• יו"ר: פרופ' חגי לוין
  • מזכיר האיגוד: ד"ר ערן קופל
  • גזבר: פרופ' נדב דוידוביץ'
  • חברת ועד: ד"ר מאיה לבנטר-רוברטס
  • חברת ועד: ד"ר מיכל ברומברג
  • ועדת ביקורת: ד"ר עמוס מור, פרופ' אילנה בלמקר, פרופ' ליטל קינן בוקר
משפט

ביהמ"ש המחוזי: התרשלות באבחון מצבו של פצוע תאונת דרכים הובילה למותו

נוסע אופנוע נפצע קשה בתאונת דרכים, הובהל לבי"ח הלל יפה ושם נפטר כתוצאה מקרע באבי העורקים

נוסע אופנוע, שישב מאחורי רוכב האופנוע, נפצע קשה בתאונת דרכים ונפטר לאחר מכן בבית החולים. משפחתו של המנוח הגישה תביעה נגד נהג האופנוע, נהג המכונית שלא עצר בתמרור עצור ונגד בית החולים. הטענה נגד בית החולים הייתה כי פציעתו של המנוח לא הייתה אנושה, אולם עקב התרשלות ביה"ח באבחון המנוח ובטיפול בו, לא הצליח המנוח להחלים מפציעתו ונפטר בטרם עת, בהיותו כבן 26 שנים בלבד.

למקום התאונה הגיע אמבולנס אשר העביר את המנוח לניידת נט"ן, וזו הביאה את המנוח לחדר מיון – ליחידת הטראומה של בית החולים הלל יפה. בבית החולים נבדק המנוח, נעשה לו צילום US בטן וכן שני צילומי רנטגן חזה וניתנו לו נוזלים ומשאובחן חזה דם הוכנס נקז. לאחר יציאת כמות גדולה של דם מבית החזה, הובהל המנוח לחדר הניתוח. בפתיחת החזה התגלה קרע כמעט שלם באבי העורקים והמנוח נפטר על שולחן הניתוחים.

אין חולק שהמנוח נפטר כתוצאה מקרע באבי העורקים, אולם המשפחה טענה כי התאונה גרמה לקרע חלקי בלבד, אשר הפך לקרע כמעט שלם עקב מעשים ומחדלים רשלניים של הצוות הרפואי בבית החולים, הן באבחון הבעיה והן בטיפול בה. לטענתם, המנוח הגיע לבית החולים במצב טוב יחסית, ולולא מעשים ומחדלים אלה (שיפורטו להלן) היה שורד ומחלים מן הפציעה.

המדינה וביה"ח טענו כי בתאונה נגרם למנוח קרע שלם באבי העורקים ולכן לא ניתן היה להצילו, ומכל מקום לא הייתה כל רשלנות מצד הצוות הרפואי.

בית המשפט קבע כי בית החולים גרם למשפחת המנוח נזק ראייתי בשל איבוד צילומי רנטגן שנעשו למנוח עם קבלתו לבית החולים ובמהלך הטיפול בו וכן בשל חֶסֶר ברישומים. חסר זה מנע מהמשפחה מידע, שיש בו חשיבות של ממש בהערכת מצבו של המנוח בעת שהגיע לבית החולים, בהערכת ההידרדרות במצבו ובקביעת הטיפול הרפואי הנכון. כלומר, נמנעו מהם נתונים מהותיים, הנחוצים לשם הכרעה בשאלות שבמחלוקת. לפיכך קבע ביהמ"ש כי חסרים אלה מהווים נזק ראייתי משמעותי ביותר, המצדיק את העברת נטל ההוכחה אל כתפי המדינה ובית החולים, כך שעליהן להוכיח שלא התרשלו באבחון מצבו של המנוח.

בית המשפט קבע כי המדינה ובית החולים לא הצליחו להוכיח כי הקרע באבי העורקים התקיים עוד לפני שהגיע המנוח לבית החולים. המומחה מטעם המדינה ובית החולים לא הסביר לבית המשפט כיצד לא נפטר המנוח תוך דקות וכיצד הוא החזיק מעמד בבית החולים זמן כה רב, אף שנגרם לו, כבר בתאונה, קרע כמעט מלא באבי העורקים.

לדעת בית המשפט, עצם העובדה שהמנוח לא מת במקום תוך דקות ספורות ואף לא סמוך להגעתו לבית החולים, תומכת, לפחות לכאורה, בעמדת המומחה מטעם המשפחה, ולפיה הקרע שנגרם למנוח לא היה כה נרחב והדימום שנגרם כתוצאה מהקרע החלקי, נותר כלוא.

בית המשפט קבע כי מחדלי בית החולים היו כדלקמן:

- בטיפול שניתן למנוח לא נשקלה אפשרות לקרע באבי העורקים.
- ניתנו למנוח נוזלים בכמות גדולה ובמהירות רבה, ללא התחשבות בנוזלים שניתנו בנט"ן, ללא מתן תשומת לב לצורך לאזן את לחץ הדם, ללא התחשבות בכך שהדימום יכול להיגרם מקרע בעורק ראשי או מקרע באבי העורקים ותוך התעלמות מכך שאם הדימום נגרם מקרע באבי העורקים, עלול לחץ דם גבוה לגרום להרחבת הקרע ולפריצה של כל השכבות.
- איחור בהזעקת הכוננים המומחים ואיחור ביציאת הרופא המנתח מביתו.
- איחור בהחלטה לנתח את המנוח.
- עיכוב בהבאת המנוח לחדר הניתוח ובתחילת הניתוח.

לאור כל זאת פסק בית המשפט פיצוי למשפחת המנוח כדלקמן:

כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים – 500,000 ש"ח; נזק ממוני – סה"כ פיצוי הפסד כושר השתכרות לעבר: 455,984 ₪, לעתיד: 887,973 ₪; הפסדי פנסיה וקצבת זקנה - 180,000 ₪; הוצאות קבורה –30,000 ₪; הוצאות משפט – כ- 280,000 ש"ח/

ביהמ"ש קבע כי בית החולים יישא בשיעור של 55% מהסכומים, נהג הרכב יישא בשיעור של 35% מהסכומים, ונהג האופנוע יישא בשיעור של 10% מהסכומים.

ת"א 496-06 עז' המנוח ניב יבור ז"ל ואח' נ' המרכז הרפואי "הלל יפה" ואח', ניתן ביום 11.09.11, ע"י השופטת תמר שרון נתנאל, בית המשפט המחוזי בחיפה

נושאים קשורים:  משפט,  תביעת רשלנות רפואית,  קרע באבי העורקים,  תאונת דרכים,  המרכז הרפואי "הלל יפה"
תגובות