• יו"ר: פרופ' חגי לוין
  • מזכיר האיגוד: ד"ר ערן קופל
  • גזבר: פרופ' נדב דוידוביץ'
  • חברת ועד: ד"ר מאיה לבנטר-רוברטס
  • חברת ועד: ד"ר מיכל ברומברג
  • ועדת ביקורת: ד"ר עמוס מור, פרופ' אילנה בלמקר, פרופ' ליטל קינן בוקר
הפרעה אפקטיבית

על הקשר בין הפרעות נפשיות להשמנה

בסקירה זו נבחנו הגורמים שעשויים להסביר את הקשר בין הפרעות נפשיות שונות להשמנה

20.03.2012, 08:44

כמה הפרעות נפשיות נמצאו קשורות לשכיחות מוגברת של השמנה. על פי מחקרים קליניים ואפידמיולוגיים, שכיחות ההשמנה היא 25%–60% בקרב חולים במחלה דו-קוטבית, 30%–70% בקרב חולי סכיזופרניה, ו-20%–55% בקרב הסובלים מדיכאון.

הקשר בין הפרעות נפשיות להשמנה נובע באופן חלקי מהשפעה איטרוגנית של הטיפול בתרופות אנטיפסיכוטיות אטיפיות, mood stabilizers ונוגדי דיכאון. נמצא כי טיפול זה קשור לעלייה מסוימת במשקל. אולם קיימים גורמים נוספים לקשר בין השמנה להפרעות נפשיות.

השמנה (אילוסטרציה)

השמנה (אילוסטרציה)

הקשר בין הפרעות אפקטיביות להשמנה –
חלק מהסימפטומים של דיכאון ושל הפרעה דו-קוטבית הם השפעה על השינה, על התיאבון, ועל רמת האנרגיה והמוטיבציה. דיכאון "אטיפי", שהוא דרך התבטאות שכיחה של דיכאון, מאופיין בשינה ובאכילה מוגברת.

הפרעה הורמונלית שכיחה בקרב חולים בדיכאון היא עלייה ברמת הקורטיזול (בדומה למצב בתסמונת Cushing, אם כי מדובר ברמות קורטיזול נמוכות יותר), הגורמת לעלייה במשקל, ובעיקר להשמנה מרכזית.

הפרעות בשינה של חולים בדיכאון יכולות להיות קשורות אף הן לשכיחות מוגברת של השמנה – שינה מופחתת מגדילה את הסיכון להשמנה (על פי מחקרים שונים, שכיחות ההשמנה עלתה ככל שמשך השינה ירד, והשכיחות הייתה 70% כשמשך השינה היה קטן מ-4 שעות ליממה). כמו כן, שינה מופחתת משמעה זמן ערות ארוך יותר, והיא מגבירה את הנטייה לאכילה במשך הלילה.

ההפרעה בשינה אף מובילה להפרת האיזון בין ההורמון leptin, המופרש ברקמת השומן ומעורב בייצור תחושת שובע באמצעות העברת סיגנל משוב אל ההיפותלמוס, לבין ההורמון gherlin, המופרש במעי ומעורב, באותו מנגנון, בייצור תחושת רעב. במצבים של חוסר שינה יש עלייה בהפרשת gherlin וירידה בהפרשת leptin, המובילה לתחושת רעב.

אצל חולים בדיכאון תואר גם מנגנון של תנגודת ל-leptin. כמו כן תוארה ירידה ברמת ה-adiponectin, הורמון המופרש ברקמות שונות, בעיקר מתאי שומן, ומעורב בוויסות משק הסוכר והשומן בגוף, וכן מגביר את הפרשתם של ציטוקינים נוגדי דלקת. ייתכן שציטוקינים דלקתיים, שרמתם מוגברת במקרים של דיכאון או הפרעה דו-קוטבית, מעורבים אף הם במנגנון המקשר בין הפרעות אלו לבין השמנה.

הקשר בין סכיזופרניה להשמנה –
שכיחות ההשמנה ושכיחות התמותה עקב תחלואה קרדיווסקולארית של חולים בסכיזופרניה היא מוגברת. עם זאת, לפני התפרצות המחלה (כלומר לפני האפיזודה הפסיכוטית הראשונה) תוארו דווקא ערכי משקל ו-BMI נמוכים יותר מאשר באוכלוסייה הכללית.

כאמור, חלק מההשמנה בקרב חולי סכיזופרניה נובע מהשפעת הטיפול האנטיפסיכוטי. גורם נוסף הוא ירידה ברמת הפעילות הגופנית בקרב חולי סכיזופרניה. גורם נוסף הוא השכיחות המוגברת של שימוש בחומרים ממכרים, ובעיקר קנאביס. קנבינואידים נמצאו קשורים לאכילה מוגברת. חלק מהסובלים מסכיזופרניה סובלים גם מהפרעות אפקטיביות, שעלולות גם הן, כאמור, לגרום להשמנה.

החוקרים מציינים עוד כי אבטלה ומצב סוציואקונומי נמוך, שהם מצבים שכיחים בקרב חולי סכיזופרניה, קשורים בשכיחות מוגברת של השמנה. כמו כן אי-נוחות של המערכת הרפואית בטיפול בסובלים מבעיות נפשיות עלולה לגרום לכך שלא יוצע טיפול מונע להשמנה לסובלים מסכיזופרניה.

הקשר בין ADHD להשמנה –
שכיחות מוגברת של ADHD נראתה בקרב מבוגרים שטופלו נגד השמנה (היעדר תגובה לטיפול בשל חוסר יכולת לריכוז הדרוש לצורך ארגון הארוחות הוא הגורם שהוביל לזיהוי הקשר). כמו כן זוהתה שכיחות מוגברת של השמנה בקרב הסובלים מ-ADHD. ממצאים דומים נמצאו גם אצל ילדים. לטענת החוקרים, יש לבצע בדיקות סקר ל-ADHD למבוגרים הפונים לטיפול רפואי עקב השמנה, כיוון שאיתור ADHD וטיפול בו יוכלו לסייע בטיפול בהשמנה. במחקר הודגמה ירידה מוגברת במשקל בקרב סובלים מ-ADHD שטופלו בטיפול תרופתי לעומת כאלה שלא טופלו.

אחד הגורמים שזוהו לגבי קשר זה הוא אימפולסיביות, שהיא מאפיין מרכזי של ADHD. נמצאה קורלציה בין רמת האימפולסיביות (יכולת תכנון ירודה ויכולת דחיית סיפוקים ירודה) לבין השמנה. ייתכן כי הסיבה לכך היא צריכה מוגברת של מאכלים משמינים.

גם הירידה בהפרשת הדופאמין תוארה כגורם לצריכת מזון מוגברת בקרב הסובלים מ-ADHD, וכן בקרב הסובלים מהפרעות אפקטיביות. נמצא גם כי רמת הפעילות הגופנת של ילדים הסובלים מ-ADHD הייתה ירודה.

הקשר בין טראומה להשמנה –
כמה מחקרים תיארו קשר בין BMI גבוה לבין התעללות פיזית או התעללות מינית. אחד הגורמים שיכולים להסביר את הקשר הוא עלייה בהפרשת הקורטיזול המתרחשת במצבי לחץ, והפרעה בהפרשת הורמוני המין.

גם הפרעות אכילה, צריכת מזון מוגברת בשל מצב דחק, ונטייה לצריכת מזון כמנגנון התמודדות או כמנגנון הרגעה, שהן התנהגויות הנראות לאחר טראומה, יכולות להסביר חלק מהקשר. ייתכן גם כי הטראומה מובילה לצורך בהשמנה, על מנת להיות "גדול" יותר ולשפר את היכולת להתמודד עם התוקף או להיראות אטרקטיבי פחות לגורם המתעלל.

הקשר בין טראומה לבין השמנה ניכר במיוחד בתכניות לטיפול בהשמנה, או לאחר ניתוח בריאטרי – היסטוריה של טראומה בעבר כרוכה בהצלחה מופחתת ובשיעור סיבוכים מוגבר.

לסיכום
בקרב הסובלים מהפרעות נפשיות שכיחים גורמים שונים שנמצאו קשורים בסיכון מוגבר להשמנה, כגון עוני, רמת השכלה נמוכה, מגורים בערים גדולות ועוד. גם הנגישות לטיפול בהשמנה בקבוצה זו נמוכה יותר. כמו כן, יש גורמים שונים שיכולים להסביר את הקשר בין מחלות נפשיות לבין עלייה בסיכון להשמנה.

הטיפול בהשמנה באוכלוסייה הכללית הוא מסובך, ובקרב הסובלים מהפרעות נפשיות הוא מסובך אף יותר. לכן יש צורך לשפר את ההבנה של מנגנונים הקשורים בהשמנה בקרב הסובלים מהפרעות נפשיות, על מנת שניתן יהיה לפתח התערבויות ייחודיות למניעת השמנה ולטיפול בה באוכלוסייה זו.

ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:

Taylor et al.;Beyond pharmacotherapy: understanding the links between obesity and chronic mental illness, Canadian Journal of Psychiatry 2012 Jan;57(1):5-12.

נושאים קשורים:  הפרעה אפקטיבית,  הפרעה נפשית,  טראומה,  ADHD,  סכיזופרניה,  השמנה,  דיכאון,  הפרעות קשב וריכוז,  מחקרים
תגובות