חסר ברזל ואנמיה של חסר ברזל הן בעיות משמעותיות, מבחינה ציבורית, בקרב ילדים ברחבי העולם. ילדים קטנים נמצאים בסיכון מוגבר לחסר ברזל בשל צורך רב (עקב גדילה מהירה) וצריכה נמוכה. ברחבי העולם עד רבע מהילדים בגיל הגן סובלים מאנמיה של חסר ברזל (הצורה החמורה ביותר של חסר ברזל). באירופה 3%–7% מהילדים סובלים מאנמיה של חוסר ברזל, ועד 26% סובלים מחסר ברזל.
עוד בעניין דומה
ברזל חיוני בתהליכים שונים בהתפתחות מערכת העצבים, כולל מילינציה, יצירת דנדריטים, תפקוד טרנסמיטורים וחילוף חומרים של נוירונים ותאי גליה. אנמיה של חסר ברזל בקרב ילדים נמצאה קשורה בחסרים קוגניטיביים והתנהגותיים מתמשכים. חסר ברזל, גם ללא אנמיה, נמצא קשור לשינוי בתגובה אפקטיבית, לפגיעה בהתפתחות המוטורית ולאיחור קוגניטיבי. שתי מטה-אנליזות שפורסמו לאחרונה הראו כי תוספי ברזל משפרים את ההתפתחות הפסיכומוטורית והנפשית.
חבל הטבור (אילוסטרציה)
בדקות הראשונות לאחר הלידה יכול הילוד לקבל כמות דם משמעותית מהשליה. החזקת הילוד 10 ס"מ מתחת לגובה הרחם במשך שלוש דקות מעלה את נפח הדם ב-32% בממוצע. קשירה מאוחרת של חבל הטבור (2–3 דקות לאחר הלידה, או לאחר הפסקת פולסציות) יכולה להוביל לנפח דם גדול יותר לעומת קשירה מוקדמת.
מעט מחקרים מבוקרים בחנו את השפעתה של קשירה מאוחרת של חבל הטבור, וכולם בוצעו בארצות בעלות הכנסה נמוכה יחסית (הודו, זמביה, מקסיקו, גואטמלה). מסקנתם הייתה כי קשירה מאוחרת מביאה לעלייה ברמת הפריטין בגיל 3–6 חודשים. לא בוצע מחקר מקביל בארצות בעלות רמת הכנסה גבוהה.
כמה מחקרים העלו חשש לגבי סיכונים הכרוכים בקשירה מאוחרת של חבל הטבור, כגון סיכון מוגבר לסימפטומים נשימתיים, פוליציתמיה, היפרבילירובינמיה וצורך בפוטותרפיה. סקר מדיניות ברחבי אירופה מצא הבדלים בין ובתוך מדינות, אך קשירה מוקדמת היא האפשרות הרווחת יותר.
מחקר זה בוצע בשבדיה, והושלם על-ידי 350 תינוקות. גויסו נשים הרות ובריאות, שילדו עובר יחיד בריא (ללא מומים מולדים כלשהם) במועד. טרם הלידה חולקו הנשים אקראית לשתי קבוצות שוות – קשירה מאוחרת (לאחר יותר מ-180 שניות) או מוקדמת (לאחר עד 10 שניות). כל אישה קיבלה מעטפה חתומה המכילה את ההקצאה ו-10 דקות לפני מועד הלידה המשוער פתחה המיילדת את המעטפה וביצעה את הקשירה בהתאם. בדיקות דם בוצעו ימים אחדים לאחר הלידה, וכן בגיל 4 חודשים. לא נמצא הבדל משמעותי בין הקבוצות מבחינת משקל או תזונה.
בקבוצת הקשירה המאוחרת נכללו 193 תינוקות, לעומת 189 בקבוצת הקשירה המוקדמת. בגיל 4 חודשים לא היה הבדל משמעותי ברמת ההמוגלובין בין שתי הקבוצות, אולם הממוצע הגאומטרי של רמת הפריטין היה גבוה יותר ב-45% (95%ICI 23-71%) בקבוצת הקשירה המאוחרת. כל שאר המדדים של רמת הברזל (סטורצית טרנספרין, soluble transferin receptors ,רטיקולוציטים, MCV ,MCH) היו שונים באופן מובהק בין שתי הקבוצות. חסר ברזל היה שכיח יותר במידה מובהקת בקבוצת הקשירה המאוחרת (RR=0.9, 95%iCI=0.38-0.98), אולם לא נמצא הבדל מובהק בשכיחות אנמיה. ה-number needed to treat למניעת מקרה אחד של חסר ברזל היה 20 (95%CI 17-67).
בדגימת דם בימים הראשונים לחיים נמצאה שכיחות פחותה במידה מובהקת של אנמיה בקבוצת הקשירה המאוחרת (RR=0.80 95%iCI 0.22-0.95).
אף אחד מהילודים לא היה פוליציתמי ולא נמצא הבדל מובהק בצורך בפוטותרפיה (שני ילדים בקבוצת הקשירה המוקדמת ואחד בקבוצת הקשירה המאוחרת). כמו כן לא נמצא הבדל בשכיחות התסמינים הנשימתיים שעה או 6 שעות לאחר הלידה.
החוקרים מסכמים כי על פי הממצאים במחקר זה, שנערך במדינה בעלת רמת הכנסה גבוהה, קשירה מאוחרת של חבל הטבור מביאה לשיפור ברמות הפריטין ולירידה בשכיחות חסר ברזל בגיל 4 חודשים, וכמו כן מובילה לירידה בשכיחות האנמיה בגיל יומיים, זאת מבלי לגרום לעלייה בשכיחות סימפטומים נשימתיים או בצורך בפוטותרפיה. תוצאות דומות נמצאו בשתי מטה-אנליזות שכללו מחקרים ממדינות בעלות רמת הכנסה נמוכה, שבהן שכיחות האנמיה גבוהה יותר, אשר סיכמו כי השפעתה של קשירה מאוחרת של חבל הטבור היא משמעותית, ויש לשנות את ההנחיות בהתאם. על פי תוצאות מחקר זה, גם במדינות שבהן יש שכיחות נמוכה של חסר ברזל, קשירה מאוחרת של חבל הטבור היא משמעותית, ויש להפוך אותה לפרקטיקה הסטנדרטית לאחר לידה במועד ללא סיבוכים. יש צורך במחקרים נוספים על מנת לבחון השלכות לטווח ארוך יותר.
ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
