,לקבל חלקית או לדחות מסקנות של וועדה לאור שיקול נרחב יותר, הנגזר לעתים מעצם התפקיד הממלכתי.
ככל שפערי ההשתכרות בין הכירורגים לסוגיהם לבין רופאים במקצועות אחרים יגדלו, כך פחות רופאים יפנו למקצועות הלא-כירורגיים ורמת השירות ורמת הרפואה תרד
הרכב הוועדה מבשר כי מסקנתה העיקרית תהיה להחזיר את השר"פ לבתי החולים הממשלתיים ובכך להחזיר אליהם חלק מהפעילות הרפואית. הגישה האופטימית מניחה כי הרופאים שיעסקו בשר"פ ממילא יישארו בבתי החולים שעות ארוכות ובכך יהיו זמינים גם לחולים הציבוריים.
במבנה הנוכחי של בתי החולים זו אשליה.
הרופאים שיעסקו בפרקטיקה פרטית יעבדו במערכת נפרדת (קרן מחקרים ותשתיות או גף דומה), הם לא יהיו זמינים לחולים ציבוריים ויהיה עוד יותר קשה ,לחולה חסר אמצעים, לקבל טיפול ראוי יותר ניתוחים יתועלו למסגרות פרטיות ותהיה פחות הוראה למתמחים. הפער בין ההכנסות של רופאים העוסקים במקצועות הכירורגיים לבין הרופאים הפנימאים ורופאי הילדים יגדל עוד יותר. התוצאה תהיה ירידה נוספת ברמת השירות הרפואי הבסיסי בבתי החולים.
על מנת לקיים רפואה טובה במקצועות הכירורגיים, נדרשת תמיכה של רופאים פנימאים, מומחים בתת מקצועות כמו המטולוגיה, אנדוקרינולוגיה, גסטרואנטרולוגיה, קרדיולוגיה וכן של רופאי חדרי המיון, רופאי ילדים ורופאים במקצועות הייעוץ כמו דימות ופתולוגיה. ככל שפערי ההשתכרות בין הכירורגים לסוגיהם לבין רופאים במקצועות אחרים יגדלו, כך פחות רופאים יפנו למקצועות הלא-כירורגיים, רמת השירות ורמת הרפואה תרד וגם לחולים הכירורגיים יהיה קשה יותר לקבל סיוע שהוא חיוני על מנת לאבחן נכון את בעיותיהם ולטפל בהם לאחר ההתערבויות הכירורגיות.
על מנת שהרפואה הפרטית לא תחנוק את הרפואה הציבורית יש להבטיח איזון בין הצרכים משני הצדדים: למשל, תעריפים דיפרנציאליים תמורת ניתוחים ופעולות פרטיות היורדים ככל שהתור הציבורי לפעולות אל מתארך; שמירה על יחס מוסכם מראש בין פעילות פרטית לציבורית; חסימה של פעילות פרטית כאשר הזמינות לחולים ציבוריים יורדת מתחת לרף מוסכם מראש.
משרד הבריאות חייב למלא תפקיד של בקר יסודי ואובייקטיבי, לכן עליו לחדול מלהיות הבעלים של בתי החולים
יחד עם זאת, חייבים לחול שינויים מבניים וארגוניים במערכת האשפוז. בתי החולים חייבים להפוך לגופים העומדים ברשות עצמם על מנת שלמנהלים תהייה אפשרות לווסת כוח אדם ואמצעים בהתאם לצרכים. יש לבטל את הכפילות הכלכלית של תקציב רגיל וקרן מחקרים ולאחד את כל פעילות בית החולים תחת גג מנהלי ותקציבי אחד על מנת לאפשר בקרה יעילה. משרד הבריאות חייב למלא תפקיד של בקר יסודי ואובייקטיבי, לכן עליו לחדול מלהיות הבעלים של בתי החולים.
חייבת להיווצר השוואה בין בתי החולים השונים על מנת לאפשר תחרות הוגנת, ולכן בתי החולים של שירותי בראות כללית חייבים גם הם להפוך לגופים עצמאיים. על מנת לשמור על הרמה הרפואית, רמת ההוראה וההתמחות בבתי החולים יש להקטין את פערי ההשתכרות בין הרופאים במחלקות השונות. פירוש הדבר, שכר בסיסי גבוה יותר לפנימאים ,רופאי ילדים ורופאים שיוותרו על הזכות לשר"פ.
המתכון הוא יותר חופש ניהולי, יצירת תנאים לתחרות הוגנת ובקרה קפדנית.
* המאמר התפרסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות"