חולים רבים שסובלים משיטיון מקבלים תרופות אנטי-פסיכוטיות כדי למתן את העצבנות ואת התוקפנות שלהם. אולם, תרופות אנטי-פסיכוטיות עלולות להחמיר את הסימפטומים שלהם, ולגרום לישנוניות ואף לעלייה בסיכון לשבץ ולמוות. גופים שונים, שמעורבים בטיפול בחולי שיטיון, מעריכים שנעשה שימוש-יתר בתרופות אלה והם יצאו בקריאה לבחון מחדש את השימוש בהן בטיפול בחולי שיטיון.
עוד בעניין דומה
חוקרים מנורבגיה ומבריטניה בחנו את האפשרות ששינויים התנהגותיים בקרב החולים, כגון פגיעה בתהליך החשיבה או ביכולת הדיבור, הם כתוצאה מכאב. במחקר קליני אקראי מבוקר, שנערך במרכזים שונים של דיור תומך בנורבגיה, השתתפו 352 חולי שיטיון, בדרגות שונות של המחלה, ועם הפרעות התנהגותיות משמעותיות. 175 מהם טופלו 8 שבועות עם נוגדי כאב (פרצטמול, מורפין, בופרנורפין או פרגבלין).
המעקב אחריהם נמשך 4 שבועות נוספים, לאחר שמתן נוגדי הכאב הופסק. 177 חולים בקבוצת הביקורת טופלו כרגיל. התוצאים שנבחנו היו עצבנות, תוקפנות, כאב, פעילויות יום-יומיות וקוגניציה. העצבנות בקבוצת הטיפול פחתה משמעותית יחסית לקבוצת הביקורת (7.0- במדד כהן-מנספילד, רווח בר-סמך של 95% 3.7- - 10.3-). הקלה משמעותית נצפתה גם בחומרה הכוללת של התסמינים הנוירו-פסיכיאטריים (9.0- במדד שמותאם לדיור תומך, רווח בר-סמך של 95% 5.5- - 12.6-).
ההשפעה על עוצמת הכאב היתה מתונה. לא נצפתה השפעה על תפקודים שקשורים בפעילויות היום-יומיות או על היכולת הקוגניטיבית. נראה, אפוא, שיש מקום לבחון חלופות טיפוליות בחולי שיטיון לפני שימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות, ולצמצם את השימוש בתרופות אלה, שטומנות בחובן סיכונים ופגיעה נוספת באיכות החיים, במקרים שבהם הן אכן חיוניות.
ערכה: ד"ר דורית שנון
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
